"אידה" לא מתרחש במלחמת העולם השנייה אלא בפולין של שנות ה-60
זה סיפורה של נזירה יתומה בשם אנה (אגתה טרזבוקובסקה) שמגלה כי נולדה כיהודייה
את האמת על עברה מגלה אנה ממש רגע לפני הטקס שבו תישבע כי תקדיש את שארית חייה לישו
אנה מקבלת את ברכת הדרך להיפגש עם השריד היחיד ממשפחתה, דודתה ונדה (אגתה קולש)
המפגש עם ונדה יהפוך את עולמה של אנה במובנים רבים, רובם לגמרי לא צפויים
"אידה" זכה באוסקר הסרט הזר, והיה רק מועמד באותה שנה (2013) לפרס הצילום
אבל העבודה של הצלמים לוקאש זאל ורייזארד לנזבסקי היא לא פחות ממופתית
"אידה" הוא בוודאי לא הסרט הראשון שמצולם בשחור-לבן אקספרסיבי
אבל זאל ולנזבסקי הצליחו לצלם סרט שלם שבו כל לחיצה אקראית על Pause מייצרת רגע של שלמות
לראיה, זה בדיוק הסיפור של התמונות שאתם רואים כאן: מדובר ב-39 לחיצות כמעט אקראיות על Pause
חלק גדול מהקרדיט מגיע לתאורן הראשי, מארק ווייטשבסקי
ומעל לכל לבמאי פאבל פאבליקובסקי, שעיצב חויה ויזאלית ורגשית יוצאת דופן
המסע של אידה הוא לרוחבה של פולין, אבל גם לעומקה של היסטוריה לא רחוקה
חלק מהאנשים שפוגשת אנה במסע שלה עם ונדה יודעים על העבר יותר ממה שהם רוצים לגלות
בעוד שאחרים דווקא משלימים את פאזל הסיפור המשפחתי של אנה
וככל שהנזירה מתחברת יותר ליהדות, להיסטוריה האישית והלאומית
כך מתברר לה שהיא תיאלץ לבחור בין החיים כפי שהיא מכירה אותם לחיים שמעולם לא הכירה
אבל איך מבטאים את כל זה באמצעות צילום?
חלק מהפתרון הוא תשומת לב לדרך עצמה - לנוף הגיאוגרפי והאנושי שאנה רואה לראשונה
ויש פריימים, כמו זה, ששמים דגש על משהו חדש שנפתח לעיני הגיבורה ואולי גם בתודעה שלה
אבל ההיבט הוויזואלי הכי מעניין והכי מיוחד של "אידה" נמצא כאן למעלה
וגם כאן למעלה
ושוב כאן, שוב בחלק העליון של הפריים
החלל שמעל לראשי המצולמים מכונה "הד רום", "חלל ראש" בתרגום חופשי
בצילום מסורתי, ה"הד רום" תופס אולי שליש מגובה הפריים
או שהוא לא קיים בכלל
אבל ב"אידה", החלל שמעל ראשי הדמויות הוא כמעט דמות בפני עצמו
זה לא תרגיל ויזואלי לשם התרגיל הוויזואלי
ויש בסרט הזה גם פריימים נפלאים שהקומפוזיציה שלהם פחות קיצונית
ובכל זאת, מה הסיפור עם ה"הד רום"? למה בחר פאבליקובסקי בסגנון הזה?
למבקרי קולנוע שונים יש תשובות שונות. יש שרואים בזה רמז לנוכחות של השכינה
לדעתו של כותב שורות אלה, החלל הריק הזה הוא מה שנותר אחרי השואה
ולא רק במובן של אהובים נעדרים או משפחות שלמות שנמחקו
מעל למסע של אידה יש משא, כובד, כל המשקל האפשרי של ההיסטוריה - ושל שתי דתות
ואולי זה שמייצג ה"הד רום" של אידה יותר מכל:
העובדה שזה לא רק סיפור אישי, אלא במובנים רבים סיפורה של התקומה כולה
וגם פאבליקובסקי יודע את מה שאנחנו יודעים: תקומה זה לא בהכרח קל, או נקי, או שמח
"אידה" ישודר הערב, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ב"יס" (yes 1, 20:10)
כאמור, זה לא סרט על השואה - אבל אין ערב הולם יותר לצפייה ביצירת המופת הזאת
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן