ההתחלה של "שטוקהולם", הרומן החדש של נעה ידלין (שזכתה בפרס ספיר על ספרה הקודם, "בעלת בית"), לא קלה עבור הקוראת. אחד אחרי השני נחשפים בפניו גיבורי הספר: יהודה, אבישי, עמוס, נילי וזוהרה, שהם (בהתאמה) יזם חד-פעמי, שני פרופסורים לכלכלה, רופאה בפנסיה וסבתא בהווה, ואישה שכותבת עבור אחרים את ספרי הזיכרונות שלהם . הגיבורים, כמו השמות שלהם, הם ישראל הרגילה: אנשים שעשו משהו בחיים שלהם, אבל לא יותר מדי; עשירים, אבל לא יותר מדי; יש להם בעיות בחיים, אבל לא יותר מדי; ובסך הכל הם חיים בנוחות את גיל הששים-פלוס שלהם. והקוראת, אם לומר את האמת, קצת משתעממת.

ואז קורה מקרה: אבישי מת מהתקף לב, ימים לפני ההכרזה על פרס נובל, שבו יש לו סיכוי כלשהו לזכות. החבורה הוותיקה מתכנסת ומחליטה - לזכר כבוד המת כמובן ולא בשם אינטרסים אישיים חלילה - להסתיר את עובדת המוות מוועדת הפרס, כי רק אנשים חיים יכולים לזכות בכבוד השטוקהולמי הזה. מכאן מתחילה סיפור מתח הפוך; המוות כבר קרה, המשטרה, כך מחליטים כולם, לא תחשוד לעולם באנשים כמוהם, ונותר רק המאבק בזמן ובגופה המתנפחת והמצחינה.

זהו משחק, משחק מהחיים ומהמוות, וידלין משרטטת את גבולותיו בנחת וברהיטות, ובוחנת כל העת את הרגעים שבהם המשחק עלול להגיע אל סופו הלא-רצוי: תאונות שעוברות על הגופה, בני זוג ומשפחה שעלולים לפוצץ את העסק, וגם תינוק אחד בלתי צפוי, שמגיח לפתע ונעלם. ומרוב נחת, אפילו המשחק הזה, בעל פוטנציאל הנפץ הגדול, הופך גם הוא קצת משעמם.

אבל לאט לאט הקוראת נשאבת אל הסיטואציה. ידלין, בשפה קולחת ויומיומית, מיטיבה לתאר את עולמם הפנימי של הגיבורים; את הקנאות, היריבויות הוותיקות, הדברים שעליהם לא מדברים בשם החברות ארוכת השנים, את היחס של בני זוג לחבורה, את הילדים שגדלו והפכו לאנשים, ואת היחסים שלמרות אורכם מתבססים, כמו בחיים עצמם, על אירועים שהתרחשו בשנות העשרים לחיי הגיבורים. וככל שעמוס, יהודה, אבישי, נילי וזוהרה מקבלים נפח אמיתי, כך הם הופכים למעניינים יותר, וכך המשחק הופך להרה גורל, והקוראת מתחילה להתעניין.

וכך קורה, שלמרות ההתחלה הממושכת והאיטית, כשהספר נגמר בסוף בלתי נמנע עבור חבורת אנשים כה מודעים לעצמם ולמעמדם, הקוראת מרגישה בכל זאת את רגע הסוף של הקסם, את הרגע הזה שבו עולם הפנטזיה נסגר בטריקת דלת וההזדמנות לחיים אחרים לגמרי מתבררת שוב כבלתי אפשרית.

"שטוקהולם" מאת נעה ידלין (הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר)

לקריאת הפרק הראשון באתר "עברית"