כל אחד זוכר את הפעם הראשונה שלו. שלי הייתה לפני ארבעה ימים ב"פיפט' אבניו", המועדון האילתי שאירח את מסיבת הפתיחה הרשמית של הליכודיאדה. השעה הייתה 1:00 בלילה, והייתי במרחק של סיגריה אחת מחזרה לבית המלון, כאשר איש יחסי הציבור חיים גריידינגר ביקש ממני להתלוות אליו לכיוון הבר. פילסנו את דרכנו בחשיכה בין עשרות ליכודניקים שתויים וחברי הכנסת דודי אמסלם ואמיר אוחנה, שלא ויתרו על הזדמנות לפזז מסביב לכמה חברי מרכז. לבסוף, בעברו השני של המועדון, נשלחה לעברי כף יד כסוסת ציפורניים, מושטת ללחיצה. "נעים מאוד", אמר הגבר שמולי, "אני אורן חזן".
בסוף השבוע האחרון נתקלתי בחזן עוד פעמים רבות: כשחירחר ריב עם שר הביטחון בוגי יעלון דקות לאחר שהאחרון ירד מדוכן הנואמים ("אני תוהה אם הוא חי באותה מציאות שאני חי בה"), כשכבש שער בחצי מספרת בטורניר הפעילים הרשמי (שלא הספיק כדי להביא את מחוז השפלה לגמר), כששיחזר את התמונה השנויה במחלוקת מבולגריה עם שלוש פעילות ליכוד בשמלות מיני ("אחי, אני מסתכל על התמונה הזאת, וכבר רואה בראש את הממים שיעשו"), כששידל את הכתב החרדי מגלי צה"ל להתחיל עם בחורות בערב שבת. בכל מקום שבו נתקלתי בחבר הכנסת, הוא היה מלווה בפמליה של פעילים, מנסה לתמרן בין עשרות בקשות לתמונות סלפי משותפות. "אני מופתע מכמות האהבה שאני מקבל", התוודה בפניי. גם אני הייתי די מופתע.
אבל אחרי שלושה ימים מתישים התקבלו תוצאות מדגם הליכודיאדה, וחזן – חביב הקהל לכאורה – שובץ רק במקום ה-20. שורה של שרים וח"כים שכלל לא טרחו להגיע לאילת (גלעד ארדן, אופיר אקוניס, מירי רגב), ושל פוליטיקאים שנתפסים לרוב כמתונים ביחס למפלגה (בני בגין, אבי דיכטר), שובצו לפניו. לא מדובר בטעות דגימה – אלה אולי בחירות דמה, אבל הליכודניקים נהרו לקלפיות, ו-80% מהנופשים מימשו את זכות ההצבעה. זהו פשוט אופייה הייחודי של מפלגת השלטון, שמאפשר לה לרקוד על כל החתונות בעת ובעונה אחת: עממיות, התבהמות והתבזות בפרהסיה, ובגרות ממלכתית מאחורי הפרגוד.
אוכל, קדימה אוכל
האזכורים הראשונים לליכודיאדה הופיעו ברשתות החברתיות לפני כשלושה חודשים, והפרטים - משיקולים יח"צניים - נודבו במשורה. הספקולציות חגגו: היה מי שחשב שמדובר במיזם מביתו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, ליכודניק טרי המבקש לזכות באהדת פעילי השטח; אחרים סברו שמדובר במתיחה. לאחר מכן התברר כי הליכודיאדה היא מיזם פרטי לחלוטין, ללא קשר רשמי לתנועת הליכוד. מאחורי היוזמה עומדים שני פעילים צעירים ושאפתנים – משה בן זקן ומשה פסל – שעיקר הרווח שלהם מהקרנבל הוא פוליטי (קשה להאמין ש-800 השקלים שנגבו מכל נופש הניבו רווח כלכלי כלשהו). החזון הרשמי: "תיווך רחשי לב העם לנבחרים". החזון הלא רשמי: חינגה אקסטטית שמטרתה לטשטש את ההיררכיות בין הפעילים לח"כים שנבחרו מטעמם - כלומר, לדאוג שלא יתפסו תחת. האמצעים: מסיבות, הופעות ואוכל. הרבה הרבה אוכל.
זה התחיל בקטן: שש צלחות פלסטיק עמוסות מאפים, סלסילת עוגיות פרווה, ומיכל של מיץ תפוזים זרחני. יותר ויותר פעילי ליכוד החלו להתאסף בלובי של מלון קלאב הוטל עם מזוודותיהם, מחליפים ברכות שלום לצלילי הלהיט "יא חלאולאו" של דורון מירן. אילת עוד הייתה שרויה בתרדמת החורף שלה, המנוצלת בימים כסדרם על ידי ועדי עובדים דלי תקציב ותיירים ממוצא רוסי. עבורם היה מדובר בדקות אחרונות של שקט.
בחלוף הזמן, היצע האוכל הפך מאתגר יותר ויותר. אם בקמפיין השקופים דיבר אריה דרעי על "ישראל השבעה" – ישראל המדושנת של קיסריה, כפר שמריהו וצפון תל אביב – אפשר להגיד שהליכודיאדה חשפה את ישראל ההיפר-שבעה, המואבסת, המפוטמת עד אפיסת כוחות. ישראל של ארוחות בוקר המכילות גם פנקייקים, גם ביצה מקושקשת וגם, רחמנא ליצלן, פסטה ברוטב שמנת ופטריות; של ארוחות צהריים עם שלושה סוגי בשרים; של חפלת שישי ב"שיפודי אילת" ב-16:00 אחה"צ, וקבלת שבת עם מבחר תבשילים שעתיים לאחר מכן. שלא לדבר על הנקניקיות, כי איך אפשר לדבר על הליכוד בלי להזכיר נקניקיות.
בין ארוחה לארוחה שולבו בלו"ז גם כמה פעילויות שאינן קשורות באכילה, שאת רובן הנחה בחוסר כריזמה הליכודניק הטרי נפתלי בן סימון (כתב ערוץ 1 לשעבר, ואחיו של איש מפלגת העבודה דניאל בן סימון). אירוע הפתיחה כלל מופע סטנד אפ של אמירם טובים, שירד, בהתאם לקלישאה, על האופי החסכני של העדה התימנית (הלובי החזק בליכוד, שנציגתו – גילה גמליאל – התייצבה במקום הראשון במדגם); ביום השני נאמו בין היתר בוגי יעלון, ניר ברקת והכלכלן שלמה מעוז; בערב שבת נערכו פאנלים פוליטיים בהשתתפות חברי כנסת; וביום האחרון - הרצאה (פשטנית למדי) של המזרחן ד"ר גיא בכור, פאנל העצמה נשית בהשתתפות השרה גמליאל, וגמר טורניר הכדורגל של פעילי הליכוד (כשפגשתי את חזן בבילוי במועדון יום לפני משחק הגמר, הוא הסביר: "אנחנו כמו הנבחרת, דופקים לילה טוב לפני ההתמודדות").
רק הליכוד יכול
הדוברים רמזו לא פעם שאחת ממטרות האירוע היא לשדר אחדות, אבל נדמה שבכך הליכודיאדה נכשלה באופן חרוץ. הליכודניקים ניצלו כל הזדמנות כדי להתקוטט זה עם זה: שרה זועבי – ערבייה מוסלמית וליכודניקית גאה שסחטה מחיאות כפיים בערב שבת – כונתה יום למחרת "ערבייה מסריחה" על ידי אחת הפעילות; שלמה מעוז, שאמר שמשא ומתן עם הפלסטינים עשוי להועיל לכלכלה הישראלית, כמעט זכה להרגיש את נחת זרועו של פעיל קשיש; ושר הביטחון יעלון ספג קריאות ביניים (בעיקר מחזן ומהפעיל מההתנחלות ברוכין צחי דיקשטיין) כאשר התייחס לבתי המריבה בחברון. "הליכוד היא מפלגה מאוחדת", הסביר לי חזן, "אבל שר הביטחון מדבר על נבוטים וגזרים, פרחים ופסטורליה, ואני תוהה אם אינתיפאדת היחידים בכלל בסין. הנאום הזה מדאיג ומביך".
"זה האופי של המפלגה", אמר לי מאוחר יותר חה"כ אוחנה. "זו תנועה פלורליסטית, יש בה גוונים. היא איננה תנועה של זרם אחד או של סקטור מסוים. זאת באמת המפלגה היחידה שתמצא בה קבוצות של להט"בים לצד מתיישבים מיהודה ושומרון, חילונים ודתיים, ערבים, יהודים, דרוזים. כל מה שהוא ישראלי אתה תמצא בליכוד, ואני אגיד לך יותר מזה – תוכל למצוא את זה רק בליכוד".
הנה עוד דברים שמצאתי רק בליכוד: שר ביטחון שנדרש לפתוח את נאומו במילות חנופה לחבר מרכז לרגל הולדת הנכד; ומנחה שנאלץ, בהיעדר מיקרופונים, לדבר לתוך כוס קלקר חלולה בזמן שהוא מראיין נבחר ציבור.
אבל הליכוד זה לא רק הליכודיאדה. מה שמאפיין את מפלגת השלטון יותר מכל היא דווקא הדיאלקטיקה בין הצד הממלכתי והקורקטי (שם קוד: גלעד ארדן) לצד הגס והעממי (שם קוד: אורן חזן). וכמו האדון והעבד, השפל והגאות, הארי פוטר ו-וולדמורט - הקיום של כל אחד מותנה בקיומו של האחר.
הליכודניקים מודעים היטב לסטריאוטיפ המזוהה עמם בחברה הישראלית. הם לא מתביישים בו, אלא חוגגים אותו. במסיבה ב"שיפודי אילת" הכריז זמר החפלות רוניוס ש"הליכוד חי! מנשקי הקמעות חיים!" (גם שם, כמובן, חזן גנב את ההצגה עם ריקוד בנוסח קווין ג׳יימס ב״היצ׳״). עם זאת, ברגע האמת, הליכודניקים תמיד יעדיפו את הנראות האלגנטית. איך אפשר להסביר אחרת את החמישייה הראשונה במדגם הליכודיאדה, שהורכבה מגמליאל, ארדן, אקוניס, יעלון ויולי אדלשטיין?
כך, כל עוד ישנם בצמרת מספיק אנשים ראויים (או לפחות כאלה שמצליחים לעשות רושם כזה), אורן חזן יכול לענטז באילת כאוות נפשו, והנקניקיות יכולות להיחטף מהבופה בהמוניהן. הליכודניק מן השורה בסך הכל רוצה ליהנות.