בחיים האמיתיים, ג'ניפר לופז הספיקה כבר להתגרש משלושה בעלים שונים ולתחזק מערכת יחסים לוהטת במיוחד עם הבוי-טוי קאספר סמארט שצעיר ממנה ב-18 שנה. ניסיון החיים הזה ככל הנראה עזר לה להתכונן לתפקיד החדש שלה במותחן "השכן ממול", שם היא מגלמת גרושה סקסית המתפתה לסטוץ עם השכן הצעיר והלוהט שלה, רגע לפני שהיא מגלה שהוא מסתיר צד אפל.

לרגל צאת הסרט לאקרנים בארץ השבוע, חזרנו לכמה מהגרושות הזכורות והלוהטות ביותר בקולנוע – מ"אמריקן פאי" ועד "חתונה מאוחרת".

רוצים לזכות בכרטיסים לסרט "השכן ממול"? היכנסו

אין תמונה
ליז (ג'וליה רוברטס), "לאכול, להתפלל, לאהוב"

על פי רב המכר האוטוביוגרפי שלה, הגירושים של אליזבת' בסרט הם נקודת המפנה שמובילה אותה למסע חיפוש עצמי ארוך בין שלוש מדינות שונות בתכלית – איטליה, הודו ואינדונזיה. אחרי שהיא מחליטה להתגרש ומאבדת את כל כספה, ליז מתחילה לצאת עם גבר צעיר ומתאהבת – לא בו, אלא בגורואית היוגה שלו. בעקבות שינוי הפאזה המפתיע הזה היא נוסעת לשנה של אוכל, ויפאסנה ופלירטוטים עם חוויאר ברדם מסביב לעולם, רק כדי שתוכל לכתוב את רב המכר הבא שלה – "להתחתן".

_OBJיהודית (רונית אלקבץ), "חתונה מאוחרת"

אחת מסצנות הסקס האותנטיות והזכורות ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי היא הסצנה של זאזא ויהודית ב"חתונה מאוחרת", סרטו של דובר קוסאשווילי על רווק גרוזיני שמסתיר ממשפחתו מערכת יחסים עם גרושה מרוקאית. בסרט, יהודית היא אם חד הורית שחולמת שיום אחד זאזא יתעשת וישתחרר מאחיזת הוריו והעדה לטובת חיים משותפים איתה. במהלך עימות עם בני משפחתו של זאזא, היא שולפת ציפורניים ומתגלה כלוחמת אמיתית, בניגוד לבן זוגה הפאסיבי.

אמא של סטיפלר (ג'ניפר קולידג'), "אמריקן פאי"

יש לה אמנם שם, ג'נין, אבל הקוגרית הכי מפורסמת בקולנוע מאז גברת רובינסון מ"הבוגר", תמיד תישאר "אימא של". השם הזה מקנה לה - ולתיכוניסט שבחרה להכניס למיטה, פינץ' - מעמד מיוחד בקרב שאר בני חבורת "אמריקן פאי". העובדה שהיא גם אמו של הבריון גס הרוח שמתעמר בפינץ' כבר שנים, הופכת אותה מ"סתם" שודדת עריסות נימפומנית לגביע הקדוש של כל חנון בתול ומתוסכל, ולסיוט של כל בן להורים גרושים עם אמא לוהטת וצעירה ברוחה.

רוזי (מישל פייפר), "אף פעם לא אהיה שלך"

ואם כבר מזכירים את "הבוגר", אי אפשר שלא לאהוב קומדיה רומנטית שמצטטת מתוך סרט הקוגריות הקלאסי הזה ומזכירה גם על הדרך את נישואיהם של דמי מור ואשטון קוצ'ר מבלי למצמץ. רוזי היא גרושה יפיפייה בת ארבעים פלוס שמתמודדת עם גיל העמידה ועם ההתבגרות המינית של בתה, עד שלחייה נכנס בחור צעיר וחמוד. בעיות לא חסרות שם, כצפוי, אבל לפחות זה לא נגמר כמו הנישואים של אשטון ודמי.

לואיז (לורה ליני), "נ.ב. – אוהב אותך"

סרטי קוגריות הם ז'אנר פופולרי במיוחד בשנים האחרונות, אבל "נ.ב." הוא ללא ספק ציפור משונה בנוף – בעיקר כי את תפקיד המפתה במקרה הזה לוקח הבחור הצעיר והנאה. לואיז היפה היא גרושה בת ארבעים מינוס, שבמסגרת עבודתה כאחראית רישום באקדמיה לאמנויות נתקלת בסטודנט לצילום שמזכיר בשמו ובמראהו את אהוב נעוריה שנהרג. הבחור, פ. סקוט, מנצל את חולשתה לטובת רומן שנרקם ביניהם ומבלבל עוד יותר את לואיז. האם אנחנו נידונים לחזור על מערכות יחסים מהעבר, או שפרק ב' הוא הסיכוי שלנו לתיקון?

 

_OBJ

טריש (קת'רין קינר), "בתול בן ארבעים"

גם הסיפור של "בתול בן ארבעים" הוא לא מקרה קלאסי של "קוגרית מנוסה פוגשת בחור צעיר". הגרושה, במקרה הזה, היא טריש, בעלת חנות בשם "מוכרים את הדברים שלך באיביי" שפוגשת את אנדי בן ה-40 ומניחה שמדובר בגבר מנוסה לא פחות ממנה. אלא שאז מסתבר שמדובר – כפי שמרמזת הכותרת – בבתול חסר ניסיון, שמצד אחד חושק בסבתא הלוהטת ומצד שני מנסה לצבור קילומטראז' לפני שייכנס איתה למיטה.

 

אווה (ג'וליה לואי-דרייפוס) "דיברנו מספיק"

קינר, אגב, מככבת בעוד סרט גרושות מקסים על אנשים שמנסים לפתוח פרק חדש בחייהם ומוצאים את עצמם נתקעים בעבר. אווה היא מסג'יסטית גרושה שפוגשת את אלברט (ג'יימס גנדולפיני ז"ל באחד מתפקידיו האחרונים), אב חד הורי שמנמן וחמוד, ומתחילה לצאת איתו. במקביל, אחת הלקוחות שלה (קינר) מספרת לה סיפורי זוועה על הגרוש הלוזר שלה, ואווה מגלה עד מהרה כי מדובר באותו גבר חדש בחייה. הדילמה: לסמוך על האינסטינקטים שלך, או על הניסיון של האקסית?

ג'סמין (קייט בלאנשט), "יסמין הכחולה"

אנשים נשואים לא מוצגים באור מחמיא במיוחד בסרטו של וודי אלן, ששואב לא מעט השראה מהמחזה "חשמלית ושמה תשוקה". ג'סמין היא אשת חברה שמתגרשת מבעלה, איש עסקים בוגדני שגם נכלא באשמת מעילה. אחרי שהיא מאבדת הכל, היא נאלצת לגור אצל אחותה החורגת, שבעצמה התגרשה. החיים החדשים במעמד הפועלים מכניסים את ג'סמין לדיכאון והכחשה בנוגע לעבר כשהיא מנסה לפתח מערכת יחסים עם גבר חדש – אבל אז המציאות טופחת לה על הפנים. המסקנה? נישואים הם לא תמיד הבעיה, אבל הם גם אף פעם לא הפתרון.