השחקן משה איבגי, שחשוד בעבירות מין, זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל חיפה. למי ששכחה - בפברואר ובמרץ העידו יותר מ-15 נשים במקומות שונים שמשה איבגי התקיף והטריד אותן מינית, במאי המשטרה המליצה להעמיד אותו לדין, ועכשיו התיק שלו נמצא בפרקליטות של מחוז חיפה. רק לפני חודש עוד זימנו אותו לחקירה.
הזכייה עוררה (כצפוי ובצדק) מחאה. הטענות הפמיניסטיות העיקריות היו שההחלטה הופכת עברייני מין לגיבורי תרבות וסולחת להם על מה שהם עשו, ופוגעת בנשים שהתלוננו. במילים אחרות, חבר השופטים לא תופס הטרדות ותקיפות מיניות כמעשים שצריכים להשפיע על איך אנחנו מתייחסים לאנשים שתקפו, אלא כמעשים שוליים. אם המשמעות של זה היא פגיעה בנשים - השתקה שלהן, התעלמות מהן ולימוד גברים שלהתקיף מינית זה לא כל-כך נורא אז יאללה בלאגן - שיהיה.
בתגובה למחאה מסרה הנהלת הפסטיבל שלא תשנה את החלטתה: ״חבר השופטים המקצועי בוחר את הזוכים על פי יכולות המשחק בלבד, כפי שבאו לידי ביטוי בהופעתם בסרט. הנהלות פסטיבלי סרטים בכל העולם אינן מתערבות בהחלטות המקצועיות והעצמאיות של צוותי השיפוט שלהן. ולכן אין מקום שהנהלת פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה תעמיד בספק את ההחלטה המקצועית של חבר השופטים במקרה זה". במילים אחרות: אנחנו מפרידים בין כישורי המשחק של איבגי למה שהוא לכאורה עשה, ואנחנו לא מתערבים בהחלטות צוותי השיפוט.
משה איבגי לא נעלם
על פניו, מדובר בהסבר משכנע. משה איבגי הוא שחקן, והוא קיבל פרס על כישורי המשחק שלו ולא על מי שהוא כאדם. הבעיה היא שהרבה מההטרדות והתקיפות שאיבגי ביצע לכאורה היו על סטים בהפקות או מול נשים שהוא ניצל את תפקידו כשחקן מאוד מצליח וחזק בתעשייה. כלומר, אי אפשר להפריד בין המשחק שלו למה שהוא לכאורה עשה, כי הדברים שזורים זה בזה ועזרו לבנות אחד את השני. פרס לאחד הוא גם חיזוק לשני, הערכה לאחד היא לגיטימציה לשני. גם אם איבגי לא הטריד על הסט של הסרט שעליו הוא זכה בפרס, הוא נבנה כשחקן על גבן וגופן של נשים שלאורך הדרך הוא הטריד, מחק והרס את הקריירה שלהן ואת האמנות שהן היו יכולות ליצור. פרס עבורו כשחקן הוא פרס לכל זה. ככה זה אצל כולנו - ״מי אנחנו״ לא מנותק מ״מה אנחנו עושים״ כי מה שאנחנו עושים הוא חלק ממה שבונה את מי שאנחנו.
אבל בואו נרד לרמה פרקטית יותר. בהינתן ואיבגי קיבל פרס כשחקן, האם כספי הזכייה, 5,000 השקלים שקיבל, ילכו רק לעניינים שקשורים למשחק ולא ישמשו את משה איבגי האדם? ברור שלא. אולי הם אפילו ישמשו למימון ההגנה המשפטית שלה אולי יזדקק. האם התואר שנלווה לזכייה ויתווסף לעמוד הוויקיפדיה לא ישמש למינוף אישי של משה איבגי האדם? ברור שכן. לא יכולה להיות הפרדה בין המשחק שלו למי שהוא, ובין הפרס שהוא קיבל להאדרה שלו כאדם - מה שמקשה על ההסתכלות עליו כעל עבריין מין, ומשרתת בדיוק את הצרכים שלו.
לא פחות חשוב מכך: ״משה איבגי״ הפך לשם נפוץ, מוכר ואהוב בציבוריות הישראלית, כי נדמה שהוא מופיע בכל הפקה, גדולה כקטנה. לא סתם אומרים ש״אין סרט ישראלי בלי איבגי״, והוא אפילו זכה להופיע בסרט שקרוי על שמו – ״לאן נעלם משה איבגי?״. כלומר, משה איבגי כאדם וכשחקן מייצג אופן מסוים את הישראליות. בגלל זה, כשהוא מקבל פרס, המסר הוא לא רק שמשה איבגי הוא שחקן טוב, אלא שאנחנו עדיין מוכנים לקבל את הישראליות שהוא מייצג. ואם הישראליות הזו כוללת הטרדות ותקיפות מיניות, זה גם בסדר.
ומה לגבי חוסר הרצון של הנהלת הפסטיבל להתערב בהחלטת חבר השופטים? ובכן, אפשר להבין שיש רצון לשמר עצמאות, חופש מחשבה ודמוקרטיה. אבל מצד שני, יש כאן גם עניין של זכויות של נשים, שגם להן מגיע עצמאות, חופש ומקום בדמוקרטיה. הנהלת הפסטיבל פשוט הכריעה שזכויות נשים זה פחות חשוב.
מה שמותר לגבר
אז איך יכול להיות שלמרות כל מה שפורסם על משה איבגי, העדויות הרבות, השמועות שרצות כבר שנים ולא הגיעו לכדי עדות, החקירות והמחאות החוזרות בכל פעם שהברנז׳ה מחבקת אותו - הוא עדיין קיבל פרס? למה חבר השופטים מתייחס להטרדות מיניות כמעשים שוליים?
אפשר לכתוב הרבה על שנאת נשים ותגובת נגד למאבק הפמיניסטי המוצלח נגד תרבות האונס, אבל בשורה התחתונה – הטרדות מיניות לא נחשבות כדבר חשוב כי גברים לא נדרשים לקחת אחריות על היחס שלהם לסביבה (בשעה שנשים נשפטות כל הזמן לפי היחס שלהן לסביבה – הן צריכות להיות נחמדות, חייכניות ולתפקד מקצועית בצורה פי 3 יותר טובה מגברים, אחרת הן מודחות, וגם מכונות "ביצ׳יות" ו"כושלות").
סטיב ג׳ובס היה ידוע כמעסיק נוראי, אבל בשם הדברים שיצר והעבודה שלו הוא קיבל פטור. דונלד טראמפ הוא נצלן, שונא נשים, שונא מהגרים, שונא שחורים, שקרן שניצל עניים ועובדים וגם רימה אנשים. אבל לא מייחסים לדברים שהוא עשה את החומרה הראויה לה, כי הוא ייצר לעצמו את אורח החיים העשיר שגבר צריך – נשים יפות, כסף ובתים עצומים.
עבור גברים, הסביבה היא המשאבים שבהם מותר להם להשתמש כדי לקדם את עצמם. משה איבגי עשה בדיוק את מה שלגברים מותר לעשות. הוא השתמש בסביבה - במקרה הזה נשים - כדי לקדם את עצמו. לכן סלחו לו, כי מה שהוא עשה לא נתפס כנוראי כל כך, אלא איך שגברים מתנהגים. קל למחוק את העדויות של נשים ולהציג אותן כמניפולטיביות ונוראיות שרוצות להרוס אותו, כי ההצלחה של גבר, בוודאי גבר מוכר ואהוב בברנז׳ה, היא יותר חשובה מנשים, ובטח כשמדובר בנשים עלומות שם שנמצאות בעמדות חלשות מבחינה תעסוקתית. אבל בכל זאת כדאי שהנהלת פסטיבל חיפה תחשוב מחדש, תיקח אחריות על הסביבה שלה, תראה את הנשים ותשנה את ההחלטה שלה.