יותר מ-30 שנה עברו מאז הזכייה האחרונה של צרפת, אחת ממעצמות הקולנוע הגדולות בעולם, בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. אחרי הזכייה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן של "אנטומיה של נפילה", שעולה היום (חמישי) לאקרנים בישראל, נראה היה שלצרפתים יש סוף סוף מועמד רציני לפרס, אבל בהחלטה תמוהה במדינה החליטו לשלוח דווקא את "הקדירה" – שאפילו לא קיבל מועמדות לפרס הנכסף.
"זה היה מאכזב", מספרת ז'וסטין טרייה, במאית הסרט, בשיחה עם mako. "זו הייתה הפתעה גדולה בשבילנו כי הסרט זכה להצלחה גדולה". למרות האכזבה, טרייה יכולה להיות גאה – "אנטומיה של נפילה" אולי לא היה מועמד לאוסקר לסרט הזר, אבל הסרט היה מהבולטים בעונת הפרסים וזכה בפרס התסריט הטוב ביותר בטקס האוסקר, היה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר ולבימוי הטוב ביותר, וזכה בגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.
עלילת הסרט עוקבת אחרי סנדרה (סנדרה הולר), סופרת מצליחה שבן זוגה מוצא את מותו בנפילה מחלון ביתם. החקירה שוללת את האפשרות שמדובר בתאונה, מה שמותיר אחת משתי אפשרויות: או שהוא שם קץ לחייו, או שזוגתו דחפה אותו אל מותו. בנם העיוור של בני הזוג הוא העד היחיד למותו של אביו, וסנדרה מנסה להוכיח את חפותה במשפט.
"ידעתי שאני רוצה שסנדרה תגלם את הדמות הראשית עוד בשלב הכתיבה כי כבר עבדנו ביחד על 'סיביל'" מסבירה טרייה. "כשפנינו אליה פחדנו מאוד שהיא תסרב להצעה, אבל למזלי היא הסכימה. תהליך העבודה היה שונה. קשה להבין את הדמות שהיא מגלמת, היא משחקת את התפקיד הזה בדרך מאוד מודרנית. סנדרה כנה לגמרי, היא לא מנסה להתחכם או להמציא משהו. היא מעולם לא מנסה לפתות את הקהל".
כמה סנדרה הייתה מעורבת בפיתוח הדמות?
"היה לנו דיונים על פיתוח הדמויות ועבדנו המון על טקסטים שונים ועל דרכי ההגשה. על הסט צילמנו הרבה אפשרויות, ממש כמו ניסוי במעבדה. כשהגעתי לחדר העריכה היו לי המון אפשרויות ושם אני בדרך כלל מאוד נחרצת במה לבחור".
מה משך אותך לז'אנר של דרמות משפט מלכתחילה?
"בתי משפט תמיד ריתקו אותי. כילדה, חשבתי שזה המקום שאליו הולכים כדי לגלות את האמת. עכשיו, כאדם בוגר, אני מבינה שזה המקום שאליו הולכים כדי לפברק סיפורים, להמציא אפשרויות שונות לאמת, אבל זה לא בהכרח המקום שיש בו אמת".
איך היה תהליך הכתיבה, יצא לך לדבר עם מומחים למשפט?
"כן. תהליך הכתיבה לפעמים היה מצחיק, אבל לפעמים מאוד טכני. ציירנו אחד לשני כדי להבין במי מדובר ודיברנו עם עורך דין שעזר לנו להבין את המכניזם של מערכת המשפט בצרפת, שהיא שונה מאוד מהאמריקאית למשל, אנשים יכולים לדבר בצורה רגועה יותר ממה שאנחנו רואים בדרך כלל בדרמות משפט מארה"ב".
סנדרה היא ביסקסואלית ונדמה שזה לרעתה. זו בעצם ביקורת על מערכת המשפט?
"זו לא בהכרח ביקורת על מערכת המשפט אלא על זה שהחברה יכולה לשפוט אותך על זה. זה חלק מהביקורת החברתית".
את ההצגה בסרט גונב מילו מצ'אדו, שמגלם את בנה העיוור של סנדרה. "זה היה תהליך ארוך, ראיינו מאות ילדים לתפקיד וכשהגענו לדניאל – היה בו משהו אחר, היו לו את האינטליגנציה והבגרות שאפשרו לו לבלוט מעל כולם", מסבירה טרייה על תהליך הליהוק. "זה הסרט הראשון שלי שיש בו דמות מרכזית שלי ילד והוא נמצא בנקודה אכזרית שבה הוא צריך להתמודד עם כל הסיטואציה, הספקות ולנסות להבין מה קרה. רציתי להביא לילד קול, להראות איך הוא מתבגר דרך החוויה, איך הוא מתמודד עם זה שחסר לו מידע ואיך הוא מרכיב תמונה שתיראה הגיונית".
את התסריט כתבה טרייה יחד עם בן זוגה, השחקן והבמאי היהודי ארתור הררי. "זה היה נחמד ממש כי ארתור הוא לא תסריטאי אלא במאי, אז הרבה פעמים הוא לא רק כתב סצנות אלא הציע איך לביים אותן", היא מסבירה על העבודה המשותפת. "זה היה שונה ממערכת יחסים רגילה של תסריטאי ובמאי. את התסריט כתבנו בזמן מגפת הקורונה, אז בפועל עבדנו הרבה ולפעמים לא נשאר לנו זמן לעצמנו וזה לפעמים היה יותר מדי בשבילנו, אבל זה כן היה מעניין מאוד בשבילנו".
עם איזו תחושה את רוצה שהצופים יצאו מהסרט?
"אני בהחלט רוצה שאנשים יצאו מהסרט עם ספק. גם אם נחנו די בטוחים או 99% בטוחים מה האמת – אנחנו צריכים לשקול את האפשרות שאנחנו אולי טועים".