"אתה צריך להבין, זה או אני או הוא" – כך מכריז אחד מגיבורי סרטה האמיץ של סופי ארטוס "עמק", כשידו אוחזת בסכין, באחת מנקודות השיא בסרט המתאר את תהליך הידרדרותה של קבוצת בני נוער שבשולי החברה הישראלית.
במציאות בה חדשות לבקרים עולה לכותרות אירוע מסעיר חדש, מצבם של מתבגרים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית נדחק הצידה. העובדה כי הסרט מ-2016 (שיצא לאחרונה ב-DVD ומשודר כעת בערוצי הסרטים של yes) - המשקף נאמנה את עולמם של בני נוער - אינו זוכה עדיין להכרה מספקת, נטועה אולי בקושי הטבעי שיש בצפייה בסרט מסוג זה, אך במידה מסוימת מעידה גם על חוסר עניין בנושא.
בסרט, שעלילתו מתרחשת במגדל העמק, בולטת בעיקר חולשתם של ההורים. המשפחות המפורקות חסרות כלים, השפעה או משמעות. ההורים שקועים בבעיותיהם, וילדיהם, הנמצאים בעיצומו של גיל ההתבגרות, גדלים ללא פיקוח, שיח, או שגרה מבורכת של חיי משפחה, עד למצב של היפוך תפקידים בו הבן הוא זה השואל את אימו היכן היא בלילות. מערכת החינוך משדרת דאגה לאלו מבין האירועים המגיעים לידיעתה, אך לא תמיד יש בידה את האמצעים והזמן לטיפול מעמיק.
אך המוטיב המטלטל שבסרט הוא השימוש הקבוע באלימות המילולית, הנפשית והפיזית, כלפי רכוש ובעלי חיים. כל מצב נתפס כמחייב תגובה אלימה, אם כפורקן לתסכול, כמשחק או כשעשוע. התוקפים, הקורבנות והצופים מן הצד נמצאים בכל מקום, במשפחה, בבית הספר ובין חברים. מבט תמים זוכה לאיום "על מה אתה מסתכל? חכה אני כבר אטפל בך". התגובה לחיזור שלא נענה היא נשיקה בכוח. דמות שנאסר עליה לצאת לשירותים מטילה בהתרסה את מימיה בפח לעיני כל. גניבות נעשות באופן מזדמן כסוג של הרפתקה, או כפשע של ממש, בתכנון מראש ובאופן קבוצתי. כלב הפיטבול משמש את בעליו להפחדה במטרה להשיג מידע, ובאחת מבין הסצנות הקשות, גם לתקיפה פיזית כאקט של נקמה.
בסרט מוצגות עמדות גזעניות המכוונות לערבים ולהומוסקסואלים. "למה הם לא עוצרים? מה אנחנו, ערבים?" צועק גוש, הדמות הראשית בסרט, לעבר נהגים החולפים על פניו. בסצנה אחרת, הערה המרמזת על נטייתו המינית של אחיו של אחד מהצעירים מולידה את התגובה האלימה ביותר בסרט ויוצרת את נקודת האל-חזור.
כך גם הדומם והטבע קודרים, מדכאים ומשפיעים על הנפש פנימה. הם נטולי אסתטיקה, תחזוקה או סדר. ממבנה בית הספר והכיתה, דרך החצרות המשותפות ובתיהם של הצעירים – כולם נטולי שמחה ומשדרים ארעיות. גם החורשה, בה מתרחשים האירועים המשמעותיים שבסרט, כעורה ואפלה.
"עמק" הוא סרט חובה לאנשי ציבור, להורים ולעובדי מערכות החינוך והרווחה. התמונה העולה ממנו מתאימה לנתונים על מספרם הגבוה ועל מצבם של ילדים ובני נוער שבסיכון, ומוכרת לי היטב מתוך העבודה עם קבוצות מתבגרים בעלי רקע דומה. צפייה בו מעמיקה את ההיכרות עם עולמן של תתי הקבוצות בקרב מתבגרים ואת ההבנה מזווית נוספת של מקורות האלימות והגזענות. הסתפקות בהקרנת הסרט לבני נוער שבסיכון תהיה פחות יעילה. פעמים רבות, ובניגוד למצופה, תגובותיהם למצבי חיים דומים היא לאו דווקא הסקת מסקנות או הפנמת ערכים נוגדי אלימות. להיפך - חלק לא קטן מצדיק שימוש באלימות, זאת על אף ידיעתם שהם עוברים על החוק.
עתידה של ישראל אינו תלוי רק בהשגת חמש יחידות, ולא רק התכניות הלאומיות לחיזוק תחומי הדעת השונים "ישנו לצעירים את החיים", ככרזת אחד הקמפיינים של משרד החינוך. שיפור מצבם של בני נוער בסיכון, כמו גם המאבק בתופעת האלימות והגזענות, מסייעים לקידום חוסנה וביטחונה של מדינת ישראל.
יש להציב יעד אסטרטגי ולאומי לצמצום תופעות אלו. הפתרון צריך להיות עמוק ומערכתי ואשר יתייחס בין היתר גם את להצעות הבאות: להציע להורים, ובמקרים מסוימים אף לחייב, הדרכה פרטנית או קבוצתית לשיפור הידע והמיומנויות ההוריות. להגדיל את מספר העובדים במסגרות החינוכיות והטיפוליות כדי שמקרים דומים לא יחמקו מעיניהם. להגדיל את מספר הפעילויות עם בני נוער המתמקדות בהתמודדות עם מצבי לחץ, תסכול ודחייה, גזענות, והיחס לבעלי חיים, יש להרחיב את לימודי האזרחות בדגש על זכויות אדם ואזרח. ודבר אחרון: יש לשפר את המבנים של מערכת החינוך, ולהוסיף אווירה חמה, אסתטית ומנחמת גם בחלקיה הפיזיים.
הכותבת היא יו"ר "מרכז אמת לסובלנות"