לפעמים החיים מחקים את האמנות, אבל לפעמים האמנות יכולה לשנות את החיים או לפחות לשפר אותם. הסרט "מלחמה בלתי נראית" של קירבי דיק ואיימי זירינג (שודר ביס דוקו תחת השם "המלחמה הסמויה", קיים ב-VOD למעוניינים) הוא אחד המועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי (לצידם של 'סיפורו של שוגר מן' שמוביל בטבלאות, 'חמש מצלמות שבורות', 'שומרי הסף', ו'איך לשרוד מגיפה').
הסרט, שזכה בפרס הקהל בפסטיבל סאנדנס והוגדר ע"י הניו יורק טיימס כסרט שאסור להתעלם ממנו, מסקר את תופעת האונס בצבא האמריקאי, תופעה שלא מרבים לדבר עליה. ההערכות מדברות על 20% חיילות נאנסות ואפילו יותר. משרד ההגנה מעריך שב-2010 בוצעו 19,000 פשעי מין אלימים, מה שאומר שלחיילת יש יותר סיכויים להיאנס מאשר להיפגע בשדה הקרב. החיילות מגלות שהדוד סם אכן רוצה אותן, עדיף בשכיבה.
הסרט הצליח היכן ששנים של תלונות נכשלו. החיילות לא נהגו לדווח על מקרי אונס מחשש לנקמה מהמפקדים שלהן, שהיו מחליטים אם אפשר להגיש תלונה או לא ולפעמים היו האנסים עצמם. הדרך שבה בחר הצבא לטפל בנושא? טיוח, כמובן. למרבה השמחה, יומיים אחרי שליאון פאנטה, שר ההגנה האמיקאי, צפה בו - הוא קבע כי למפקדים אין סמכות לקבוע אם להגיש תביעה. הבעיה לא נפתרה לגמרי מכיוון שהסמכות להגשת תביעה עדיין נמצאת במסגרת הצבאית, אבל זאת התחלה. הסרט גם סייע בהעברת חוק שקבע שאנשים שהואשמו בעבירות מין לא יוכלו להתגייס לצבא.
התופעה שבה סרטים דוקומנטריים שגורמים לשינוי מדיניות אינה חדשה. הסרט 'אמת מטרידה' של אל גור העלה את נושא התחממות כדור הארץ לסדר היום. הסרט 'באולינג לקולומביין' עורר דיון על שוק כל הנשק הפרוץ בארה"ב (שממשיך לגבות קורבנות רבים) ורשת וולמארט, שספגה ביקורת רבה בסרט, הסכימה להצטרף לאמנה לפיקוח על כלי נשק ואף להקים מאגר ממוחשב. הסרט 'לאכול בגדול' הביא לשינוי התפריט של מקדונלדס והסרט 'הלגונה הסודית' הגדיל לעשות כשהשתמש במצלמה כדי לחשוף את רצח הדולפינים בטאיג'י.
אצלנו אפשר להיזכר ב'מדריך למהפכה' של דורון צברי ואורי ענבר שיצאו למסע צלב כדי לשנות את חוק רשות השידור ואף הצליחו באופן חלקי, את הסדרה התיעודית 'מוסר השילומים' של גיא מרוז ואורלי וילנאי ששינתה את הייצוג התקשורתי של ניצולי השואה ואת 'שיטת השקשוקה' של מיקי רוזנטל ואילן עבודי, שהתמקדו ביחסי הון שלטון. אין פלא שישראל, המקום בו לדמיון אין שום סיכוי מול המציאות, היא מעצמה דוקומנטרית.
זירינג טוענת כי גנרל בכיר ציין בפניה שהסרט הבהיר לו מה ש-40 שנה של ניירת לא הצליחו לעשות. הצבא אימץ את הסרט במלחמתו נגד הטרדות מיניות וההערכות מדברות על יותר מ-250,000 חיילים וחיילות שצפו בו. עד אז ההתמודדות עם התופעה הייתה באמצעות סרטונים עם משפטי מפתח כגון "אפשר למנוע תקיפה מינית. האם את תורמת את חלקך?" או בקיצור, 'לכי לכל מקום עם מלווה בתקווה שהוא לא יאנוס אותך אם כן אז באסוש'. אצלנו, אגב, צה"ל עדיין לא סיים לעבד את נתוני ההטרדות המיניות לשנת 2012. בינתיים גם הוא יצר סרטון שמרכז משפטי פתיחה עבור מילואימיניקים שלא מסוגלים לחשוב עליהם בעצמם, כשהמוביל הוא "אפשר להעביר לך חוטר".