קצת יותר מ-20 שנה חלפו מאז שיצא "מרד התרנגולים", שנחשב עד היום לקלאסיקה של אנימציית סטופ-מושן. הסרט בוים על ידי פיטר לורד וניק פארק, שאחראים גם על אנימציות סטופ-מושן אחרות ומוערכות, בהן "וולאס וגרומיט" ו"שון הכבשון". כש"מרד התרנגולים" יצא הוא היה הצלחה מסחררת, גם ביקורתית וגם קופתית, ועד היום הוא סרט הסטופ-מושן הרווחי ביותר בכל הזמנים. הסרט התמקד בחבורת תרנגולים שמחליטה לנסות לברוח נגד כל הסיכויים מהחווה שבה היא מוחזקת, על ידי גברת טווידי המרשעת שמתעללת בה ומתכננת להכין ממנה פשטידות. כעת התרנגולים האמיצים חוזרים לשבור כל מוסכמה על תרנגולים, בסרט המשך שיוצא 23 שנה אחרי הסרט הראשון, הפעם בנטפליקס.
העלילה של "מרד התרנגולים: עלייתם של הנאגטס" ("Chicken Run: Dawn of the Nugget") מתרחשת לא הרבה אחרי הסרט הראשון. אבל כיוון שבמציאות חלפו למעלה משני עשורים, יש תזכורת בתחילת הסרט למי ששכח (ולמי שכלל לא ראה, הסרט זמין בקטלוג של נטפליקס). לאחר שהתרנגולת הנועזת ג'ינג'ר (טנדיווה ניוטון מ"ווסטוורלד", שמחליפה את ג'וליה סוואלה מהסרט הראשון בהחלטה שנויה במחלוקת של היוצרים, שטענו כי קולה "הזדקן") הובילה בהצלחה את הבריחה מחוות התרנגולים, היא מקימה בית באי מבודד, שהוא גם גן עדן לתרנגולים, יחד עם בן זוגה רוקי (זאקרי לוי מ"שהאזאם", שמחליף את מל גיבסון). חוויות העבר הובילו את ג'ינג'ר ורוקי להיות הורים מגוננים במיוחד כלפי בתם מולי (בלה רמזי, "האחרונים מבינינו"), ומונעים ממנה לצאת מהאי.
אבל מולי ירשה את האופי המרדן והנועז של אמה, והיא מחליטה לצאת החוצה לאוויר העולם ללא ידיעתם. בדרך היא פוגשת את פריזל, תרנגולת צעירה עם לא מעט חוכמת רחוב, ושתיהן מחליטות לצאת להרפתקה לעבר חוות תרנגולים סמוכה. אך מהר מאוד הן מבינות שהחווה היא לא נוצצת כפי שנראתה. ג'ינג'ר ורוקי חושדים שמולי בצרה, ונאלצים הפעם לעשות בדיוק את ההיפך ממה שעשו בסרט הראשון - להיכנס פנימה לחוות התרנגולים כדי לחלץ אותה.
אומנם הפעם לורד ופארק לא יושבים על כס הבימוי, אך התסריטאי קארי קירקפטריק חזר לכתוב גם את התסריט הנוכחי. הבמאי הפעם הוא סם פל ("המסע של דספרו"), שנבחר באופן אישי על ידי פיטר לורד. פל מנוסה גם כן בתחום האנימציה והסטופ-מושן ועושה עבודה לא רעה בהחלט, אם כי בחלקים מסוימים בהחלט ניכר שלורד ופארק פחות נוכחים. למרות זאת, ב"עלייתם של הנאגטס" יש לא מעט מהמרכיבים שהפכו את "מרד התרנגולים" להצלחה מסחררת: הומור לכל המשפחה, סלפסטיק, מחוות משעשעות לסרטים קלאסיים (בל נשכח שהסרט הראשון הוא למעשה "הבריחה הגדולה" רק עם תרנגולים), משחקי מילים ואקשן מקגייוורי.
גם חלק מהשחקנים שתרמו את קולם לפני 23 שנים חוזרים לסרט השני, בהם אימלדה סטונטון ("הכתר") ומירנדה ריצ'רדסון (שמאז ומעולם הצטיינה בגילום דמויות מרושעות, גם בקולה וגם בגופה). אבל על אף כל הקולות המוכרים שצוינו, דווקא אחת ההברקות בסרט היא שם פחות מוכר - ג'וזי סדג'וויק-דיוויס, שמגלמת את פריזל. דמותה של פריזל מספקת כמה מהרגעים היותר משעשעים בסרט, בעיקר בזכות המבטא הצפון-אנגלי הייחודי שלה, שמעניק לה אקסטרה אישיות והופך אותה לאחד ההיילייטס של סרט ההמשך.
אין ספק שליוצרים של "מרד התרנגולים" הייתה ונותרה יכולת מופלאה לספר סיפור שמצליח לקנות את ליבם של קהלים מגוונים ברמה יוצאת דופן. מילדים ועד למבוגרים, מחובבי קולנוע מושבעים ועד לצופים רנדומליים שרק מחפשים משהו מבדר להעביר את הערב. סרטים שמתיימרים לפנות לקהל יעד רחב ככל הניתן לרוב נוטים לשטח ולפשט את הסיפור והדמויות יתר על המידה, כדי להגיע לכמה שיותר אנשים, אבל ליוצרי "מרד התרנגולים" תמיד הייתה יכולת להגיע לקהל רחב באמצעות סיפור טוב, שלא מזלזל באינטליגנציה של אף צופה ומספק בידור מהנה עם מידה של תחכום. קשה להגיד שהיכולת הזו השתכללה עם השנים, ובסרט השני היא אומנם לעתים קצת דועכת, אבל היא בהחלט שם, וזה ראוי להערכה - והופך את סרט ההמשך עדיין לסרט מאוד מהנה, גם אם הוא לעיתים מתקשה להגיע לשיאים היצירתיים של קודמו.
על אף שהוא לא יהפוך לקלאסיקה כמו קודמו, ניכר שלכל האנשים שמאחורי "מרד התרנגולים: עלייתם של הנאגטס" יש בהחלט כוונות טובות ולא מעט לב, תכונות נדרשות בהחלט כשניגשים לפרויקט סטופ-מושן סיזיפי שהפקתו נמשכה שנים. כל סרט מצריך עבודת צוות ממושכת ומורכבת, אך אין ספק שז'אנר הסטופ-מושן ספציפית הוא אחד המאתגרים ביותר, ולכן כל הפקה כזו מעוררת הערכה מעצם היותה סטופ-מושן. ניתן לראות את מידת ההשקעה והמאמץ שהיו כרוכים בהפקת הסרט בסרטון "מאחורי הקלעים" שבנטפליקס ממילא יציעו לכם לראות אוטומטית עם כתוביות הסיום. מדובר ב-20 דקות קצרות שממחישות את היקף ההפקה הייחודית, ולמי שרוצה לראות כמה דם, יזע ודמעות, וכמה אהבה (וסבלנות!) כרוכים בעשיית סרט כזה שאורכו 98 דקות בלבד - מומלץ להישאר כמה דקות נוספות ולצפות גם בו.