אדל אקסארקופולוס וליה סיידו
מעניין אם ישימו לב שעשיתי משהו בשיער
גברים, סרטים ומה שביניהם

לטעון שהוליווד היא תעשייה של גברים זה קצת כמו לומר שהסרטים של טרנטינו סובלים מאגרסיביות יתר, אין יותר אנדרסטייטמנט מזה. זה מתבטא במיעוט התפקידים הרציניים שנכתבים עבור שחקניות, ממשיך בפערי השכר העצומים בינן לבין הדברים (על פי "פורבס", בשנה החולפת הרוויחו נשות הוליווד סכום כולל של 200 מיליון דולר, לעומת 361 של הגברים) ומגיע עד לראש הפירמידה. איימי פסקל, המנכ"לית של אולפני "סוני", הרחיבה השבוע בראיון על כמה מהחסמים הבולטים בדרכן של נשים לתפקידי מפתח בתעשייה.

"התחלנו להתרגל לסופ"שים של בלוקבאסטרים גדולים", טוענת פסקל, "הקומפלקסים הענקיים של בתי הקולנוע רוצים להביא מסות של צופים בימים האלה ואנחנו מייצרים סרטים כאלה עבורם". הבעיה היא שהקהל העיקרי של סרטי הסופ"ש הם גברים צעירים, שמחפשים גיבורי על ומותחני פעולה, ז'אנרים שבהם הרבה יותר קשה לנשים להתבטא. פסקל מעלה עוד נקודה מעניינת: מכיוון שהבמאיות והכותבות החשובות בהוליווד מעדיפות לייצר סרטים קטנים ואינטימיים, אין מי שיכתוב תפקידים לנשים בסרטי ענק. "התחננתי בפני קת'רין ביגלו לעשות את 'ספיידרמן'", מספרת פסקל, "עד עכשיו לא הצלחתי לשכנע אותה".

ואולי האשמה היא בכלל בחשודה המידית, התקשורת כמובן. מחקר שהתפרסם השבוע על ידי הבלוגרית המובילה סשה סטון, קובע שגם בתחום ביקורת הקולנוע השליטה הגברית היא מוחלטת (78% מהמבקרים ו-82% מהביקורות). למה זה חשוב? כי על פי הממצאים מבקרים נוטים, בין אם בכוונה או בתת מודע, לדבר על סרטים שבוימו ונכתבו על ידי אנשים מאותו המין. לא מעט מהקולגות של סטון מתנערים מהנתונים הללו, אבל הנה מבחן קטן: כמה סרטים שביימו נשים אתם מצליחים לזכור בלי לבדוק בגוגל?

אדל אקסארקופולוס וליה סיידו
בואי, נלך ללמוד למתכונת בביולוגיה
צמד רעות

בהמשך לכל זה, הגיע פסטיבל קאן והציג קצת מהפוטנציאל שיש לנשים להציע. זה היה הפסטיבל של האחים כהן ושל "נברסקה" המעולה של אלכסנדר פיין (שעוד יחזור אלינו בתקופת האוסקר), אבל הפוקוס שלו היה על כוכבות צעירות ומבטיחות. אדל אקסארקופולוס וליה סיידו, המתבגרות האוהבות מ"כחול הוא הצבע הטוב ביותר", הדרמה הלסבית הסוערת שזכתה ב"דקל הזהב". אף אחד בקאן לא הצליח לדבר על שום דבר אחר מלבדן מרגע שהסתיימה הקרנת הסרט. יש כאן תוספת כוח לדור החדש של אמה ווטסון, ג'ניפר לורנס, רוני מארה, אן הת'אוויי, נטלי פורטמן, אמילי בלאנט וקארי מוליגן.

הבעיה היא שההצלחה של אדל וסיידו היא גם המחסום הגדול של שחקניות צעירות. בצרפת, כמו בצרפת, לא עושים סיפור גדול מעירום על המסך, אבל תעשיית הקולנוע הייתה ונותרה מעוז שמרני. כאן נוצר המלכוד הגדול: התפקידים הבולטים שנכתבים עבור נשים דורשים מהן סוג של התערטלות פיזית ונפשית, אבל זה בדיוק מה שמונע מהן להגיע אל הקהל הרחב. אפשר להסתכל על הצמד המוכשר הזה כמבחן למהלך שמובילות נשים כמו איימי פסקל בתעשייה. אם בשנים הבאות נוכל לדבר עליהן בנשימה אחת עם מקבילותיהן האמריקאיות, נדע שמשהו גדול מתחיל להשתנות. אם הן יישארו פריט טריוויה של מכורים לסינמטק, נחזור שוב לשאול למה יש כל כך מעט שחקניות בולטות בקולנוע שלנו.

 

שוברי קופות

בניגוד מוחלט למתרחש בישראל, יום הזיכרון האמריקאי מתבטא בסופ"ש של ספיישלים טלוויזיוניים והקרנות בכורה של שוברי קופות. אבל אפילו החגיגה המסורתית הזאת לא ראתה טירוף כמו שהתרחש בימים האחרונים. "מהיר ועצבני 6" התפוצץ עם סופ"ש של 122 מיליון דולר (98.5, אם לא סופרים את הכנסות חמישי), ששבר בקלילות את שיא הכנסות יום הזיכרון מ-2010 (275 מיליון). אם זה לא מספיק הגיע הסרט הגדול השני של השבוע, "ההאנגאובר 3" עם 42 מיליון דולר, גם כאן מדובר בשיא לקומדיה עם דירוג R (דרישה לליווי מבוגר עבור ילדים מתחת לגיל 17).

גם בישראל שבר הפרק החדש בעלילותיהם של גל גדות, וין דיזל והחברים במכוניות המהירות שיאים חדשים. ב-4 הימים הראשונים להקרנתו נמכרו 125,000 כרטיסים, שהביאו להכנסה של 4.3 מיליון שקלים. בזכות המספרים האלה עקף "מהיר ועצבני" את "ההוביט", "מטריקס רילודד" ו"הארי פוטר ואוצרות המוות 2", שנעצרו מתחת לרף 105 אלף הצופים (נתוני ההכנסות על פי רשת גלובוס גרופ).

בתוך כל ההתרגשות דווקא הסרט שהוקרן בהכי הרבה אולמות בסופ"ש האחרון השיג רק את המקום הרביעי ברשימה. "Epic", פנטזיית האנימציה של אולפני "פוקס" סגר שלושה ימים עם 34 מיליון דולר מכובדים למדי בכיס כשנזכרים בטיטאנים שאיתם נאלץ להיאבק. אחד מהם, "איירון מן 3", טיפס השבוע למקום החמישי בכל הזמנים כששק ההכנסות שלו מכיל 1.14 מיליארד דולר. התחנה הבאה שלו היא "הארי פוטר ואוצרות המוות 2", שמקדים אותו ב-200 מיליון דולר, אתגר שנראה קטן עליו לגמרי.

בצד השני של הגלקסיה, עלה "לפני חצות" הקטן והאיכותי של אית'ן הוק וג'ולי דלפי בחמישה בתי קולנוע בלבד, והצליח להעמיד שורה תחתונה של 274 אלף דולר. רק כדי לסבר את האוזן, בממוצע לבית קולנוע הוא מכפיל את וין דיזל והחבר'ה מ"מהיר ועצבני".

טריילר השבוע: The World's End

לא ברור למה מחליטים מדי פעם בהוליווד לעשות את אותו סרט בדיוק פעמיים ובמרחק קצר זה מזה. אתם בטח זוכרים את "This Is The End" ("הסוף.") של סת' רוגן, ג'יימס פרנקו, ג'ונה היל, אמה ווטסון ושאר חברים שיכורים שנתקלים לפתע באפוקליפסה. אז עכשיו תכירו את הסרט החדש של אדגר רייט ("סקוט פילגרים נגד העולם", "מת על המתים") על חבורה של חברי קולג', שמתאחדים אחרי 20 שנה לערב פאבים סוער רק כדי לגלות ש...נכון, האפוקליפסה הגיעה. ברור לכולם שאף אחד מצופי הקולנוע בעולם לא יתבלבל בין שני הכותרים האלה, בוודאי לא כשהם עומדים לצאת בטווח של חודש וחצי זה מזה. בינתיים תזכרו שבסרט הזה אף אחד לא תוקע עמוד חשמל בגוף של מייקל סרה.

הטוב, הרע והמכוער

הטוב: המחווה הכי מרגשת שראינו השנה בפסטיבל קאן. 500 מעריצים, מבקרים ואנשי קולנוע התקבצו יחד כדי לשחזר את הסימן שהיה הכי מזוהה עם רוג'ר איברט המנוח: שני אגודלים כלפי מעלה.

הרע: "רק אלוהים סולח", אולי הסרט הכי מדובר לקראת הפסטיבל, קפץ ראש מצוק והתרסק לתהום. הביקורות עליו כל כך מחרידות עד שהן מעלות חשד שניקולס ווינדינג גפן וריאן גוסלינג פשוט רצו להריץ עלינו קצת דאחקות מהצד.

המכוער: אז חשבתם שג'ונה היל הוא שמנמן חמוד ולא מזיק? תראו את הטיזר שלמעלה ואז נדבר על זה שוב