דבורית שרגל, במאית הסרט "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?", מספרת בטור מיוחד ל-mako על סרט הביכורים שלה שיצא לאתר את גיבורי ילדותה.

מאיפה להתחיל? מהספרים? מהסרט? מהבכורה? מהסינמטקים? מאיפה? מהסוף? מההתחלה? איך לספר את הסיפור הארוך והמסובך שלי?

אוקיי, אעשה את זה ממש פשוט, ובלי ללכת סחור סחור: סרט הביכורים שלי מוכן, ואני מאוד רוצה שתגיעו לצפות בו בסינמטקים. שמו "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"

זהו סרט דוקומנטרי, שמתבסס על סדרת ספרים מצולמים בשחור לבן שתיארו ילדים ברחבי העולם, שצולמו בשנות החמישים של המאה העשרים. מאות אלפי ילדים ישראלים זוכרים את אלה קרי, הילדה מלפלנד, ואת נוריקו-סאן הילדה מיפן, וגם את דירק הילד מהולנד, וסיאה מאפריקה וגנט מאתיופיה ולילבס ילדת הקרקס. הילדים צולמו בחיי היום יום שלהם, משחקים, משתובבים, ישנים, מתרחצים. תמיד בסביבה הטבעית שלהם, ליד המשפחה.

לפני יותר מארבע שנים יצאתי לחפש את הילדים מהספרים, לבדוק איך בכלל הגיעו לשם, ומה הם עושים היום, ואם הם זוכרים את הצילומים בהם השתתפו. לא ידעתי לאן אגיע כשהתחלתי את המסע, ולאיזה מקומות הוא יוביל אותי, ואת מי מהילדים שהזכרתי למעלה אמצא, ובאיזה מצב. היה לי אז רק דף נייר אחד בתסריט: היו מוזכרים בו שמות הספרים שמאוד אהבתי כילדה, ספרים אותם שמרתי כל חיי, והעברתי אותם איתי מדירה לדירה, מדפדפת בהם חזור ודפדף, והרעיון המרכזי לסרט: לספר על דמותה של צלמת סדרת הספרים, אנה ריבקין בריק, דרך עיני הילדים שצילמה.

על הנייר זה נראה פשוט וקל, אבל המסע היה מפרך יותר מטיסה לירח. התחקיר נעשה בעבודת רגליים וניירת מאומצת: הפרטים על הילדים מהספרים כמעט ולא היו בנמצא, והייתי צריכה להפוך שמים וארץ במהלך החיפושים. פעמים רבות הגעתי למבוי סתום, לקיר שמאחוריו לכאורה אין כלום. לחוט בלי קצה, לדרך ללא מוצא.

אין תמונה
ארבע שנים, חמש מדינות ושתי יבשות. הכל היה שווה את זה
אז מה עשיתי כשהגעתי לצומת טי? עברתי לספר אחר, פניתי לדרך צדדית, לחפש מעקף, למצוא איזה רמז בתמונות, בצילומים, במילות הספרים. חיפשתי בעוד ארכיונים, קראתי עוד מכתבים, הסתכלתי בעוד צילומים, כתבתי לעוד אנשים, התקשרתי, חיפשתי כתובות ומספרי טלפון אבודים.

לאט להאט החלו פיסות הפאזל להצטרף  ולהתחבר אחת לשנייה, מצאתי עוד ילדים, איתרתי עוד מקומות בהם צולמו הספרים. אבל הגביע הקדוש, נוריקו סאן, היפנית החמודה שישנה על הרצפה, הייתה עדיין בחזקת נעדרת. זה היה הסיפור הקשה מכל. החומות סביבה היו הגבוהות מכולן. טוקיו גדולה ורבות בה הנוריקות. מה עושים?

נו, זו הסיבה שהמסע הזה נמשך ארבע שנים, צולם בחמש מדינות, שתי יבשות וחבל ארץ אחד. עברתי לחיות לפי שעון יפן, השקעתי את כל החסכונות שלי בסרט, ונשבעתי שאני לא מפסיקה לצלם אותו עד שאני לא פותרת את תעלומת נוריקו.

המון המון אנשים עזרו לי בטוויית הסיפור, אי אפשר לעבוד על סרט כזה בלי לרקום קשרים וליצור יחסים ולשכנע אנשים להצטרף אליך למסע החיפושים. ולא רק בתכנים עזרו לי מיליוני אנשים, גם בכספים.
הסרט הזה נעשה כל כולו מכסף פרטי, ומי שעזר בסיום ההפקה הם כמעט 570 תומכי הסרט דרך הדסטארט, מימון המון. אפשר לומר שהסרט הזה הוא ממש יצירה קולקטיבית, הכי עממית שיש. הכל מלמטה, מהלב, מאנשים שבאמת רצו לעזור, שבאמת אהבו את הרעיון. נו, אז עם כל כך הרבה רגש שהושקע בסרט, איך אפשר לא להצליח? ומה בסוף קרה? ואיך התנהל המסע הבלשי, והאם יש סוף טוב לסיפור?
תשובות אפשר יהיה למצוא מיום רביעי, 3.12, כש"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן?" יגיע לסינמטקים.

קישור ישיר לרכישת כרטיסים בירושלים.
קישור ישיר לרכישת כרטיסים בתל אביב.
קישור ישיר לרכישת כרטיסים בחיפה.
קישור ישיר לרכישת כרטיסים בהרצליה.