בשנים האחרונות דיסני נצמדת לטרנד מפוקפק של עיבודים מחודשים בגרסאות לייב-אקשן לקלאסיקות אנימציה. מדובר בסרטים שאמנם לרוב מצליחים קופתית, אך נוטים להיכשל מכל בחינה אחרת. אבל בהוליווד כמו בהוליווד, הכסף מדבר - ולכן דיסני מסרבת להפסיק וממשיכה להוציא רימייקים שרובם מתגלים כמיותרים לחלוטין. בסוף השבוע האחרון היה זה "פינוקיו" שעלה לשירות הסטרימינג דיסני+, עוד עיבוד מחודש עם שחקנים שמנסה לרכוב על גל הנוסטלגיה ולסחוט עוד קצת כסף מחובבי סרט האנימציה שיצא לראשונה ב-1940 והיה לסרט האנימציה באורך מלא השני של דיסני, אחרי "שלגייה ושבעת הגמדים".
לצורך העיבוד המחודש ל"פינוקיו" גויס הבמאי המוערך רוברט זמקיס, האחראי בין היתר על טרילוגיית "בחזרה לעתיד", "פורסט גאמפ", "מי הפליל את רוג'ר רביט" ועוד. זמקיס נחשב לאחד הבמאים הבולטים בדורו ובין החדשניים והמובילים בתחום האפקטים הממוחשבים בשנות ה-80 וה-90. עם זאת, בשנים האחרונות הוא מתקשה לשחזר את ההצלחות הקודמות שלו, וסרטיו נוטים להיכשל קופתית וביקורתית. צוות השחקנים כולל מדובבים ושחקנים מרשימים למדי, ביניהם טום הנקס בתור סבא ג'פטו, ג'וזף גורדון לוויט ("500 ימים עם סאמר") בתור ג'ימיני הצרצר, סינת'יה אריבו ("הארייט") בתור הפיה הכחולה, בנג'מין איוואן איינסוורת' ("מי מתגורר באחוזת בליי") בתור פינוקיו, לוריין בראקו (הפסיכולוגית הבלתי נשכחת מ"הסופרנוס"), לוק אוונס ("היפה והחיה") ועוד. אנשי דיסני ידועים בכך שהם מצליחים לגייס במאים בולטים וגם שחקנים מצוינים עבור הרימייקים שלהם, אבל למרות הפוטנציאל הגדול, רובם לא מצליחים להשתוות למקורות, גם לא להתעלות מעליהם וגם לא לעמוד היטב בפני עצמם כיצירות קולנועיות - והתחושה הכללית היא שהם פשוט מיותרים. למרבה הצער, מהבחינות הללו "פינוקיו" לא שונה מרימייקים קודמים.
אין ספק כי הערך ההפקתי של "פינוקיו" החדש גבוה ומרשים, ומבחינה ויזואלית הוא עשוי היטב. גם המשחק מצוין, בעיקר לוויט שבולט בתור ג'ימיני וגם אריבו והביצוע המקסים שלה ל-"When You Wish Upon a Star", השיר שהפך להיות המנגינה המזוהה ביותר עם דיסני שמופיעה בתחילת כל סרט. עם זאת, כל אלה לא מספיקים כדי להפוך תסריט שבלוני וביצוע חסר מעוף לסרט ראוי לצפייה. הסיפור מוכר, הדמויות לא מרגשות והתחושה היא שמדובר בסרט סתמי ונשכח.
הבעיה העיקרית עם העיבוד הנוכחי, כמו גם עם רימייקים רבים של דיסני, היא שהם לא מצליחים להצדיק את קיומם. ולרוב כדאי שתהיה סיבה לחזור לסיפור ישן ולעשות אותו מחדש. הם יכולים לעשות זאת על ידי עדכון הסיפור או שדרוג שלו באמצעות הכנסת שינויים ושיפורים המתאימים אותו לימינו, או הרחבה של הסיפור, כזו שמעמיקה אותו ומובילה אותו בדרכים חדשות. אם לא משנים כמעט כלום מלבד העובדה שדמויות האנימציה הפכו לשחקנים, אז אין סיבה לעבד אותו מחדש, מלבד ניצול רגשות נוסטלגיים של חובבי המקור. ניכר שדיסני, שידועה בשמרנותה, חוששת משינויים ולכן התוצאה היא בעיקר הרגשה של דז'ה וו. אגב, אם אתם אכן מחובבי המקור, אז עדיף כבר לחזור אליו ולצפות בו מחדש. כי ישנם מעט מאוד שינויים ב"פינוקיו", המחודש והם לא מספיקים כדי לעורר עניין. מעבר לכך, הדמויות גם לא מעוררות רגש, מה שמוסיף לתחושת הריקנות הכללית בזמן הצפייה.
מלבד "When You Wish Upon a Star" (שגם הוא נעשה בצורה די מינימליסטית), הנאמברים המוזיקליים לא מצליחים להציל את הסרט והתחושה היא שהם מאוד לא מרשימים ביחס למה שדיסני יודעת לעשות. שזה בהחלט מפתיע, כיוון שעל המוזיקה עבד אלן סילבסטרין, מלחין שעובד באופן קבוע עם זמקיס שאחראי על פסקולים מרשימים, ביניהם של "בחזרה לעתיד", "פורסט גאמפ", "הנוקמים" ועוד. דבר נוסף שצורם בזמן הצפייה הוא המבטאים: "פינוקיו", כידוע, מתרחש באיטליה, אבל רק לכמה דמויות משנה יש מבטא איטלקי. סבא ג'פטו ופינוקיו מדברים במבטא אמריקאי (למרות שהנער שמדובב את פינוקיו ממוצא בריטי, כלומר ניכר שהוא התבקש לדבר במבטא אמריקאי מסיבות לא ברורות). נראה כי בחלקים מהסרט הנקס מדבר במבטא איטלקי ובחלקים אחרים הוא פשוט מוותר על זה ונשאר עם מבטא שנשמע בעיקר אמריקאי. דמויות משנה אחרות מדברות במבטא בריטי, כולל הפיה הכחולה.
בשורה התחתונה, למרות האנשים המוכשרים המעורבים בפרויקט, "פינוקיו" המחודש חסר מעוף והוא בעיקר לא מצליח לעורר עניין או רגש בזמן הצפייה, מלבד התחושה שזה סרט מיותר לחלוטין. לאור העובדה שמתוכננים לצאת עוד לא מעט עיבודים מחודשים, כמו "שלגייה" ו"בת הים הקטנה", עולה השאלה האם ומתי דיסני יבינו שמוטב להם להתמקד בסרטי אנימציה חדשים, שבשונה מהרימייקים שלהם, כן מצליחים להביא סיפורים מרגשים - ולא לחזור אחורה ולנסות למחזר הצלחות קודמות תוך ניצול רגשות נוסטלגיים של חובבי הז'אנר.