מעולם לא חגגו מעטים כל כך זמן רב כל כך. "כך דני קושמרו נראה במבזק הראשון!", "מאיפה מוכר לכם הקול הבא?", "הפרסומת הראשונה בטלוויזיה שלא כיכב בה פרי טרופי!" - מאז פעמוני היובל לא נראו כחגיגות 20 השנים לערוץ 2. אך עם כל כמה שהטלוויזיה המסחרית שינתה את חיינו, נראה שמישהו שכח קצת את מקומם של הכבלים בתרבות הישראלית. נכון שאין כמו "החמישייה", "גלגל המזל" או רינה מצליח עם סלסול פרמננט, אבל השפעתם של השידורים היומיים של ריקי לייק ושל הכדור הפורח על חיינו הייתה גדולה לא פחות. אז מה קרה בעולם הרב-ערוצי לפני 20 שנה?

 ריקי לייק

'93 הייתה שנתה של חובבת הגברים נטולי החולצה, ריקי לייק. האישה שהביאה לחיינו את המייקאובר, את משטרת האופנה, את התכניות הנושאיות ואת הנישואים בתוך המשפחה. לצד רוזאן בר, ריקי חנכה אותנו לתוך הצד הפחות הוליוודי של ארה"ב – ווייט טראש במידה XXL. על רקע צבעי הפסטל המרגיעים תמיד יכולת למצוא את מידת הטינופת שמתאימה בדיוק לשלוש בצהריים: בין אם מדובר בתכנית "אתה שמן מדי כדי להיות דראג קווין!", "נשות ה-KKK  נחשפות" או בקלאסיקה "אז שכבתי עם הגבר שלך, תתגברי!", ידעת שיהיה אקשן, קהל צדקני וצעקני, ושמתישהו רוּפּוֹל יידחף לפריים. עם חומרי גלם כאלה, פלא שרוּבי פורת שובל לא הצליחה לשחזר את ההצלחה?

אנימניאקס

כמעט אי אפשר להאמין שבאותה שנה שבה ריקי לייק הגיחה לעולם עם המוסרנות של הטוק שואו היומי, הומצאה גם "אנימניאקס", תכנית האנימציה משולחת הרסן שהיא ההיפך הגמור למנחה המעמידה פני מזועזעת כשהיא אוחזת ביד בכרטיסיות בריסטול שמנחות את הדיון. עם מלא רפרנסים שלא הבנת לתרבות אמריקנה ובדיחות שידעת שהן גסות, אבל לא הבנת בדיוק למה, וואקו יאקו ודוט היוו את משפחת המצוירים האולטימטיבית – חכמה, ביזארית ופורצת את גבולות תכניות הילדים החביבות שמושיבות את מיכל ינאי בתוך פרח ענק לשעת סיפור. הרבה מעבר לחדשנות, האחים וורנר גם הכירו לנו כמה מהדמויות המרכזיות ביותר בעולם הדו-ממד: מהעכברים המגלומניים פינקי והמוח, דרך הטינאייג'רית הגרעינית קייטי קבוּם ועד לסלאפּי הסנאית הממורמרת – אלה בדיוק מסוג הדמויות שהפכו את הכבלים לכיף הנישתי חסר המעצורים שהם אמורים להיות.

לויס וקלארק

אם אי פעם מישהו עטף את תחום העיתונות בהילה לא לה, זו הייתה הסדרה הזו. העיתונאי הממושקף שהופך לגיבור על בהינף דלת של תא טלפון? ובכן, כפי שחשדתם, מדובר בגוזמאות. לרוב מערכות עיתון הן לא המקום בו רודפים אחר הצדק ומשיגים אותו, ובטח שלא עושים את זה כשאוסף של בחורים חסונים לצדך, כשאת בעצמך לבושה בחצאית עיפרון ובבלייזר שחובק את צמד ה-"ריל & ספקטקולר" שלך. אז ייתכן שהסדרה הזו אחראית לגל של עיתונאים מאוכזבים, או לגברים שהאמינו שהם יכולים לעוף ופחדו פחד מוות מקריסטלים ירוקים, אבל ב-'93 היא עלתה על המסך וסחפה את כולנו בשקר שהוא דין קיין וכוחות על, ואנחנו נהנינו מכל רגע.

הצלצול הגואל

1993 הייתה שנה של בכורות, אבל גם של פרידות. זוהי השנה שבה הכיתה המקורית של "הצלצול הגואל" סיימה את חוק לימודיה, ונאלצה לעזוב ולהותיר אותנו עם חיקויים חיוורים של המקור הזוהר בצבעי נאון. אמנם סקריץ' חזר באיזושהי אמתלה משונה כסגנו של מיסטר בלדינג (בטח, מי לא יפקיד את גורלם של מאות בני עשרה בידיו האמונות), אבל במקום זאק, סלייטר, ג'סי והיתר, נאלצנו להסתפק בתחליפים גנריים שהיו מקבילים גזעית בצורה עקומה כלשהי (שימו היספנית במקום השחורה, מי ישים לב?), אבל הרגישו כמו שלוק ממשקה "קריסטל" כשעל הבקבוק כתוב "קוקה קולה".

עוד סדרות-כבלים שהגיחו אל אוויר העולם לפני 20 שנה, אך קצרה היריעה מלהרחיב אודותן: פרייז'ר, ביוויס ובאטהד, נני, מייטי מקס, שושה, פיט ופיט, וגם פרידה כואבת אחת – ב-14 במאי באותה השנה ג'ודי ווינסלו הופיעה בפעם האחרונה ב"אריזה משפחתית". כל היודע דבר על מקום המצאה, ובכן, עדיף שישמור את זה לעצמו כי לא נראה שלמישהו אכפת.

>> בואו לפייסבוק שלנו