"מייגן" הוא אומנם סרט אימה, אבל הוא לא מפחיד במיוחד. זה לא לגנותו – מדובר בסיפתח כיפי מאוד ל-2023, אבל הוא לא מסוג הסרטים שידירו שינה מעיניכם. זאת אחת הסיבות שהוא סרט אידיאלי לערב כיתה או מסיבת פיג'מות: האלימות בו מאוד מרומזת ונטולת גרפיות והתוכן שלו לא מצמרר או קריפי במיוחד. הוא יושב בול על הז'אנר, אבל הוא לא מנסה להרוס לך את היום, שכן מייגן באה לעשות שמח. מה שיפה זה שעל הדרך, היא מצליחה להגיד דבר או שניים על העולם והתרבות שלנו, ועל מי שאנחנו הופכים להיות ברגע שיש לנו מכשיר טכנולוגי ביד.
הבעיה היא שעובר קצת זמן עד שאנחנו פוגשים את מייגן. עד שהיא מגיעה, עלינו לבלות עם קיידי, ילדה צעירה שהוריה מתו בתאונת דרכים ונתקעת עם ג'מה, דודתה ההייטקיסטית, כאפוטרופוס. ג'מה עובדת בחברת צעצועים יוקרתית שפרויקט הדגל שלה עד אותה נקודה הוא טמגוצ'י משודרג, אבל חולמת לפתח צעצוע אחד גדול שייתר את הצורך בכל צעצוע אחר שיוצר אי פעם.
כשהיא רואה את שאחייניתה המתוקה חושקת בחברה כלשהי שתבין את קשייה כיתומה טרייה, היא מרכיבה עבורה את מייגן (או בשמה המקצועי, M3GAN), בובה רובוטית עם אינטליגנציה מלאכותית מפותחת במיוחד. הבעיה עולה, איך לא, כשמייגן מתגלה כבובה קצת יותר מדי אינטליגנטית: היא יודעת להקשיב, לייעץ, לשיר ולרקוד ובקיצור - היא מה שהיה קורה אם ה-ChatGPT היה לכוד בגוף של בובה מתוקה וקריפית. מייגן גם מרחיקה אויבים ויריבים הרחק מקיידי ומדודתה, ועושה את זה בנחישות של אמסטף ובמיומנות של תיכוניסטית מרושעת במיוחד. מישהו צריך לעצור את מייגן, אבל איך אפשר לעצור פיתוח טכנולוגי ששווה מיליארדים?
"מייגן" הפך לתופעה עוד לפני שעלה לאקרנים, והכל בזכות הבובה הראשית שבמרכזה. עד שהיא מגיעה, הסרט לא מצדיק את ההייפ במיוחד. הבימוי של ג'רארד ג'ונסטון שומר על קצב יפה ומשרה אווירה של אימה אייטיזית, המסתורין והמתח נבנים בהדרגה והצילום מתעכב באלגנטיות על היוזמות הטכנולוגיות של ג'מה. התסריט של אקילה קופר (שכבר נהיית לשם דבר בעולם האימה, אחרי שכתבה את "מורעל" האהוב מ-2021) שואף יחסית רחוק בלי לאכול את הראש, ושואל איך נראה העולם שלנו כשלכל רגש וצורך יש איזשהו מענה טכנולוגי ואינטרנטי. כמעט כל דמות כאן מאופיינת באיזושהי צורה, וזה לא באמת מובן מאליו כשיותר ויותר סרטים כותבים שבלונות שימושיות במקום דמויות אנושיות עם עולם אמיתי מאחוריהן.
עם זאת, ברוב חלקו הראשון של הסרט קל להתעייף - והאשמה העיקרית היא ג'מה, בגילומה האנמי וחסר החשק של אליסון וויליאמס (לעד מארני מ"בנות"). לפני כמה שנים, וויליאמס כיכבה בסרט האימה "תברח" ועשתה בו עבודה פנומנלית, אבל כאן היא נראית בעיקר מאוד עייפה.
למרבה המזל, בסופו של דבר אנחנו פוגשים את הבובה שלשמה התכנסנו, והיא נבלית מהממת. לא מדובר בנבלית שאתה בהכרח בעדה, אבל הסרט בוחר להתחיל את מסעה בקרב שלה מול ילד צעיר שמקבל ממנה את מה שמגיע לו, בסצנה אדירה שגרמה לי לעודד אותה במאה אחוז ולחכות בקוצר רוח לפעם הבאה שבה היא תכה. מייגן לא מתנהלת כפרדי קרוגר מבחיל, אלא כדיוות פופ משעשעת עם חוש הומור, גישה מקפיאת דם וטעם נהדר במוזיקה. בעוד מפלצות אחרות פשוט יערפו לך את הראש וישאירו שובל מקסים של דם אחריהן, מייגן תועיל בטובה לרקוד לפני שתעשה זאת. היא עומדת בגאון לצד הרובוטים הגדולים של הקולנוע, מ-HAL 9000 של "2001: אודיסאה בחלל" ועד סמנתה של "היא".
ראוי לזקוף את ההישג הזה לזכות צוות האפקטים המיוחדים של הסרט, אבל גם לזכות השחקניות איימי דונלד וג'נה דיוויס – דונלד אחראית על התנועה הפיזית, הדינמית והספורטיבית של מייגן, ודיוויס אחראית לקול שלה - מכני במידה אבל אנושי מספיק כדי שנבין בדיוק איזו מנוולת נפלה עלינו. מייגן לא משחקת במגרש של ג'ייסון וורהיס וחבריו מסרטי הסלאשר, אלא בזה של אלכסיס קרינגטון מ"שושלת" ועידית לינוביץ' מ"רמת אביב ג'", וקשה מאוד להתנגד למפלצת שמזכירה לך את הנשים הגדולות מהחיים האלה.
בלי להתאמץ, מייגן היא נבלית שמתאימה בול ל-2023, לא מתפקדת כרוצח סדרתי אלא כאפליקציה ממכרת ששואבת לך את היכולת לתקשר עם מישהו שאינו היא. התזמון גם הוא נהדר, שכן מייגן באה בול בזמן לאינספור הדיונים על יתרונותיה, חסרונותיה ואיומיה של האינטליגנציה המלאכותית. זה סרט שמנסה להגיד משהו, גם אם בשורה התחתונה הוא לא מחדש הרבה ובעיקר מתרה בנו להירגע קצת עם כל המסכים שסביבנו.
אבל בזמן שהוא מנהל את הדיון הזה, "מייגן" לא שוכח את מטרתו – מדובר בסרט אימה מבדר לכל המשפחה, לא מדמם מדי ולא מפחיד עד כדי כך אבל מהנה מאוד. זהו לא עוד סרט אימה "איכותי", מהסוג ששוטף את מסכינו לאחרונה, אלא דלת ראשית קאמפית לעולם האימה עבור צופים צעירים שאולמות הקולנוע עדיין לא מוכנים להכניס לסרטים מדממים יותר.
נדיר למצוא סרטים מקוריים שהופכים להצלחה ויראלית כל כך מסיבית כמו "מייגן". הייתי רוצה לראות יותר סרטים מקוריים כמוהו, ומצד שני, כל כך נהניתי מהבובה המופלאה הזאת שגם אשמח לראות אותה מככבת בעוד סרט המשך או שניים. "מייגן" הוא סרט מצוין בשביל תלמידי חטיבה-תיכון שרוצים לקפוץ בבהלה אחרי שבוע ארוך של אלגברה, תנ"ך והיסטוריה, אבל הוא סרט אידיאלי באמת בשביל כל מי שגדלה על "היי סקול מיוזיקל" ולא הבינה למה כולם נגד שארפיי, כל מי שמבחינתה הגיבורה האמיתית של "ילדות רעות" היא רג'ינה המהממת ולא קיידי המבוהלת. אולי עוד כמה שנים "מייגן" יהפוך לקאלט. עד שנדע אם זה גורלו - כדאי פשוט לצפות בעצמכם ולהרים עם מייגן. מגיעה לנו מפלצת כמוה.