אומרים שהיא מנה שעדיף להגיש אותה קרה, אבל נקמה היא דווקא אחד הדברים הלוהטים ביותר שמסוגלים לחמם כל תסריט הוליוודי. אין כמו סיפור טוב על קורבן תמים לעוול אכזרי, אשר נשבע שביום אחד מן הימים יתחשבן עם מי שהרס לו את החיים, והסיבה היא ברורה – הגיבור והנבל מוגדרים מהשנייה הראשונה על המסך, וכך גם שאר העלילה שמתמקדת בתוכנית פעולה אחת ושאלה פשוטה –האם זה יצליח או לא. הסרט "סיפורים פרועים" מציג לא פחות מחמש (וחצי) עלילות כאלה תחת קורת גג אחת, ולרגל עלייתו לאקרנים בקולנוע לב שווה לבדוק מאיפה מגיעה ההשראה, והאם כל פייבאק הוא אכן ביץ'.

קיל ביל

הנוקמת: ביאטריקס, או "הכלה" (אומה תורמן).

הרקע: הכי אישי שבעולם. ביאטריקס מתעוררת אחרי 4 שנים של קומה בבית חולים כדי לגלות שהיא כבר לא בהריון, ונזכרת שהאקס שלה רצח כל מיני אנשים בחתונתה. התוכנית: פשוטה - להרוג אותו. כדי להגיע אליו, ביאטריקס עוברת דרך כל חברי כנופיית החיסולים שלו שהייתה אחראית לטבח, ועל הדרך מגלה שבתה בעצם בחיים. כל העסק לוקח לה שני סרטים ארוכים ושלמים, רווים באלימות ובשוטים של דם מתפרץ מבית היוצר הויזואלי של קוונטין טרנטינו.

אחוזי הצלחה: 100%. ביאטריקס הורגת את ביל באמצעות שיטת החיסול שלו עצמו, ועוזבת להתחיל חיים חדשים עם בתם המשותפת.

הכי זכור: השריקה המפורסמת של האחות דריל האנה, שהפכה לסאונד טרק מאפיין של סכנה ברורה ומיידית.

האשליה

הנוקם: דילן רודס (מארק רופאלו)

המניע: (ספוילר מטורף לפניכם) אישי - רק בסוף הסרט מתברר שרודס, בלש ה-FBI שחקר מעשי שוד של ארבעה קוסמים שמעמידים מופע אשליה משותף, הוא הוא זה שחיבר אותם יחדיו וגרם להם לשדוד חברות, תאגידים ואנשים שהיו מעורבים במותו של אביו, אחד הקוסמים הגדולים שמת לאחר שנחשפו סודותיו.

אחוזי ההצלחה: 100% - רודס מצליח להתל בכולם, כולל גם בצופים ובשותפתו לחקירה. מתברר שבמהלך הסרט, הפשעים שאותם הוא חוקר תוכננו על ידו בקפידה רבה כדי להכאיב לבנק ולחברת הביטוח שהכזיבו את אביו, וכדי לכלוא את השותף שבגד בו. בסופו של דבר הוא פוסע אל השקיעה, כאשר שותפתו נשבעת לא לגלות את סודו.

הכי זכור: הטוויסט בו מגלים כי גיבור הסרט הוא למעשה הנבל שלו, טוויסט שצופים רבים טענו כי הוא טריק זול שלא עולה בקנה אחד עם התנהגותו של רודס לכל אורך הסרט. כי לפעמים במסע נקמה צריך לשחק טוב יותר.

אושן 11

הנוקמים: דני אושן (ג'ורג' קלוני) ורובן טישקוף (אליוט גולד)

המניע: עסקי-רומנטי. דני אושן משתחרר מהכלא ומגיע לטישקוף עם הצעה מפתה - לשדוד שלושה בתי קזינו של המתחרה הגדול ביותר שלו, בנדיקט. אושן אוסף צוות פורצים מתוחכם ולא מספר להם כי למעשה, מזימתו האמיתית היא להחזיר לחיקו את אהובתו לשעבר (ג'וליה רוברטס), שהיא כרגע זוגתו של בנדיקט.

אחוזי ההצלחה: 80%. דני אכן מצליח לשדוד את כל הכספות של בנדיקט, ועל הדרך לחלץ ממנו הצהרה שהוא מסכים לוותר על הבחורה תמורת עזרה בהחזרת כספו. ג'וליה רוברטס מתעצבנת וחוזרת לג'ורג' קלוני, הכסף כמובן לא חוזר לבנדיקט, אבל הגיבור בסוף הסרט חוזר לכלא לכמה חודשים בעקבות הפרת תנאי שחרורו. כך שלא מדובר בנקמה מושלמת, אבל בהחלט מתוקה.

הכי זכור: קאדר השחקנים המרשים שהצטרף למסע הנקמה הזה, בהם בראד פיט, מאט דיימון, דון צ'ידל, אנדי גרסייה וקייסי אפלק. וכמובן שאת שני הסיקוולים שבאו אחריו, שלמען האמת היו הרבה פחות טובים ממנו.

לאון

הנוקמת: מטילדה בת ה-12 (נטלי פורטמן, בתפקיד קולנועי ראשון)

הרקע: משפחתי. אחרי שכל משפחתה של מטילדה, כולל אחיה בן ה-4, נרצחה על ידי סוכן DEA מושחת ופסיכוטי, היא מוצאת מקלט אצל לאון השכן, שהוא במקרה גם מחסל מקצועי. כך שבמקום ללמוד מתמטיקה ותנ"ך בבית הספר, מטילדה מתמקצעת דווקא בנשקים חצי אוטומטים ובכלי תחמושת, במטרה לנקום.

אחוזי ההצלחה: 80%, משום שבתכל'ס מטילדה היא לא שמבצעת את הנקמה, אלא לאון שלובש חגורת נפץ ומקריב את עצמו כדי להרוג את הסוכן. יחד עם זאת, היא נשארת חיה וחוזרת לבית הספר.

הכי זכור: את המתח המיני המעוות שקיים בין לאון ומטילדה (ילדה בת 12, כן?), כאשר במהלך הסרט היא מתוודה כמה וכמה פעמים שהיא אוהבת אותו, ובסופו של דבר הוא מודה שזה לגמרי הדדי. קריפי.

 

מועדון האקסיות

הנוקמות: שלוש נשים ממורמרות (דיאן קיטון, גולדי הון ובט מידלר), שננטשו לאנחות על ידי בעליהן לטובת מאהבות צעירות יותר.

הרקע: רומנטי פמיניסטי. שלוש הנשים, שהיו חברות ילדות, מתאחדות שוב בהלוויתה של חברת הילדות הרביעית, ומגלות שכל אחת מהן נוצלה על ידי בעלה לשעבר, ושגברים באופן כללי לוקחים נשים כמובנות מאליהן. השלוש פותחות "מועדון" ומנסות לאסוף לכלכוך על הגברים כדי להרוס להם את החיים. במהלך הסרט הן מגלות שלאחד מהם יש בעיות עם מס הכנסה, השני שוכב עם קטינה והשלישי הוא איש עסקים די גרוע, ומחליטות להשתמש בזה כנגדם.

אחוזי ההצלחה: קלושים עד כדי אפסיים. אף אחת מתוכניות הנקמה לא יוצאת לפועל בסופו של דבר, אבל בשם הגירל פאוואר הנשים מחליטות לסחוט מבעליהן כספים כדי להקים מרכז לנשים מוכות עם שם חברתם המנוחה. רבאק, אחת מהן אפילו מתפייסת עם האקס שלה וסולחת לו על הכל. גאווה נשית.

הכי זכור: הסלוגן של הסרט – "Don't get mad, Get even". והשיר שכולן שרות שם בסוף, בשם החברות.

 

ממזרים חסרי כבוד

הנוקמים: שושנה דרייפוס (מלאני לורן), שכל משפחתה נרצחה על ידי צייד יהודים, ובמקביל גם אלדו ריין (בראד פיט), שפשוט שונא גרמנים.

הרקע: מורכב, כי מדובר על שתי תכניות נקמה שמשתלבות באירוע פיקטיבי אחד. מצד אחד, שושנה מגלה שהאיש שאחראי להרג משפחתה (כריסטוף וולץ), ינכח יחד עם כל צמרת המפלגה הנאצית בבית הקולנוע שלה למטרת הקרנת סרט תעמולה, ומחליטה לשרוף את המקום. מצד שני, צייד הנאצים ריין מגלה בדיוק את אותו הדבר ומחליט להסתנן להקרנה יחד עם חבורתו ולקרקף כל נאצי אפשרי.

אחוזי ההצלחה: גם זה מורכב, אז נגיד 70%. מצד אחד, היטלר וכל צמרת הפלגה אכן נצלים למוות, כפי שספרי ההיסטוריה שכחו כנראה לתעד, אבל מצד שני שושנה מקפחת את חייה ואילו צייד היהודים שהתחיל את כל הבלאגן מבקש ומקבל מקלט מדיני, ובסוף הסרט נותר בחיים.

הכי זכור: כריסטוף וולץ מעורר הסיוטים, שלנצח ייזכר בתור גרמני מנייאק.