הנבל בסרט "מכסחי השדים 2" מ-1989 הוא רוח שניזונה מאנרגיות שליליות ומשתמשת בהן כדי לשוב לחיים. הסדרה מתרחשת בעיר ניו יורק, אז מובן שהרוזן ויגו הרשע לא מתקשה לגייס את הרוע הדרוש במהרה. כדי להציל את העיר גייסו המכסחים את מכסחת השדים הראשונה - הם הקימו לתחייה את פסל החירות. כמובן שזה כלל בדיחה של ד"ר פיטר ונקמן על האופציה שהגברת לא לובשת תחתונים ("היא צרפתייה!"), כיאה לרוח התקופה. 27 שנים אחר כך, רוח התקופה היא לכעוס באינטרנט, והטריילר ל"מכסחות השדים" מוציא מאנשים כל כך הרבה קארמה רעה שאני קצת מופתעת שתחיית המתים טרם התרחשה. המוני מגיבים נשבעו בכל היקר להם שהמקור הוא קלאסיקה על זמנית שאסור לגעת בה, או טענו שהליהוק הוא "גימיקי" או אפילו "פרופגנדה פמיניסטית". מילא צוות שכולו נשים, אבל למה לא בביריות ועקבים?

וידוי - לא גדלתי על "מכסחי השדים". הסרטים האלה השאירו עליי כל כך מעט רושם כילדה שאני אפילו לא זוכרת אם צפיתי בהם אז. בגיל מבוגר חווית הצפייה בהם עברה בהצלחה חלקית בלבד ובליווי תחושה מתמדת של אי נעימות. הסרטים מאוד התיישנו עם הזמן ובלי הערך הנוסטלגי קצת קשה להבין על מה המהומה. איך סרט נחמד וכיפי לילדים בני 12 עם אפקטים מכוערים והומור שהרבה ממנו כבר החמיץ הפך פתאום לקלאסיקה קדושה? אם יש משהו ששרד את מבחן הזמן באופן מושלם זה שיר הנושא, וגם אותו כבר חידשו ב"מכסחי השדים 2" (וגם בחדש. ידעתם ש"פול אאוט בוי" עדיין קיימים?).

אז איך "מכסחות" משתלב בכל זה? ובכן, הוא מצחיק באופן קצת סטריאוטיפי ומאוד מטופש אבל הכיפיות שלו מפצה על רוב הבעיות. בקיצור - משתלב סבבה. הוא פחות טוב מ"מקס הזועם: כביש הזעם" ומ"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", אבל הרבה יותר טוב מ"רובוקופ" המחודש ובעיניי גם מ"עולם היורה", ששנאתי. הבמאי-תסריטאי פול פייג ("מסיבת רווקות", "מרגלת") יצר סרט שמפספס הרבה בקטנות אבל משיג את המטרה הגדולה - זה גם המשך ראוי לסדרה ותיקה וגם סרט שבנות ובני המאה ה-21 יבינו בלי לצפות במקור. גם סרט פמיניסטי ששם דגש על חברות ותחושת שייכות משל היה פרק של "My Little Pony", וגם סרט אקשן קיצי וקליל, חף מטרחנות ולא מאכיל בכפית.

המכסחות החדשות חיות בעולם שבו "מלתעות" קיים אבל "מכסחי השדים" לא. הופעות מסתוריות של רוחות רפאים ברחבי ניו יורק מפגיש מחדש שתי חברות ילדות שהפכו למדעניות, אך בחרו דרכים שונות: דוקטור ארין גילברט (קריסטן ויג) עובדת באוניברסיטה יוקרתית, בעוד דוקטור אבי ייטס (מליסה מקארת'י) חוקרת בשוליים את העל-טבעי. יחד עם המהנדסת ג'יליאן הולצמן (קייט מקינון) והלקוחה הראשונה שלהן, עובדת הרכבת התחתית פאטי טולן (לזלי ג'ונס), הן מקימות גוף שכל מטרתו ללכוד ולחקור רוחות רפאים. עוד מצטרף לחבורה כריס המסוורת' כפקיד סתום בצורה חיננית. משם העלילה חוזה בדיוק מרשים את מה שקרה לסרט בדרך למסכים: ארבע הנשים מנסות לזכות בהכרה ולגיטימציה בתחום שנחשב נישתי ואפילו נחות, צוברות הייטרים לצד מעריצים עוד לפני שהספיקו ממש לעשות משהו ומגלות שהאויב הגדול שלהן הוא חנון עם בעיות זעם. השחקנים מגרסת המקור קופצים לבקר וגם השד הירוק סליימר, הלוגו האהוב והצ'יזיות של האפקטים המיושנים.

והנה מגיעים כל הגברים אשפי הייצוג ואומרים - אבל רגע, יש "הצדקה" לכך שבסרט יש ארבע נשים? ומה אומרים למי שמבחינתו צריך הצדקה כדי לכבד כל דבר שאיננו דמות לבנה וגברית? "סתום ותן לנו ליהנות קצת מסרט קיץ מטופש, לעזאזל".

ארבע הקומיקאיות המובילות כל כך טובות שהן מצליחות להציל גם רגעים די נמוכים (רק קריסטן ויג יכולה לענטז תוך כדי תרגילי דיקציה ולצאת מזה בסדר). המצטיינת הבלתי מעורערת היא מקינון, שכל רגע איתה זהב, וגם לזלי ג'ונס ראויה לציון לשבח על כך שהפכה דמות סטריאוטיפית על גבול הגזענית למעוררת הזדהות. למרות שהסרט מצחיק מאוד, ציפיתי לצחוק יותר בסרט שכמעט אין בו רגעים שלא מנסים להצחיק - כמה וכמה מהבדיחות התקבלו בכזו אדישות שאפשר לשלול מהן את התואר בדיחה.

בענייני ילדים - להורים אין מה לחשוש שמא הסרט מפחיד או מגעיל מדי, כל עוד כולנו מסכימים שרוח רפאים שמקיאה גל של סמחטה שקופה זו הגעלה מתאימה לילדים. כמו במקור, גם הפעם השדים והרוחות מפחידות בעיקר כשהן משתלטות על משהו, כי בגרסה המרחפת-מעושנת הן מפחידות פחות מקופסה חשודה במקרר.

 

אז רגע, עושים את הטיים וורפ שוב?

אולי אם לא הייתי קוראת כל כך הרבה בחורים מייללים על איך לזלי ג'ונס באוברול אפור הורסת להם את הילדות, הייתי מתעצבנת עכשיו על הטריילר להפקה הטלוויזיונית המחודשת של "מופע הקולנוע של רוקי". למי שפספס, גרסה חדשה של סרט הקאלט תשודר בהאלווין הקרוב ברשת פוקס, בכיכובה של לאוורן קוקס המדהימה ("כתום זה השחור החדש") כפרנק נ' פורטר.

 

את הפסקה הבאה כתבתי בחודש ינואר, כשנודע לי על ההפקה החדשה: "אני מצפה לפיס אוף שיט. את ג'נט תשחק כוכבת נוער עם השם ההו-כה-דראג-קווין ויקטוריה ג'סטיס, את בראד ישחק יפיוף כלשהו בשם ריאן מקרטן והבחור שמשחק את דוריאן גריי ב'פני דרדפול' הולך להיות ריף ראף. כן, את קראש נעוריי המוזר והמעוות ישחק בחור שלמרות שהוא בן 32, הוא נראה כאילו מישהו נסע במכונת זמן לדיזנגוף סנטר של שנת 2006 ואסף משם ילד אימו גנרי בן 16. שיא השיאים הוא הבמאי והכוריאוגרף - קני אורטגה, שהדבר הכי פחות מביך שמצאתי ברזומה שלו, בין 'הוקוס פוקוס' ו'היי סקול מיוזיקל' ליצירת המופת 'צ'יטה גירלז 2', זה כמה פרקים של בנות גילמור. הוייב שאני מקבלת כרגע הוא שכל הילדים ה'מגניבים' בבית ספר לוקחים את הדבר שהפריקים אוהבים יותר מכל ומוציאים ממנו את כל המוזרות. אבל היי, לוורן קוקס תהיה פרנק. גם זה משהו".

אז נו, כל יום לומדים משהו חדש, וחצי שנה זה מספיק זמן כדי להבין שביג-פאקינג-דיל. עברנו את הספיישל ב-Glee, נעבור גם את זה. באמת שאין יותר טעם לבזבז אנרגיה על בוז לרימייקים, ריבוטים והמשכונים שעוד לא ראינו ואולי בכלל נעדיף לא לראות. כפי שאף הייטר לא יצא מ"מכסחות השדים" עם צלקת נפשית של ממש, גם לזיכרונות הילדות המוזרים שלי מהצפייה החוזרת ב"רוקי" לא יקרה שום דבר רק בגלל שמישהו החליט לצלם אותו מחדש. מה גם שכל העניין ב"רוקי" הוא תופעת הקאלט שסביבו - הצפייה הטקסית בסרט עם שחקנים חיים המבצעים את התפקידים יחד עם גרסת המקור על המסך, והטריילר מבהיר שהגרסה החדשה תהיה מעין פראפרזה על ההקרנות הללו. אגב, לא חריג לראות קאסט כל-נשי מוביל הקרנה של "רוקי", ואף אחד בקהל לא צועק "אבל רגע, אבל יש הצדקה עלילתית לזה שלריף ראף אין יותר איבר מין זכרי?".

תמונות קצרות