"מילה של כלב" - טיפול במכון יופי (2018)
אין בעל כלב אחד שלא חלם לפחות פעם בחייו שהחבר על ארבע יתחיל יום אחד לדבר. בלא מעט סרטי משפחה גם הגשימו עבורם את החלום, אך ב"מילה של כלב" החדש לוקחים את ההאנשה צעד אחד קדימה עם רוטוויילר שלא רק מדבר, אלא גם מוכן לעשות כל מה שצריך כדי להגן על חבריו. הסרט עוקב אחר כלב משטרתי בשם מקס והבעלים שלו (וויל ארנט), שמגיעים תחת מסווה לתערוכת כלבים כדי לעצור פעילות הברחת בעלי חיים. כחלק מההכנה לתערוכה, מקס מגיע למספרת כלבים, ובזמן שהוא חולם על קצת מקלחת ותספורת - הוא בעצם מתוודע לראשונה לסודות היופי של כלבי התערוכות ומגלה שלא תמיד קל להיות יפה. וזה עוד כלום לעומת מה שמחכה לו בתחרות עצמה, כן? אבל את זה תצטרכו כבר לגלות בעצמכם בסרט שמציג עכשיו בקולנוע.
"סרט לגו" - כל סצנה בה לגו באטמן משתתף (2014)
"סרט לגו" עשה לז'אנר הילדים את מה ש"דדפול" עשה לז'אנר גיבורי העל - וזה לשבור את כל החוקים. ל"סרט לגו" יש הומור עצמי ברמות הגבוהות ביותר ויכולת מדהימה למנף כל קלישאה קולנועית לדאחקה שנונה. הפנינות המצחיקות באמת הן הסצינות של לגו באטמן - בדיבובו של וויל ארנט (כן, אותו אחד מ"מילה של כלב") - כשבזכות הקול הנמוך עד גלגול עיניים והחשיבות העצמית המוגזמת אנחנו מקבלים סוף סוף את הפארודיה על בן אפלק, האביר האפל האובר-דרמטי, שתמיד חלמנו עליה. לא סתם הוא זכה לקבל סרט ספין אוף משלו, "סרט לגו באטמן", שכבש את בתי הקולנוע (ואותנו) שלוש שנים לאחר מכן.
"הנסיכה הקסומה" - סצנת הכוס המורעלת (1987)
אם יש סרט שהצליח להישאר איקוני גם כעבור שלושה עשורים, בזכות הומור על זמני ומקבץ לא קטן של שחקנים מצוינים, זה כנראה "הנסיכה הקסומה". לא קל לבחור סצנה מדהימה אחת מתוכו, אך אם אנחנו חייבים בכל זאת - זאת תהיה כמובן סצנת הכוס המורעלת. במהלך ניסיונותיו של האיש במסיכה להציל את אהובתו החטופה, הנסיכה באטרקפ, עליו לנצח את ויזיני התחמן בקרב מוחות פסיכולוגי הכולל שתי כוסות יין וכמות נכבדת של רעל קטלני. רק למקרה שטרם צפיתם בסרט, לא נעשה ספוילרים לסיום המדהים, אלא רק נאיץ בכם לצמצם פערים עוד הערב (ובתמורה לא נחשוף את המחדל הזה לחברים שלכם).
"זוטרופוליס" - סצנת הפקיד העצלן (2016)
פרשנויות רבות ניתנו ל"זוטרופוליס" עם יציאתו על העיסוק בנושאים פוליטיים-חברתיים רבים, כמו התמודדות עם גזענות, סטריאוטיפים ודעות קדומות כלפי מיעוטים, שוביניזם, ניצול כוח, קהילת הלהט"ב ועוד. אך מה שהביא לו כנראה את כל הפרסים בשנה בו יצא - כולל האוסקר, גלובוס הזהב ואנני (לסרטי אנימציה) - הוא האופן בו הצליח לשלב ביקורת נוקבת בסרט ילדים באמצעות דמויות כה נגישות וניתנות להזדהות, לצד הומור כל כך כיפי. הסצנה המצחיקה - והמתבקשת - ביותר, היא זו שבה ניק השועל לוקח למשרד הרישוי את ג'ודי, הארנבת הפקחית, כדי להמשיך בחקירתם - שם הם פגשו בפקיד העצלן (כלומר, ליטרלי, חית עצלן), והבינו שהסיגמה על פקידי משרד ממשלתי איטיים לא הייתה יכולה להיות נכונה יותר.
"שכחו אותי בבית" - סצנת המלכודות של קווין (1990)
האם אנחנו באמת צריכים להסביר מה עומד מאחורי הבחירה באם כל הסצנות המצחיקות בסרטי משפחה? סרט הקאלט הניב לא מעט רגעים מדהימים ומפוצצים מצחוק עבור ילדי האייטיז, שגדלו במחשבה שמקולי קאלקין הוא השחקן הכי גדול עלי אדמות (והוא באמת היה לתקופה, אם זה מנחם). אחרי שסוף סוף גבר על הפחד להישכח לבד בזמן שכל המשפחה טסה לחו"ל, קווין מגלה כי קבוצת פורצים סימנה את ביתו הריק כפוטנציאל לשוד מוצלח, אך לא יודעת שנפלה על הילד הלא נכון להתעסק איתו. מפה לשם, מקאליסטר הצעיר מטמין את כל הבית במלכודות, בסצנה שכולה קתרזיס מושלם לצופה, שלרגע עוד חשש לחיי הילד.