פ-ת-ו-ח

תמונת אוסקר
למוצאים את ג'סיקה צ'סטיין יוענק פוסטר חתום של בן לאדן
כבר לא מעט שנים שהמעמד של טקס פרסי האקדמיה נמצא בירידה: אורך המשדר בלתי נסבל, ליהוקי המנחים לא מוצלחים והתחושה היא שהעסק כולו כבד מדי לעידן המודרני, או במילים אחרונות: טקס לזקנים. לזכותה של האקדמיה ייאמר שהם באמת מנסים. הפורמט השתנה שוב ושוב, ניכרים מאמצים לקצר (בייחוד בשלב נאומי הניצחון), אפילו לאדי מרפי הם היו מוכנים לתת צ'אנס. אבל חייבים להודות, הסיבה המרכזית לשרוד את הטקס הזה הייתה ונותרה שאלת המתח. בלעדיו, אין באמת סיבה אמיתית להמשיך אל תוך הלילה, או במקרה שלנו, לקום איתו ממש מוקדם בבוקר.

לפחות בעניין הזה אוסקר 2013 הוא כבר עכשיו הטקס הטוב ביותר שהיה כאן בעשור האחרון. מספיק לראות רק עד כמה מבקרי האוסקר הבכירים (אלה שיודעים תמיד לנבא את המנצחים שבועות לפני הטקס) מגמגמים עם ההימורים שלהם השנה, כדי להבין עד כמה העסק פתוח. למעשה, מלבד פרסי השחקן (שילך לדניאל דיי לואיס גם אם הגיהינום יקפא) ושחקנית המשנה (אן הת'אוויי), שום דבר לא ידוע מראש, וההימור הנפוץ ביותר כרגע הוא על תרחיש שקרה רק פעם אחת ב-80 השנים האחרונות (סרט זוכה בלי במאי). את חגיגת ההפתעות הזו אפילו הבדיחות הדלוחות של סת' מקפרלן לא יצליחו לקלקל.

עזבו אותו סולו

האריסון פורד
מהר, איפה הכדורים נגד גזים?
לא ממש ברור למה, אבל ראשי דיסני מתעקשים להחזיר לטרילוגיה החדשה של "מלחמת הכוכבים" את האריסון פורד. לפי כל היגיון, וההצהרות של ראשי האולפן עצמם, המשימה העיקרית של הסרטים החדשים אמורה להיות דווקא להתנתק עד כמה שאפשר מכל מה שראינו. גיבורים חדשים, סיפורים חדשים, עולמות חדשים להתאהב בהם. הטרילוגיה הראשונה הייתה מושלמת, השנייה נוראית, אבל שתיהן הגיעו לסיומן המוחלט. כל ניסיון למשוך עוד מהעבר אל הפרויקט החדש רק משדרת חוסר ביטחון ואמון בכיוון החדש. עבור המעריצים הוותיקים האריסון פורד הוא האן סולו הצעיר, המגניב והבועט של סוף שנות ה-70. עבור הדור החדש הוא כוכב מזדקן, שלא השתתף בשום דבר שראוי להזכיר כבר שנים. הופעת אורח קצרה? דווקא מגניב. תפקיד מפתח? במקרה הזה צירוף המילים המאיים "אינדיאנה ג'ונס 4" קופץ לראש.

שוברי קופות

אם נשים בצד לרגע את נושא "מת לחיות 5" הכאוב למדי (פרטים בהמשך), נגלה שהולנטיין האחרון טבע את חותמו על רשימת הסרטים המרוויחים ביותר בהוליווד. "Safe Haven", דרמה רומנטית על אישה עם עבר מסתורי שמתאהבת באלמן, דקה לפני שהסודות האפלים שלה חוזרים לרדוף את שניהם. בתפריט אחד גבר מסוקס (ג'וש דוהמל), אחת זמרת-רקדנית לוהטת בתחילת דרכה הקולנועית ואחד תסריט על פי ספר מאת מחבר "היומן". זורקים הכל לסיר גדול, מוסיפים קופסת שוקולדים ופרחים ומקבלים 21.4 מיליון דולר, שמספיקים למקום השלישי השבוע.

סרט חדש אחר שמצליח קצת פחות הוא "יצורים יפהפיים", שאיים להיות סוג של תשובה עתירת כוכבים למעריצים המתבגרים של  "דמדומים". שוב פנטזיה מעולם האופל, שוב אהבה כנגד כל הסיכויים, שוב הרבה שיניים שלופות ואחוזות עתיקות מרתיעות. אלא שהפעם הנוסחה לא ממש הוכיחה את עצמה עם 7.4 מיליון דולרים בלבד, ומעט מאד צעירים שהטריחו את עצמם לבתי הקולנוע בשבילה. שבוע לפני האוסקר "לינקולן" כבר הבטיח לעצמו תואר אחד ודאי. מדובר במועמד לסרט הטוב ביותר הרווחי ביותר בקופות השנה (175 מיליון דולרים), עם פער של 20 מיליון דולרים על פני הבא אחריו ברשימה, "ג'אנגו ללא מעצורים".

טריילר השבוע: "Two Mothers"

באמריקה כמו באמריקה השמרנות היא הכל, ולכן בשביל סרטים כמו "שתי אמהות" צריך במאית מלוקסמבורג. אלפונסו קוארון הספרדי הביא את טרנד האימהות הלוהטות והנערים הצעירים אל המסך הגדול ב-2001 עם "ואת אמא שלך גם" הנהדר, ועכשיו אנה פונטיין משלבת שתי כוכבות הוליוודיות גדולות (נעמי ווטס ורובין רייט) לעיבוד של רב מכר מאת דוריס לסינג על רומן מרובע בין שתי שכנות והילדים של כל אחת מהן. אם הסרט עצמו יהיה מוצלח כמו הטריילר, אולי עוד נצליח לראות את הדרמה הלא שגרתית הזאת גם על המסכים שלנו.

הטוב, הרע והמכוער

הטוב: כבר שנתיים שפרויקט "20,000 מייל מתחת לפני הים" של דיויד פינצ'ר תקוע. פעם התקציב ופעם התסריט ופעם הליהוק מעכבים את האור הירוק, אבל השבוע נראה שזה סוף סוף קורה. גם אם בראד פיט לא יהיה קפטן נמו כפי שפורסם בתחילה, המטעמים שפינצ'ר יכול לעשות מהנובלה האפלה של ז'ול וורן גורמת כבר עכשיו להזיל ריר.

הרע: כמה רע "מת לחיות 5" אתם שואלים? כל כך רע שיש גבינות צרפתיות עם פחות עובש, כל כך רע עד שרוצים להשאיל ממרטי מקפליי את הדלוריאן, לחזור אחורה בזמן ולהרוג את ג'ון מקליין לפני שיהפוך לדוש המזדקן שהוא, כל כך גרוע עד ששוקלים לקרוא לסרט הבא: "מת לחיות: הפעם מוודאים הריגה".

המכוער: אור ירוק לסרט שביעי של "מהיר ועצבני". האבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?

>> בואו לעמוד הפייסבוק שלנו