כשפמלה אנדרסון הפכה לכוכבת בתחילת שנות ה-90, האקלים התרבותי היה שונה לחלוטין. האינטרנט עדיין לא נכנס לבתים שלנו, וסיפור ההצלחה של פאם היה מהסוג שכבר לא מתאפשר בימי הרשתות החברתיות. אנדרסון גדלה בעיירה קטנה בקנדה והתגלתה במקרה, כשמצלמה תפסה אותה בקהל במשחק פוטבול שבו נכחה. היא החלה לדגמן ומהר מאוד קיבלה הצעה לככב בפלייבוי, ומשם את תפקיד המשחק הגדול הראשון שלה ב"משמר המפרץ". ואז, ובכן, הודלפה קלטת הסקס ההיא.
בשנים מאוחרות יותר סלבס בפוטנציה כבר ידעו להדליף את קלטות הסקס שלהן כדי להתפרסם (כן, אנחנו מסתכלים עליך קים קרדשיאן). אבל במקרה של קלטת הסקס הידועה לשמצה של פאם וטומי, היה מדובר בהפרת פרטיות שתפסה את שניהם לא מוכנים. מכיוון שהשניים היו הורים לתינוק ופמלה הייתה בהריון שני, הם החליטו לוותר על התביעה מתוך חשש לבריאותה של אנדרסון, שכבר עברה הפלה טבעית כמה שנים לפני כן. כך קרה שחבורה של גברים שגנבו את הקלטת מביתם של בני הזוג הרוויחו מיליונים על גבם, ובעיקר על גבה של פמלה, שגם ככה נתפסה בתקשורת כפצצת מין שאפשר לשאול אותה שאלות חודרניות על הגוף שלה.
אבל אפילו בזמן אמת, פמלה הצליחה למרוד בתדמית הבימבו הבלונדינית. בימי התהילה שלה היא לא הייתה מוערצת רק על ידי גברים שאהבו לבהות בחזה הגדול שלה כשהיא רצה בהילוך איטי על המסך הקטן. נשים אהבו גם הן את פמלה, מסיבה פשוטה מאוד - בכל פעם שהיא פתחה את הפה, התגלה היופי האמיתי שלה. למרות המראה הזוהר והחיים הפרטיים הסוערים, האישיות של פמלה נותרה מתוקה, אותנטית, ממגנטת ושנונה, כך שבמקום לקנא בה - כולנו רצינו להיות חברות שלה.
כשהולו החליטו להפוך את הסיפור של אנדרסון ולי לסדרה - "פאם וטומי" בכיכובם של לילי ג'יימס וסבסטיאן סטן - אנדרסון הגיבה בחריפות. היא כעסה על כך שלא התייעצו איתה, שהחדירה לפרטיות שלה שוב הופכת למכונת כסף עבור אנשים אחרים, והצהירה שלא תצפה בסדרה. בנה הבכור של פמלה, ברנדון, שכנע אותה לספר את הסיפור שלה במילותיה - וכך נולד הסרט הדוקומנטרי החדש של נטפליקס "פמלה, סיפור אהבה". בסרט אנדרסון מדברת על הילדות שלה, על תקיפות מיניות שעברה בצעירותה, על הסערות בקריירה, הרומנים המתוקשרים, וכמובן - גם על הקלטת שהודלפה, ובכלל על היחסים עם טומי לי.
ב"פמלה, סיפור אהבה", אנדרסון מוכיחה שוב את כל מה שהמעריצות שלה כבר ידעו. היא אישה חכמה, מקסימה, דברנית, בעלת חוש הומור עצמי ותפיסת עולם חיובית ורומנטית. היא מדברת אל המצלמה בכנות כובשת כשהיא ללא איפור, לובשת שמלה פשוטה ונינוחה, וגם נותנת גישה ליומנים הרבים שכתבה במהלך כל חייה.
מי שמתעניינים בפמלה ובחייה ימצאו בסרט לא מעט פרטים מעניינים, ובראשם האופן בו היא מסתכלת כיום, בגיל 55, על מערכת היחסים שלה עם טומי לי – ועל האופן שבו אותה זוגיות השפיעה על מערכות היחסים שלה מאז ועד היום. אבל אם אין לכם חיבה ספציפית לפמלה, כדאי לדעת ש"פמלה, סיפור אהבה" זה סרט די מאכזב.
כיצירה, מדובר בסרט בינוני שנראה שנעשה בזמן קצר וללא הרבה השקעה אמנותית, ופמלה עצמה היא הדבר היחיד שמציל אותו משעמום טוטאלי. אם אתם כבר מכירים את סיפור החיים והקריירה שלה, סביר גם שהוא לא יחדש לכם הרבה, ויש בו מעט מאוד רגעים ותגליות שבאמת מצדיקים את הצפייה. אז האם הוא מומלץ? קשה לומר. הסרט עצמו בינוני ומטה, אבל פמלה, כהרגלה, מרהיבה. אולי זה הזמן להחזיר אותה ללב התרבות הפופולרית?