פתאום קם במאי בבוקר ומרגיש שהוא פשוט חייב לספר את הסיפור הנוסטלגי של אבא שלו, ומתחיל ללכת ולהגשים את החלום. כמובן שלפני זה הוא דואג לגייס את צמד הבנים שלו לפרויקט ולשים את כל מרצו ביצירת סרט מקסים שהוא הרבה יותר חוויה משפחתית מאשר עוד פיצ'ר לאוסף.
התוצאה היא הסרט "מחכים לסורקין", קומדיה תקופתית סוריאליסטית של הבימאי יונתן פז, יוצר ותיק שאחראי על סרטים כמו "רכבת העמק", "זאיה" ו"אסקימוסים בגליל", שהחליט לספר את הסיפור המקורי של אביו כבמאי תיאטרון החובבים של הקיבוץ אי שם באמצע שנות ה-50, אשר מצליח לסחוף אחריו את הקיבוץ כולו באהבה ובתשוקה האדירה שלו לתיאטרון.
לצורך כך הוא רתם לפרויקט את שני בניו, יואב ודורון פז, שהם לגמרי במקרה גם יוצרי קולנוע והטלוויזיה (יוצרי הסרט "פובידיליה" המשובח), שהפיקו יחד איתו את הקומדיה התקופתית שאותה מובילים בתפקיד הראשיים עמי סמולרצ'יק, אורי הוכמן, מרינה שויף, יואב הייט והילד איתמר פלג.
"זה בעצם סרט על סבא שלנו, סרט נורא אישי ואינטימי", מספרים צמד האחים,"במשך שנים גדלנו שנינו על הסיפורים על סבא שלי שהיה בימאי תיאטרון בקיבוץ, איש אחד עם חזון יצירה בתקופה שזה ממש לא היה פופולארי. היחס כלפי סבא שלי היה דואלי בימים ההם והוא זכה להמון ביקורו. סבתא שלי והרבה אנשים אחרים לא באמת הבינו מה הוא עושה, בתקופה שהמשמעות של להיות קיבוצניק היא משהו נורא פומפוזי וגדול. אנחנו גדלנו על סיפורים של סבא שהתעקש להעלות הצגות גרנדיוזיות כשעל הבמה היו יותר אנשים מאשר בקהל".
אז בעצם מדובר בסיפור של שלושה דורות של במאים עם להט ומסירות בלתי מתפשרת למקצוע בו בחרו לחיים?
"בהרבה מובנים כן. באמצע הצילומים נפל לנו האסימון שאבא שלנו היה בעצם מאוד דומה לסבא בכך שהוא החליט להרים סרט תקופתי ללא הפקה של ממש, בלי כסף ועם המון המון ניצבים. פרויקט שאפתני מאין כמוהו שהרבה אנשים פקפקו בו. זו הקבלה מאוד גדולה בין סבא לאבא, הוא בעצם עשה סוג של סרט על עצמו. בסופו של דבר גם אנחנו נגועים בחיידק הזה".
יואב: "כמובן שכל המשפחה גויסה בלי שאלה בכלל, אנחנו פשוט רגילים לזה. זה הסרט הרביעי של אבא ואנחנו מאוד רגילים להפקות משפחתיות. ישנו מחיר נפשי שמשלמים על הפקות משפחתיות כי אתה כל כך מושקע בזה שפשוט אין דרך אחרת. זה לקח לנו חודשיים שלושה אינטנסיביים אבל עשינו הכול בשביל לגרום לחלום של אבא שלנו להתגשם".
דורון: "התוצאה הסופית שווה את כל המאמץ. שנה אחרי כשאתה רואה את זה על המסך אז אתה לא זוכר את העבודה הקשה. מה שמרומם את הנפש זה לראות את אבא שלנו מגשים עוד חלום ולדעת שהיינו שותפים להנצחה של סבא שלנו. המסקנה הכי גדולה שלמדנו זה לדעת להניע גלגלים לבד ולא לחכות שדברים יקרו לנו".
הצלחתם לא לקחת את העבודה אתכם הביתה?
יואב: "לא ממש. ארוחות שישי אצלנו נראו כמו המשך ישיר של ישיבות הפקה. מי שסבלו מכך היו בעיקר הנשים שלנו שנאלצו לשמוע את כל זה בשולחן".
דורון: "הכל מאוד אמוציונלי אבל מאוד כיף גם. מצאנו את עצמנו מדברים המון על סצנות ועל הבדלי הגישה בינינו לבין אבא שלנו. אנחנו הרבה יותר מודרניים והוא מושפע מדברים אחרים מן הסתם. הייתה שם התנגשות תרבותית קצת, אבל בסופו של דבר הוא הבימאי והחלטה הסופית היא שלו".
מלבד הקוריוז המשפחתי, מה הופך את הסרט שלכם לכל כך מיוחד?
דורון: "זה סרט עם המון קסם והוא מיישם את האני מאמין של אבא שלנו שהלב תמיד מנצח את השכל. אבא תמיד אמר לנו שאי אפשר לנצח את הנוסחה הזאת והיא תמיד עובדת. הסרט הזה הוא הכי פייל גוד מובי שיש, הוא תמים ונאיבי ומוציא המון רגש אצל כל מי שרואה אותו".
יואב: "האנשים הכי קשוחים הזילו דמעה בפרמיירה, ולא סתם. יש משהו בסרט הזה שמאוד מזכיר את סרטי הבורקס של פעם, תמימות שכבר לא קיימת לצערי בקולנוע שלנו. אני חושב שלמרות ההתקדמות הגדולה של הקולנוע שלנו וההצלחות האחרונות שלו, באיזשהו מקום איבדנו את התמימות ואת החיבור לרגש. בניגוד לסרטים תקופתיים אחרים, אז הסרט של אבא שלי בא בגישה מתרפקת ולא מבקרת. יותר בכיוון של איזה כיף היה פה פעם".
דורון: "הסרט מתרחש בקיבוץ ולמזלנו הקיבוצים לא השתנו יותר מידי בחמישים שנה האחרונות. חיפשנו נורא ליצור את הנוסטלגיה של פעם באמצעים הדלים שהיו לנו, וזאת בהחלט הייתה עבודה לא פשוטה. למזלי הצלחנו לנצח את זה בעזרת עבודה נהדרת של מחלקת תלבושות והמון ניצבים".
יואב: "מה שעזר לנו נורא גם היה שממש השתמשנו בקיבוצניקים אמתיים כניצבים, וגם פה למזלנו הם נראים בדיוק אותו דבר כמו לפני חמישים שנה".
איך הגיעה הבחירה בעמי סמולרצ'יק לככב בתפקיד הראשי?
יואב: "זאת הפעם הראשונה שעמי משחק בתפקיד ראשי, הוא פשוט כבש אותנו באודישן שהוא עשה. יש בו את הרוברטו הבניניות הזאת, האובססיה הבלתי מתפשרת לחלום והוא הצליח לגלם את הנחישות של אבא שלנו וסבא שלנו בצורה נהדרת".
דורון: "הוא עושה תפקיד פשוט מדהים ובעצם סוחב את הסרט הזה על הכתפיים שלו".
מה הרגע הכי מהותי שתיקחו אתכם מהסרט הזה?
דורון: "בעיקר כמה זה מרגש לראות את סיפורי הילדות שגדלנו עליהם מתממשים לחיים. לביים את זיכרונות הילדות שלנו זו התגשמות של חלום, ולראות את אבא מביים סרט על סבא זה בכלל מגניב. אני חושב שהאמירה הכי מהותית של הסרט הזה, שכל מי שראה אותו לוקח ממנו, זה עד כמה רחוק אתה מוכן להקריב בשביל ללכת עם החלום שלך. זאת אמירה שנכונה לכל תקופה ולכל זמן".