"סרט בנות", סרטה של הבמאית הפינית אלי האפסלו, מציג את סיפור התבגרותן של שלוש נערות – שתיים מתוכן מהקהילה הגאה; במהלך הסרט, הן מתמודדות עם החוויות והקשיים שמזמנת התקופה המורכבת שהיא גיל הנעורים. הסרט אמנם עשוי להיות מקוטלג בקלות כ"סרט נעורים" או כ"סרט גאה" – ואכן, הוא יגיע כעת לישראל במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה – אבל נראה שהמילים "נון אישיו" הן אלה שמרחפות מעליו, כאג'נדה של ממש: בניגוד לסרטים גאים ששמים במרכזם את הקוויריות של דמויותיהם, "סרט בנות" מאפשר לקוויריות להישאר ברקע של החיים עצמם, כנתון מובן מאליו ולא כקונפליקט הראשי.

למעשה, סצנות יציאה מהארון - ואפילו המילה 'לסבית' - כלל לא מצוינות ב"סרט בנות". "היה לנו חשוב להימנע מזה", מצהירה האפסלו בראיון לרגל בכורת הסרט הישראלית. לדבריה, "אם נחזור לנושא היציאה מהארון - אם הייתה בסרט סצנת יציאה מהארון, זה אומר שלהיות קוויר זה משהו שצריך להתמודד איתו - ולא משהו שפשוט קיים. זו לא נקודה שצריך לציין כי אף אחד לא היה מציין את הדברים האלה אם הגיבור היה סטרייט".

"סטרייטים לא מבינים את הפריבילגיה שלהם לפני שהם מקשיבים לאנשים בקהילה", אומרת האפסלו. "הם לא חושבים על העובדה שאף אחד לא שואל אותם מעולם על המיניות שלהם. זה משהו שלא הייתי מודעת אליו לפני כן. אז כן, אמנם דנו בנושא של האם להציג את הרעיון הזה על המסך, אבל בסוף הבנו שזו דרך לא נכונה ללכת בה ואני שמחה על כך".

מתוך "סרט בנות" (צילום: Ilkka Saastamoinen, יחסי ציבור)
מתוך "סרט בנות". "רצינו שאצלנו הנשים יגדירו את החיים שלהן בעצמן" | צילום: Ilkka Saastamoinen, יחסי ציבור

לא חשבתי שאני עושה סרט להטב"קי. אני עושה סרט

בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, במאית הסרט היא בכלל סטרייטית; לכן, העיסוק שלה בדמויות להט"ביות עשוי להיתפס אצל רבים כשנוי במחלוקת, שכן היא מדברת על קהילה שהיא עצמה אינה חלק ממנה. למרות זאת, הבמאית הפינית כלל לא חששה מעשיית הסרט - אבל כן הגיעה מוכנה היטב לשאלה בנושא. "זה מצחיק, כי הייתי בטוחה שהרבה אנשים ישאלו 'איך אני כסטרייטית מרשה לעצמי לביים דמות להט"בית', אבל בכל הפסטיבלים שהייתי בהם מעולם לא שאלו אותי את השאלה הזו", היא מתבדחת. "מבחינתי לא חשבתי שאני עושה סרט להטב"קי. אני עושה סרט על שלוש דמויות. לא הרגשתי שאני צריכה לעשות מחקר כדי לא להיקלע לקלישאות הנוראיות; להיפך, רצינו להימנע מהן".

הניסיון להימנע מקלישאות ניכר גם כשבוחנים את "סרט בנות" כסרט שעוסק בחוויית הנעורים: האפסלו מספרת כי היה לה חשוב ליצור סרט שידבר לבני הנוער בגובה העיניים ובאופן מכבד, ולכן החליטה שלא לערוך מחקר על התרבות של בני הנוער כיום. "לא רציתי לייצר מרחק מהדמויות, כי אנחנו מנסים להבין אותן לא ממקום חיצוני - אלא להיכנס אליהן כבני אדם", היא מסבירה. "הרבה פעמים כשאנשים מבוגרים כותבים בני נוער מהזווית שלהם, הם נתפסים בעיניי כמבוגרים שמסתכלים בהתנשאות על בני נוער. לא כיוונתי לסרט על בני נוער, אלא לסרט ממש טוב שהדמויות שלו במקרה הן בנות 17. מעולם לא שאלתי את עצמי מה בני נוער היו עושים במצב הנתון; אני נאמנה לדמויות שלי ולקונפליקטים שלהן, כי הן אנשים, לא חייזרים."

מתוך "סרט בנות" (צילום: Ilkka Saastamoinen, יחסי ציבור)
מתוך "סרט בנות". סרט שידבר לבני הנוער בגובה העיניים | צילום: Ilkka Saastamoinen, יחסי ציבור

"סרט בנות" עוקב, כאמור, אחר שלוש נערות שמתגוררות בהלסינקי; מימי המרדנית, חברתה הטובה רונקו, ואמה - מחליקה מקצועית על קרח המתאמנת לאליפות אירופה, שעובדת יחד איתן בדוכן שייקים בקניון. הסרט מתמקד בסיפורן של מימי ואמה, שמתקשות להסתגל לאמון המתבקש ולפשרה הנדרשת במערכת יחסים ממושכת. הוא גם נותן מקום לתהליך התבגרותה של רונקו, הסטרייטית שבחבורה, שעוברת לאורכו מעין מסע לגילוי עצמי.

"הוויז'ן הראשוני לסרט סבב סביב השאלה 'מה זה אומר להיות בגיל של הבנות האלה?'", אומרת האפסלו. "זה גיל אינטנסיבי. אילונה ודניאלה (אהטי והאקולינן, התסריטאיות. ל.ש) בילו הרבה מאוד זמן לנסות ולהנגיש את המשמעות שלו, להבין את 'הפעמים הראשונות' – ההתנסויות הראשונות, האהבה הראשונה, ובאופן כללי את המאבק היומיומי של לנסות ולהבין מי אתה. זה גיל שחסרה בו פרספקטיבה כי החיים שלך קצרים בשלב הזה ועוד לא עברת כלום". אבל כאמור, הסרט לא מטרתו להיות "סרט נוער", אלא להיות סרט שעוסק בבנות נוער; כך, ככל שהאפסלו והכותבות התקדמו בתהליך העבודה, הבחינה הבמאית בשינוי בסדר העדיפויות שלה – והצליחה לדייק את החזון. "הבנתי שחשוב לי לגעת בחוויה הנשית, ב'איך אנחנו מייצגים נערות' - ובייחוד נערות להט"ביות".

עכשיו, לדבריה, היא חשה ש"סרט בנות" הפך ל"מניפסט הפמיניסטי" שלה בכל הנוגע לייצוג נשי על המסך. ואכן, אפשר לומר שב"סרט בנות" נלחמת האפסלו במהלכים הקולנועיים שמוצמדים לא פעם לדמויות נשיות, ובראשם – החפצת נשים. לדברי הבמאית, המטרה הייתה ליצור סרט שכמוהו לא נראה בעבר. "הכותבות אמנם צעירות ממני, אבל גם הן לא ראו משהו שהוא לא החפצת נשים", היא אומרת. "רצינו שאצלנו הנשים יגדירו את החיים שלהן בעצמן". נרטיב נוסף אותו בחרה האפסלו לרסק הוא הצגת האישה כקורבן, נרטיב רווח גם בקולנוע הפרוגרסיבי של היום. האפסלו מספרת כי היא תמיד כעסה כשלדמות הנשית בסרט היה רצון הרסני כלשהו שבעקבותיו חוותה חוויה רעה; על כן, היא החליטה להוציא את הסכנה מ"סרט בנות" - גם בפן הנשי וגם בפן הלהטב"קי.

תמיד תהיה ביקורת של גברים שמתבכיינים. אבל בסוף, מדובר באותה חבורה של גברים לבנים מבוגרים, שיש להם את אותה הפריבילגיה כבר מאה שנה והם מתנגדים להפסיד אותה

ב"סרט בנות", כחלק מהצגת מערכת היחסים בין שתיים מהדמויות הראשיות, מופיעות גם סצנות אינטימיות. ישנה רגישות ברורה מאליה בצילומי סצנות כאלה, אבל האפסלו עשתה כל שביכולתה על מנת לייצר תחושת נוחות על הסט. בסרט, כאמור, הגיבורות מימי ואמה מנהלות קשר רומנטי; כדי ליצור כימיה טובה בין אהמו מילונוף ולינאה ליינו, השחקניות שמגלמות אותן, השתיים עבדו במשך כשלושה חודשים בחזרות יחד עם הבמאית.

"כשאני עושה חזרות, זה לא רק כדי להגיע לסצנה המושלמת - אלא יותר כדי שהשחקנים יוכלו להיקשר בצורה טובה יותר אחד לשני, לסמוך אחד על השני", אומרת האפסלו. "במקרה של 'סרט בנות', אהמו ולינאה חולקות הרבה סצנות אינטימיות, והיינו צריכים להגיע לרמה מסוימת של אמון. רציתי שהקשר יהיה כל כך טוב שזה יורגש על המסך, שאנשים יאמינו שהדמויות האלה חיו לפני שהסרט יתחיל והן ימשיכו לחיות אחרי שהסרט נגמר".

החזרות אכן סייעו לתהליך. השתיים תרגלו כל סצנה אינטימית מספר פעמים, כך שהן ידעו את הכוריאוגרפיה בעל פה – ויכולות היו להתמקד בהופעת המשחק עצמה. "הן אימצו את הסרט ונתנו את כל מה שיש להן, וזה ניכר גם על המסך", מספרת הבמאית. "הן הגיעו לנקודה שהן הרגישו כל כך בנוח אחת עם השנייה, שזה הרגיש להן טבעי".

כבמאית, נתת לשחקניות יד חופשית או שהיה לך חשוב להיצמד לחזון שלך?

"אני בעד לתת יד חופשית, כי ככה זה כשיש שחקנים מסורים שרוצים לעשות עבודה טובה. תמיד תקבלי מהם דברים טובים יותר משהיית מקבלת מהתסריט או מעצמך, וזה הדבר הראשון שאני אומרת לשחקנים: 'אל תבואו לפה ופשוט תעשו מה שכתוב על הדף או מה שאני מבקשת. תהיו ביקורתיים ותנו לי הערות, דברו נגד רעיונות אם אתם לא מתחברים אליהם. אם האינטואיציה שלכם אומרת משהו, תגידו אותו. התוצאות יהיו טובות יותר ככה'".

אלי האפסלו (צילום: David M. Benett, Getty Images)
אלי האפסלו. "אני אומרת לשחקנים: 'תהיו ביקורתיים ותנו לי הערות'" | צילום: David M. Benett, Getty Images

"סרט בנות" כבר הספיק לכבוש פסטיבלים ברחבי העולם; בפסטיבל סאנדנס האחרון הוא זכה לתשואות וביקורות חיוביות מהקהל, ואף גרף את פרס חביב הקהל בתחרות העולמית. מדובר בהישג משמעותי ללא ספק, שתפס את האפסלו בהפתעה מוחלטת. "מעולם לא חשבתי שהסרט הזה יטייל מסביב לעולם, אני תמיד לחוצה שאנשים ירגישו שזה סרט קטן מדי", היא מודה. "זה סרט אינטימי, אז קשה לראות את זה מצליח". אבל לא הייתה זו רק הזכייה שריגשה את הבמאית, אלא גם תגובות הצופים. לדבריה, היו מי שאמרו כי בצפייה ב"סרט בנות" הם הרגישו לראשונה שהם ראו את עצמם על המסך הגדול. "אנשים הרגישו שרואים אותם לראשונה, הם חיכו לזה הרבה. בתור מישהי שהתמקדה בזה, זה נפלא לשמוע, אבל באותה נשימה זה הכעיס אותי - כי הקולנוע קיים מעל למאה שנה, ועדיין יש אנשים שמרגישים שאין להם ייצוג בתוכו". 

את חושבת שאנחנו מתקדמים לעבר עתיד טוב יותר?

"אני מקווה ומאמינה שכן. אני רוצה שנסתכל על הסרט בעוד כמה שנים ונשאל את עצמנו, 'למה הוא היה מהפכני אז, אם זה לגמרי מיינסטרים היום?'. אני אופטימית, ואני גם חושבת שהמומנטום שיש לנו כיוצרות קולנוע ימשיך. תמיד תהיה ביקורת של גברים שמתבכיינים, אבל בסוף מדובר באותה חבורה של גברים לבנים מבוגרים, שיש להם את אותה הפריבילגיה כבר מאה שנה והם מתנגדים להפסיד אותה".


ההקרנות הבאות של "סרט בנות" במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה: 

רביעי 2.11, בשעה 21:30 | שבת 5.11, בשעה 19:00 | סינמטק ת"א

 

ליטן לשינר היא כתבת אתר Seret. לכתבות וסקירות נוספות