קשה לפענח את סוד הקסם של ההפקה החדשה של בית לסין "סיפור ישן-חדש". המחזה הראשון של ג'סי אייזנברג, שפרץ לתודעה בזכות הסרט "הרשת החברתית" (בו גילם את מייסד פייסבוק מארק צוקרברג), הוא לא פחות מהברקה. לא לשווא הוא נחשב ללהיט ענק באוף-ברודויי, שם אייזנברג גם מככב לצד ונסה רדגרייב האגדית. אל תטעו לחשוב שאנחנו קופחנו כי לנעליה של מריה, ניצולת השואה הגלמודה, נכנסת לאורה ריבלין בביצוע וירטואוזי, מהמרשימים ביותר שלה.
מריה שרדה את השואה כילדה ואיבדה את כל משפחתה, ובימינו היא מתגוררת בעיר שצ'צין שבפולין. דייויד, אותו מגלם השחקן הצעיר ויטלי פרידלנד, הוא קרוב משפחה מאמריקה שמגיע אליה לביקור ומכניס אור גדול לחייה רק מעצם שבירת שגרת הבדידות. דייויד הוא סופר בתחילת דרכו שסובל ממחסום כתיבה, והוא מתכנן לנצל את השקט של ביתה כדי לשכתב את הספר שלו. מהר מאוד הוא מבין ששקט הוא לא יקבל, כי עד שלמריה יש אורח בדירתה היא ממש לא מתכוונת לוותר על תשומת לב. מריה מצליחה לחדור אל ליבו בזכות חדות העין שלה וגם בזכות ההומור הלא שגרתי. גם לקהל לא לוקח הרבה זמן ליפול שבי בקסמיה.
מערכת היחסים הכנה והמיוחדת שנרקמת ביניהם מציגה מפגש טעון בין שני עולמות – העולם של אז והעולם של ימינו. המפגש הזה מקבל ביטוי גם באופן חיצוני: הטי שירט של סאות' פארק שחובר אליה בהמשך המעיל המרופט של בעלה המת של מריה, המקבוק שלו מול טלפון החוגה שלה ועוד טאצ'ים קוסמטיים שיוצקים ערך מוסף להתנגשות העולמות ההרמונית להפליא. כשמריה חושפת בפני דייויד סוד אפל מעברה, התמונה משתנה לחלוטין ומובילה לסוף מאוד מפתיע, מהסוג שלוקח זמן לעכל ולפתור אחרי שההצגה מסתיימת.
הודות לעבודת הבימוי הנקייה של אבישי מילשטיין והתפאורה הריאליסטית ומלאת הפרטים של לילי בן נחשון קל מאוד להיבלע לתוך עולמה של מריה, וממש להרגיש שאנו באמת נמצאים אצלה בבית. יש בה משהו במריה, שגורם לך להתאהב בה מיד ולא לרצות לעזוב. זה הרבה מעבר לדמות שברא ג'סי אייזנברג, זה כבר קשור בלאורה. החן הלא מתחנחן והרוגע האצילי שלה הופכים את מריה לליידי אמיתית גם כשהיא מגלחת את הרגליים בתוך גיגית במטבח. כל תנועה שלה על הבמה מהפנטת – סידור השיער שלה במראה לפני שהיא עונה לטלפון מגלגל את הקהל מצחוק בכל פעם מחדש – והמבטא הפולני הכבד בצירוף העברית השבורה הופכים את מריה לממתק ממכר ומבדר בלי להתחנף לקהל לרגע. לאורה היא מריה בכל רמ"ח אבריה וכשהיא מדברת פולנית, היא נעלמת לחלוטין והדמות שעל הבמה הופכת להיות הדבר האמיתי. אשליה מטשטשת ומרגשת שנדיר לראות על הבמה.
ויטלי פרידלנד אמנם מעט מחוויר מול הפרטנרית האדירה שלו, אבל גם הוא מתמסר באופן טוטאלי לדמות האמריקאי המפונק והאגוצנטרי ובהחלט מצליח לעלות על העצבים. מי שכן מצליח ליישר קו עם ההופעה הכובשת של ריבלין הוא רפי תבור, שמגלם את זנון נהג המונית הקבוע של מריה שעוזר לה בסידורים תמורת וודקה. הלוק האותנטי להחריד בשילוב עם החיות המתפרצת הפרימיטיבית הופכים את זנון להצגה בפני עצמה. גם העובדה שהוא מדבר פולנית בלבד ללא תרגום מאוד מוסיפים למידת אמינותו. למעשה, הדיאלוגים המעטים של מריה וזנון בפולנית הם בין הרגעים היותר מרתקים של ההצגה, דווקא בגלל שהם לא מובנים. מה שמוכיח שעם כל הכבוד להברקות הטקסטואליות של ג'סי אייזנברג, זו קודם כל הצגה של שחקנים.