בכל שנה מצליח תא העיתונאים הזרים להפתיע אותנו עם בחירות משונות חדשות, וגם בגלובוס הזהב של השנה לא חסרו כאלה. מי בכל זאת קיבל את מה שהגיע לו ואיך הצליחה איימי אדאמס לקבוע שיא חדש? וגם: מנחת האוסקר מסתבכת עם תעשיית ההורדות הפיראטיות והסרט שהופך את וודי אלן לסרסור מזדקן. כל חדשות הקולנוע
אבל כשג'ניפר לורנס באה עם מחשוף, אין לכם בעיה אה?
הגלובוס מת, יחי האוסקר
זה היה עוד לילה משעשע ועמוס בחירות הזויות עם הגוף הכי מפנק בהוליווד, תא העיתונאים הזרים. גלובוס הזהב מוגדר די בטעות בתור הטקס השני בחשיבותו אחרי האוסקר, אבל בעולם שבו קיימים פסטיבלים כמו טורונטו, טלורייד וקאן, שמשפיעים הרבה יותר ממנו, כל מה שנותר הוא בעיקר ההתחנפות העצומה לכוכבים והניסיון לגרום לכמה שיותר מהם לצאת מרוצים. כך זכתה איימי אדאמס בפרס המשחק על "חלום אמריקאי", סרט שאת רובו המכריע היא מבלה כשהיא לבושה במחשופים עצומים ללא כל סיבה נראית לעין. הכל בזכות הפיצול של קטגוריות הפרסים לדרמה וקומדיה (כך יצא ש"הזאב של וול סטריט" של מרטין סקורסזה התמודדה בקטגוריית הקומדיה), טריק שלא יעבוד לאדאמס באף אחד מהטקסים החשובים האחרים של השנה. ולראייה: הדבר היחיד האחר בו זכתה עד כה בעונת הפרסים הוא מועמדות לפרסי הבאפטא. האלטרנטיבות, אגב, היו אחת מריל סטריפ, ג'וליה לואיס דרייפוס וגרטה גרוויג מ"פרננס הא". וול דאן גלובוסים.
אפשר להמשיך הלאה עם ההעדפה של סדרה כמו "ברוקלין תשע תשע" על פני "בנות" או "מחלקת גנים ונוף" בתחום הקומדיה, "משחקי הכס" ו"מד מן" בדרמה או ההתעלמות הפושעת משחקנים כמו ג'ון האם ואליזבת מוס (שקיבלה פרס ניחומים על "קצה האגם"). אבל יש גם כמה נקודות חיוביות בכל זאת: מת'יו מקונוהיי ראוי להערכה על הפיכתו משרירן נודניק לכוכבי דרמה איכותי, דיקפריו היה נפלא ב"זאב מוול סטריט" ואם לא אוסקר אז לפחות שיהיה לו את גוש הזהב הזה להניח על המדף, פרס התסריט לספייק ג'ונז מוצדק מאין כמוהו ו"שובר שורות" הייתה ראויה לרדת מהטקס האחרון שלה עם הפרס הגדול ביד. עם מה נשארנו לקראת הכרזת המועמדויות לאוסקר בחמישי? די כלום. שום דבר ממה שהתרחש כאן לא רלוונטי למה שיתרחש בהמשך, אבל כמה כבר אפשר להתלונן כשפותחים את הבוקר עם טינה פיי ואיימי פוהלר?
לא הדלפתי, סתם רציתי לראות מה חדש בפייראט ביי | צילום:
Kevork Djansezian, GettyImages IL
תככים בצמרת
יש מעט מאד תפקידים יותר כפויי טובה בעולם התרבות ממנחה טקס האוסקר. אם הייתם טובים, כנראה שאף אחד לא יזכור אתכם ביום שאחרי, אבל אם התפדחתם (היוש, ג'יימס פרנקו) הכתם הזה ימשיך לשארית אתכם לשארית הקריירה המקצועית. החלק הטריקי כאן הוא שהפדיחות ממש לא חייבות להתרחש על הבמה בטקס עצמו, הניסיון להימנע מהן מתחיל עם ההכרזה על המינוי. אדי מרפי, שהיה אמור להנחות את הטקס בשנה שעברה, הודח אחרי שהמפיק שהביא אותו (ברט רטנר) הסתבך בפליטת פה הומופובית. אלן דג'נרס, המנחה של הטקס הקרוב, התחילה גם היא ברגל שמאל עם האקדמיה אחרי שעותק של "החיים הסודיים של וולטר מיטי" ששמה מוטבע עליו, מצא את דרכו לאתרי ההורדות השבוע.
תקופת הסקרינרים של עונת הפרסים (גרסאות DVD שנשלחות אל חברי האקדמיה כדי שיספיקו לראות את הסרטים החשובים לפני ההצבעה) היא החלום הרטוב של אתרי ההורדות ברשת. הדיסקים מסתובבים בבתיהם של חברי האקדמיה, שם יכול כל טינאייג'ר להמיר אותם במהירות לקובץ הורדה. במקרה של דג'נרס הדיסק ושמה עליו נשלח גם לצוות המפיקים של תכנית הטוק שואו המצליחה שלה, כך שקשה מאד להאמין שדווקא היא עשתה את הבלתי נסלח וגזלה את פרנסת היוצרים. ובכל זאת יש משהו משעשע בצביעות של תעשיית הקולנוע, שמצד אחד נלחמת במורידים, ומנגד צופה בהנאה לא מבוטלת במצעד הסרטים הפיראטיים שמתפרסם מדי שנה. אחרי הכל כבר מזמן ברור שסרטים מצליחים ברשת עושים חיל גם בקופות, ולהיפך. כך שאפשר לחכות קצת עם מטר העגבניות על דג'נרס, לפחות עד המונולוג החלש הראשון.
שוברי קופות
השבועות הראשונים של ינואר הם בדרך כלל כאלה שלא מספקים כותרות גדולות בקופות. גם השנה זה לא שונה, ובכל זאת חדשה דרמטית אחת קיבלנו: לראשונה מזה כמעט חודש וחצי יש מוביל חדש שלא עונה לשמות "ההוביט" או "לשבור את הקרח". מדובר דווקא ב"שורד האחרון" של פיטר ברג ומארק וולברג, שזינק למקום הראשון עם 38.8 מיליון דולר מרשימים מאד וכיסוי כמעט מלא של עלות ההפקה.
במורד הטופ 10 ממשיכים סרטי האוסקר לקושש עוד קצת מיליונים לחשבון הכללי. "הזאב מוול סטריט" הכניס 9 כאלה השבוע, קצת יותר מ"חלום אמריקאי", "אוגוסט: מחוז אוסייג'" ו"להציל את מר בנקס". אפילו "היא" הקטן הצליח לאסוף 5.4 מיליון דולר בקופות. ג'ק ריאן צפוי להעיר קצת את הרשימה בשבוע הבא, אבל אותנו תעניין דווקא ההצלחה של סרט זר בשם "מי מפחד מהזאב הרע" שייכנס לתפוצה רחבה בשישי הקרוב. שיהיה בהצלחה.
טריילר השבוע
וודי אלן בתור סרסור מזדקן, איך לא חשבו על זה קודם? כנראה שעדיף מאוחר מאשר אף פעם והודות לג'ון טורטורו, זה מה שנראה בקרוב מהאיש שהמציא את תדמית הגבר הנוירוטי ונטול הסקס אפיל. ב"Fading Gigolo" הוא מגלם אדם שנקלע לקשיים כספיים ונעזר בחברו (טורטורו) כדי להקים עסק של השכרת מאהבים לכל המרבה במחיר. כמובן שמהר מאד מגיעות גם ההסתבכויות וענייני הלב. גם סופיה ורגרה ושרון סטון עושות כאן את מה שהן יודעות מצוין: להצטלם בפוזות מפתות ולדבר במבטא. בסך הכל זאת נראית קומדיית מבוגרים חביבה, שתקרוץ גם למי שלא מגדירים את עצמם כאוהדיו של אלן. הסרט צפוי לצאת באפריל הקרוב.
בדיוק ככה אני רוצה את הסרטים שלי מעכשיו והלאה
הטוב, הרע והמכוער
הטוב: זה לא אומר הרבה, אבל למערבון החדש של קוונטין טרנטינו ייקראו "שמונת השנואים", בקריצה כמובן ל"שבעת המופלאים" הקלאסי. השמועות הן שכריסטוף וולץ וברוס דרן כבר בדרך, מה שגורם לנו לאהוב הכל עוד לפני ששמענו את העלילה.
הרע: חדשות די מדכאות מגיעות מכיוונו של ג'יי ג'יי אברמס, שעל פי השמועות החליט לשנות כיוון ולהעניק מקום נרחב במיוחד לגיבוריה המזדקנים של טרילוגיית "מלחמת הכוכבים" המקורית גם בסרט החדש על חשבון הצעירים. ג'יי ג'יי, כבר התרגלנו לאכזבות, אבל בבקשה אל תגרום לנו לראות את הריסון פורד מטיס את הפאלקון בגיל 70.
המכוער: שיה לבוף החליט לגאול אותנו מהייסורים ולהודיע על פרישה. הלוואי והיינו מאמינים שזה אמיתי ולא עוד ניסיון נואש לייצר עוד קצת כותרות.
