"אישה עובדת" הוא סרט חשוב. נכון, הוא לא מבוסס על מאורע היסטורי מוכר והוא כנראה לא הולך לזכות באוסקרים (אולי באופירים) אבל הוא סרט שאתם פשוט צריכים לראות. לא רק משום שהוא חשוב ועוסק בסוגיה אקטואלית, אלא כי באמת מדובר בסרט טוב.
אורנה (לירון בן שלוש, שחקנית נהדרת שצריכה לקבל יותר הערכה) היא עובדת בחברת נדל"ן, שמקודמת למשרה בכירה יותר על ידי הבוס המפרגן שלה, בני (מנשה נוי). באותו זמן, בני מנסה לרמוז לאורנה שהוא, ובכן, די חושק בה. זה התירוץ מבחינתו גם להטריד אותה מינית. כל זה קורה במקביל לכך שהמסעדה של בן זוגה של אורנה (אושרי כהן) לא מתרוממת מבחינה כלכלית. בני הזוג צריכים לפרנס את שלושת ילדיהם, ואורנה נאלצת גם לעמוד על שלה ולהילחם בהטרדות של בני.
ולמרות התיוג שלו כסרט כבד ראש, "אישה עובדת" נמנע מדידקטיות ומהטפת מוסר בסגנון "אסור להתנהג ככה, שמעתם?". הוא נותן לסיטואציות הלא פשוטות בסרט לדבר בעד עצמן, ומטיל ועל הצופה את האחריות להסיק בעצמו מה מותר ומה אסור. בכלל, הבימוי של מיכל אביעד פשוט מעולה: הוא סוחף, הוא נמנע מלהפוך את הסרט לשיעור חברה מעייף והוא גם נותן לצילום של הסרט לבטא את המסרים של הסרט. סצנות רבות ב"אישה עובדת" משתמשות בחוכמה בצילום שנותן תחושה קלסטרופובית, כדי לבטא בצורה קולנועית את תחושת המחנק וחוסר האונים של אורנה.
ההשתפכות נמשכת כי גם צוות השחקנים של אביעד עושה עבודה טובה מאוד. לירון בן שלוש מייצבת את עצמה אט-אט כאחת השחקניות הטובות ביותר בקולנוע הישראלי כיום, ונותנת הופעה משובחת כאורנה הגיבורה. בסצנות מסוימות פשוט רציתי למחוא לה כפיים על האומץ שלה. גם מנשה נוי, אושרי כהן ושאר השחקנים נותנים הופעות מוצלחות, ומצליחים להחזיק את הסרט ולמנוע ממנו ליפול לתהומות של חוסר עניין.
אנחנו חיים בעידן שאחרי מהפכת metoo#. אולי אפילו אחרי אחרי metoo#, ויש איזו תחושה שכל האנסים הוצאו לאור וכל המטרידים הוקעו מהחברה - וזהו. "אישה עובדת" מסתכל על הנקודות הפחות זוהרות של המהפכה ההיא, והוא סרט שלא כדאי להתעלם ממנו. הוא חשוב מבלי להיות דידקטי, הוא מרתק, הוא מבויים למופת, יש בו שחקנים מדהימים והוא פשוט ראוי שתקדישו לו זמן בקולנוע ותראו אותו. כן, למרות שהוא נראה ונשמע כמו סט "חשוב".