קשה להגיע אובייקטיבית למחזמר "לא רק בלונדינית" אחרי שנה וחצי של שממה תיאטרלית. אני מכורה למיוזיקלז, תקופת הקורונה הזאת הכניסה אותי לקריז, והייתי פשוט חייבת לראות כבר אנשים רוקדים עם נצנצים דחוף, להכניס קצת שואו לחיי הלפטופ הדוממים שלי. יש מצב שגם אם הייתי מגיעה להיכל התרבות ועל הבמה היו שני זקנים עם אקורדיון הייתי מהללת את הספקטקל המרהיב. אז כשמדובר ב"לא רק בלונדינית" - אחד ממחזות הזמר הכיפיים ביותר - בכלל יש חשש שאגיע גרופית מראש. שמעתי את הפסקול שלו מברודוויי כבר לפני כמה שנים והוא מתוק ושנון ורענן, ומרגע שהמחזה הגיע לארץ רק חיכיתי שאנשים יפסיקו כבר לגסוס ממגפות וייתנו לדבר הזה לקרות סוף סוף. והנה זה קרה, עם נצנצים והכל, בלייב לנגד עיניי. אז שאני אהיה אובייקטיבית?
אז כן, אני אנסה. "לא רק בלונדינית: המחזמר" מבוסס על, ובכן, "לא רק בלונדינית", הסרט עם ריס ווית'רספון על בלונדינית מפונקת שמחליטה ללמוד משפטים ומוכיחה לכולם שהיא גם חכמה או משהו פמיניסטי כזה. אם אהבתם את הסרט, בטוח תאהבו את המחזמר, ואם לא אהבתם את הסרט, כמוני, אתם עדיין יכולים לאהוב את המחזמר, פשוט כי הוא נורא כיפי. הוא מז'אנר הפיל-גוד, מחזות זמר בהם כולם מאושרים וחמודים ומתנהגים כמו בני 13 ובסצנה האחרונה כל שנייה מישהו נכנס ומודיע "ואגב, זכית במקום הראשון בתחרות!", "אה, וגם החלטתי להציע לך נישואים!", "טוב, בעצם לא נהרוס את העיירה אלא נבנה בית חולים לכלבלבים יתומים!" וכולם מתחבקים, כולל האיש הרשע שהחליט בעצם להיות טוב. "היירספריי" פינת "מאמא מיה" כזה.
אז יש לנו פאן, ומוזיקה מתוקה, ויש ריקודים ושמייח, זה כן. ובמצב של קריז קורונה כמו שלי, זה בהחלט מספיק. בגלל הטלטלות שתעשיית התיאטרון עברה בשנה האחרונה, אפשר גם לסלוח על כשלים טכניים שונים בהפקה - בעיקר בעיות סאונד, שלא איפשרו לשמוע חלק מהמילים של השירים ובלבלו את קצב השירה של השחקנים. אבל בסדר, הייתם בחופשה מאוד ארוכה, וכולנו מפשלים קצת בימים הראשונים של חזרה מחופשה, כמה כוסות קפה ואתם חוזרים לעצמכם. ששי קשת מושלם בתפקיד שלו כעורך הדין קלהאן, והוא מתבלט בכריזמה החלקה שלו מעל שאר הקאסט ונותן הרגשה אמיתית של ברודוויי. עוז זהבי חמוד כהרגלו בתפקיד אמט הרגיש, מיי פיינגולד פצצת אנרגיה אבל מרגישה לפעמים מתאמצת מדי, וחנה לסלאו מגלמת את חנה לסלאו, שזה לא תמיד קשור למה שקורה בהצגה אבל ירצה את מי שאוהב את השטיק שלה.
הבעיה העיקרית בקאסט היא אניה בוקשטיין, שמגלמת את אל וודס, הבלונדינית הראשית. האם היא לא מוכשרת? מוכשרת. האם היא לא שחקנית טובה? טובה. רוקדת? נהדר. שרה? מצוין. אז מה הבעיה? ובכן, היא לא בלונדינית. לא בפיגמנט, באישיות. הדמות של אל וודס אמורה להיות קריקטורה מוגזמת של בלונדינית, כי זה הבסיס של הבדיחה שמרכיבה את "לא רק בלונדינית": איך פקאצה צהובה עם קול צייצני מתעקשת להיות עורכת דין מכובדת. ריס ווית'רספון עשתה אחלה פקאצה בלונדינית, גם לורה בל באנדי מהמחזמר המקורי, הן צייצו וצווחו ודשדשו על עקבים ועשו פרצופים מטומטמים כדי שאחר כך המהפך האינטלקטואלי של אל וודס יהיה דרמטי ומפתיע. אניה בוקשטיין היא פשוט לא פקאצה. היא משחקת את הדמות שלה ברצינות תהומית, דרמטית, מרגשת, וכשהיא מצחיקה מדי פעם היא מצחיקה כמו גיבורת דיסני ענוגה שיש לה פה ושם פאנץ' חמוד, לא כמו דמות קומית ראשית מטורללת.
כשהיא שרה לוועדת הקבלה בהארוורד על אהבה, למשל, בוקשטיין שרה את זה בשיא הרצינות כאילו היא דמות ב"עלובי החיים", למרות שזה אמור להיות רגע מגוחך של דמות שחיה בסרט שהיא מאוהבת. זו לא אשמתה של השחקנית, היא פשוט לא הליהוק הנכון. היה עדיף ללהק איזו כוכבת רשת קופצנית שבאמת אומרת "אומייגאד" כל שנייה ומודדת סוגי ליפסטיק באינסטגרם כל היום, במקום שחקנית רצינית שזה פשוט לא בא לה טבעי. בקומדיה, אם הדמות הראשית שלכם לא מצחיקה ומוגזמת מטבעה, אתם בבעיה.
ולא שהמחזה לא מצחיק - הוא כן, למשל השיר "גיי או אירופאי", או הרגע שבו אל וודס מתקבלת להארוורד. אבל צריך להודות על האמת: הסיפור של "לא רק בלונדינית" התיישן ממש גרוע ב-20 שנה האחרונות. בעידן שבו כולם מתעסקים כל כך הרבה בפריווילגיות חברתיות ובלספר את סיפורם של קהילות שקולם טרם נשמע, קצת מוזר לצפות במחזה שלם שעוסק בבעיות של בחורה לבנה עשירה ויפה שמתקבלת לבית ספר יוקרתי והכל מעולה בחיים שלה. גם שפע הבדיחות על הומואים בהצגה מרגישות קצת מיושנות - אחת הדמויות אשכרה חושפת שדמות אחרת היא גיי כי "אין בו טיפת גבריות", אם מישהו היה כותב דבר כזה בטוויטר כיום היו חוסמים אותו. הסטודנטית הפמיניסטית מתגלה כמובן כלסבית, ההומו הוא טיפוס טווסי וקולני, והאישה המבוגרת היא חרמנית ומדברת על "החבילה" של השליח החתיך מהדואר. כל אלה הן תבניות של פעם שרואים פחות ופחות ביצירות של היום, גם במחזות זמר, ובאופן כללי בדיחות די בומריות. יש היום כבר מיוזיקלז על טרנסג'נדרים נורמטיביים, אז לצחוק על מישהו כי הוא נמשך לגברים? מה אתם דוד שלי?
אבל היי, זו לא אשמת העיבוד הישראלי, אלה בעיות שהיו כבר במחזמר בברודוויי ב-2007 ובסרט ב-2001. הזמנים משתנים מהר, אפילו יצירות מלפני שנה-שנתיים כבר לא עומדות בקצב של הניואנסים החברתיים החדשים. ישראל תמיד קצת בדיליי עם ייבוא המיוזיקלז שלנו, אז אולי עוד 15 שנה יגיעו אלינו הצגות יותר פוליטיקלי קורקט. בינתיים "לא רק בלונדינית: המחזמר" כאן והוא פשוט רוצה לעשות לנו כיף, בלי שנחשוב יותר מדי, או נלמד יותר מדי, רק נכבה את המוח וניהנה. במילים אחרות, נהיה בלונדיניות. ואחרי שנה וחצי של דיכאון וסגרים, אולי זה כל מה שאנחנו צריכים כרגע.
"לא רק בלונדינית", היכל התרבות תל אביב. מחזה: התר הך, בימוי: אביחי חכם. ההצגות הבאות ב-20-21 וב-25-26 באוגוסט