ניהול פסטיבל קולנוע הוא מלאכה קשוחה ומורכבת, בטח כשהפסטיבל מתעניין ספציפית בקולנוע שנחשב נישתי ולא מיינסטרימי, בטח ובטח בישראל. פסטיבל אוטופיה (שהתפצל מפסטיבל "אייקון" ונקרא בעבר "אייקון TLV") הוא בדיוק כזה: הפסטיבל היחיד בארץ שמקרין רק סרטי מדע בדיוני וקולנוע ז'אנרי - פנטזיה, מתח, אימה והרפתקאות. כל מה שלוקח כמה צעדים מהמוכר והנורמלי. קולנוע סוריאליסטי, ספקולטיבי או דמיוני לחלוטין, סיפורים מהסוג המוזר והמעניין.

הכל טוב ויפה, אבל כאמור, המשימה קשוחה, מורכבת ובעיקר יקרה. הפסטיבל האחרון נפתח לפני כמעט שנתיים בצל משבר תקציבי שמקורו בהסרת התמיכה של משרד התרבות בפסטיבל; ב-2016 לא התקיים הפסטיבל בכלל, וכך יהיה גם ב-2017 במידה ולא יגויס התקציב הדרוש לקיומו. קמפיין מימון המונים של הפסטיבל, שהושק בשבוע שעבר תחת הכותרת "מבטלים את האפוקליפסה", הוא ניסיון אחרון להציל את הפסטיבל. כלומר, במידה שלא יגויס הסכום הדרוש - כנראה שפסטיבל 2015 יישאר האחרון.

זה הזמן לגילוי הנאות המתבקש: משנת 2013 הייתי מעורבת, בהיקפים ותפקידים שונים, בהפקת הפסטיבל. אם ביקרתם בערב הפתיחה של שלושת הפסטיבל האחרונים וראיתם בחורה נמוכה מחופשת לדמות מאחד הסרטים בפסטיבל, זו כנראה, אפילו בטוח, הייתי אני. צוות הפסטיבל בעבר ובהווה כולל כמה מהחברים הכי טובים שלי. חלקם הפכו לכאלה בזכותו. הטקסט הזה לא נכתב במטרה לממן את המשכורת הבאה שלי - אין מה לדאוג, לא קיבלתי משכורת מהפסטיבל אף פעם. אני בעד הקמפיין ובעד אוטופיה לא בגלל המעורבות שלי בהם, אלא להפך: אני מעורבת בגלל שהפסטיבל חשוב לי וחשוב בכלל. כי אני אוהבת קולנוע מטורלל ומפתיע, וזה הפסטיבל היחיד שמציג סרטים כאלה בדיוק. כי אני רוצה שלעוד צופות יהיה איפה להיחשף לסרטים חדשים ומיוחדים, שלעוד צופים תהיה ההזדמנות להשלים קלאסיקת מד"ב מהעבר על מסך ענק.

לא למרות אלא בגלל האפקטים

אין עוד פסטיבל בארץ שתחת קורת גג אחת תמצאו בו אירועים "גיקיים" כמו הקרנת מרתון של טרילוגיית הקורנטו של אדגר רייט ("מת על המתים", "שוטרים לוהטים" ו"סוף העולם") או ערב סטנד-אפ גיקי אבל גם סרטי אינדי אמריקניים, קולנוע משוגע על כל הראש מכל העולם ואירועים רציניים שמנתחים את המד"ב והשפעותיו לעומק, בלי שמץ התנשאות. אין עוד פסטיבל שמחבק ככה יצירה ז'אנרית ישראלית, לא למרות אלא בגלל האפקטים, המוזרות והאומץ - בין אם זה סרט גדול ומדובר כמו "כנס העתידנים" של ארי פולמן או אינדי צנוע יותר כמו "סופעולם" של רוני קידר.

הקולנוע הזה רק מתעורר בארץ, אבל בעולם מה שהיה נישתי וגיקי מדי בשביל הקהל הרחב לפני כמה עשורים הוא היום התפוד הכי לוהט. סרטי גיבורים השתלטו על כל חלקה טובה, הנוער משתגע אחרי דיסטופיות ויצורים פנטסטיים, סרטי מד"ב אמנותיים יותר מועמדים לפרסים נחשבים וגיירמו דל טורו בדיוק זכה בפסטיבל ונציה. איך עושה היפסטר? אוטופיה היה שם לפני שזה היה מיינסטרים. דוגמה מייצגת: קולין טראברו, ש"עולם היורה" בבימויו הפך ללהיט היסטרי, הגיע כאורח הפסטיבל לישראל עם סרט המסע בזמן המוקדם שלו, "על אחריותכם בלבד".

מצד שני, מי שבאמת אוהב מד"ב לא יכול לסמוך על הוליווד שתספק לו את החומר למחשבה או המיינד-פאק המוחלט שהוא צריך. ועוד לא דיברנו אפילו על חובבי אימה: אוטופיה הוא הפסטיבל היחיד בארץ שמקרין את הכותרים היותר מעניינים ו/או פסיכיים בז'אנר, אלה שאף רשת קולנוע לא טורחת לייבא.

בקיצור, כדי לסיים את הקמפיין בהצלחה, הפסטיבל יצטרך לגייס 80 אלף ש"ח לפחות. רבע מהסכום כבר נאסף, אבל הזמן אוזל. בין התשורות למשקיעים יש סדנת כתיבה עם שהרה בלאו וסדנת קולנוע עם היוצרים בועז ארמוני ("מסווג חריג") ואיתן גפני ("בשר תותחים", "ילדי הסתיו"), עותקים מספרו של פבלו אוטין "שיעורים בקולנוע", וכמובן כרטיסים ותגי השתתפות לפסטיבל המתוכנן - שהופכים את ההשקעה בפסטיבל מתרומה לקנייה מוקדמת. תשורות אחרות צפויות להיחשף בהמשך.

שהכוח יהיה עמנו, ובואו לעזרה: bit.ly/cancel_the_apocalypse