"מוצב צבאי בעיתות שלום הוא מקום משעמם", כך נפתח הרומן "השתקפויות בעין זהב". כמה שורות לאחר מכן, אחרי שרטוט קצרצר של השגרה החדגונית כבר באה ההבהרה: "במתקן דרומי אחד בוצע רצח לפני כמה שנים. בטרגדיה ההיא נטלו חלק שני קצינים, חייל, שתי נשים, פיליפיני וסוס". מכאן זה ממשיך למה שנראה על הנייר כמו טלנובלה קאמרית שכוללת בגידות, אובססיות, אהבה נכזבת וכמובן מה שהובטח לנו מתחילה, רצח. אבל לא הפרטים היבשים ולא הספוילר שניתן לנו, משקפים את ליבת היצירה. קארסון מקאלרס מעוניינת לשחרר אותנו על ההתחלה מהשאלה "איך זה ייגמר", כדי לפנות את הקשב למה שהיא רוצה, אוהבת ויודעת לעשות, שזה בגדול לחפור בקרביים האינטימיים של שישה יצורים בודדים, חושניים ומתוסכלים.
העלילה מתרחשת בבסיס צבאי בג'ורג'יה בשנות ה-30 ומתמקדת בטוראי הבודד אלג'י ויליאמס, בשני הזוגות שנוהגים לבלות ערבים רבים יחד בשתייה ומשחקי קלפים וכוללים את קפטן פנדרטון ואשתו ליאונורה; מייג'ור מוריס לנגדון שמנהל רומן עם ליאונורה ואשתו אליסון ששרויה בדיכאון אחרי מות בנה. היא מבלה את זמנה עם הדמות שסוגרת את הרשימה, אנקלוטו, משרת פיליפיני צעיר.
מקאלרס לא חסה על גיבוריה ומגוון החשקים, יש שיאמרו הסטיות, שמנהלים את הדמויות יכולים לפרנס טרילוגיה. היא הסתפקה בספר קטן מידות ו-156 עמודים. ללא יותר מדי הכנות היא מנחיתה את הסודות הקטנים ורגעי השיא הגדולים מושלכים על הדף בנונשלנטיות כמו מנוערים כלאחר יד ממוחה הקודח. לקפטן פנדרטון יש נטייה להתאהב במאהביה של אשתו, טוראי ויליאמס לא ראה אישה עירומה אי פעם בחייו (בילדותו אביו סיפר לו שנשים נושאות בתוכן מחלה קטלנית) ועוד כהנה וכהנה תוויות ואנקדוטות תמציתיות שנחשפות בפשטות, וחוסכות מאיתנו אקספוזיציות יומרניות שמטרתן לאלחש ולהכניע את הקורא המובס שישתכנע סוף כל סוף שאכן הדמות היא מעניינת.
מה שגורם לדמויות - וליצירה כולה - להיות לא רק מעניינות אלא גם מעוררות, היא החושניות העצורה שכמעט ולא יוצאת החוצה אבל ממלאת וגודשת את כל כולן. האלימות שפה ושם מתפרצת נחווית כאלימות בתולית שלא מחפשת להתכסות או להתקשט בכוונות גדולות. אלימות של הבטן. הן פועלות בחופזה. לעתים מתקשות או לא מסוגלות לתמלל את מה שהן מרגישות ורוב הזמן גם לא ממש מעוניינות בכך. מנוהלות על ידי קפריזות משונות ולא פעם תוצאותיהן נגלות להן ולנו דרך תופעות אחרות בלתי מוסברות שכאילו מאותתות שמשהו לא תקין כמו אובדן זיכרון רגעי ופתאומי. כך בתיאור אגבי אנחנו למדים על אחת הדמויות שהרגה אדם בעברה בפרץ של זעם. "הוא זכר את השמש הקודחת באותה שעת אחר הצהריים ביולי, את ריח האבק והחידלון.. ואף פעם מאז לא התגבשה בו מחשבה ברורה שהוא רוצח" (עמ' 115).
"השתקפויות בעין זהב" הוא ספר דו פרצופי במובן החיובי של המילה, כמו גיבוריו. רכים וקשוחים, רומנטיים וגסים, אילמים ואלימים. מקאלרס מיטיבה להציג את השילוב בין "גברים קשוחים לובשים מדים" ל"גברים קשוחים שלא בוכים", אך גם מצליחה לחרוג מהקשיחות של הבועתיות הצבאית, בינות לצריפים המסודרים והסגפניים, אל התשוקה המבעבעת שמתבטאת בשלל דרכים, חריגות יותר וחריגות פחות.
הוצאתו לאור של הרומן לראשונה בעברית (בתרגום משובח של ענת עינהר) כבר הספיק לזכות בשלל סופרלטיבים מ"געגועים לסופרת גדולה" ועד "יצירה שהקדימה את זמנה". גם אי אפשר להתעלם מההיסטוריה האישית של מקאלרס - ב־1940, כשהייתה בת 23, פרסמה את הרומן "צייד בודד הוא הלב". שנה לאחר מכן, יצא לאור "השתקפויות בעין זהב". בחסכנות נפלאה, מקאלרס רוקחת כאן ארוחת טעימות מדויקת המורכבת באנינות מעיסוק בנושאים נפיצים, דמויות צבעוניות ומעורערות, תיאורי נוף מרוממי רוח ועלילה בלשית מהודקת. מקאלרס יודעת היטב לדבר חושניות של גוף, חושניות של טבע והיא גולשת במיומנות מהליריות הנלהבת לעלילה המגודרת וחוזר חלילה.
ולמרות כל ההתלהבות, כולל זאת שלי, לא בטוח שאם "השתקפויות בעין זהב" היה נכתב היום הוא היה זוכה לאותה קבלת פנים. נניח לרגע את "הספרות" ונתמקד ברלוונטיות של היצירה. אני לא מצליח לראות איך "רוח הזמן" יכולה להירתם מהמסרים שעולים מהספר, הן על הפוטנציאל האפל של חברה בורגנית וממושטרת או על השפעותיה של מיניות מודחקת. גם אם יש בהם מן הסתם משמעות עכשווית הם אינם מספיקים ומספקים, בטח לא כהצדקה ליצירה כולה.
ועדיין, בניכויי השתאויות תלויות גיל וזמן, יש כאן כאמור ספרות נפלאה ומספיק הברקות ומיומנות סיפוריות שאפשר להתענג ולהתרשם מהן, בכל זמן. החל מהתיאורים הפיזיים הדי אכזריים והמאוד משעשעים (קפטן פנדרטון נודע בקרב החיילים בשם "קפטן קפיץ-תחת", ואילו גברת לנגדון מתוארת כ"מין איוב גדול-אף בדמות אישה"), ועד האפיונים החדים שמשקפים יכולת נפלאה לספר סיפור מבלי לגלוש.
קשה לבחור אבל בכל זאת: "לקפטן העגום לא היה את מי לשנוא ובחודשים האחרונים היה אומלל מאוד", או - "אליסון לא ידעה אם לצחוק או לבכות; אז היא עשתה קצת משניהם, בהיסטריה לא מבוטלת". או – "ליאונורה פנדרטון לא חששה לא מאדם, לא מחיה ולא משטן; את אלוהים לא הכירה בין כה וכה".
"השתקפויות בעין זהב" / קארסון מקאלרס, הוצאת כתר. תרגום: ענת עינהר, 160 עמודים