לכאורה הכל בסדר עם הספר החדש של דב אלפון, "לילה ארוך בפריז". למעשה, ההסבר הקצר לשם הספר בפתיחה הוא מבטיח: "לילה ארוך בפריז ירפא אותנו מכל זה" היתה התשובה של נפוליאון בונפרטה לקצין ששאל אותו, אחרי הקרב על מוסקבה, כיצד יוכלו להתאושש מאובדנם של שמונה-עשר אלף חיילים. זה ציטוט אכזרי ומצחיק, שמערב מוות המוני, קצינים, ניחוח פריזאי ותענוגות החיים. מה עוד הקוראת יכולה לבקש מספר?
גם ההמשך נראה טוב. אוריאנה טלמון, קצינה מבטיחה ביחידת 8200 המסתורית אך ההו-כה-יוקרתית, מוצאת את עצמה בלב תעלומה כפולה; התעלומה הראשונה היא פנימית. מפקד מדור ביחידה הוחלף במפתיע והיא מוצאת את עצמה מחליפה אותו בהתראה של רגע. לא דבר של מה בכך ביחידה שמחזיקה כל כך הרבה מידע ועושה שימוש בכל כך הרבה טכנולוגיה, עד שהיא מהווה את חוד החנית של צבא עתיר משאבים. רגע לאחר מכן היא מודחת מתפקידה. אחר כך מחזירים אותה שוב לאותו תפקיד. לעניין מצטרפים ראש אמ"ן, סגן הביטחון ועוד הרבה אנשים חשובים שרבים ביניהם ומושכים את אוריאנה לכאן ולכאן בלי לספק לכך הסבר משכנע. למה? מה קרה? אוריאנה, בחורה חדת לשון וחריפת שכל, שהחנופה הזולה וההליכים הבירוקרטיים, שנדרשים מכל מי שרוצה להתקדם בארגון גדול, הם ממנה והלאה, מנסה לצעוד בין הטיפות ובין הצדדים ועושה זאת בחוצפה כה מבדרת, שהקוראת מייד מתאהבת בה.
התעלומה השנייה היא חיצונית מאד: ישראלי נחטף. ולא סתם פה, בבית, אלא שם בפריז. המפקח הצרפתי שאחראי על חקירת האירוע הוא איש בעל השם הנבואי דפיסיל: קשה. ואכן, עומד לעבור עליו לילה ארוך מאד בפריז, לילה שבלי לחשוף עליו יותר מדי פרטים שיהרסו את הקריאה, כולל מאפייה סינית מתוחכמת בעלת קודים נוקשים, מיליארדר בתי קזינו חובק עולם ושלטון, דירת דוגמניות מסוממות, משפחה אלג'יראית חובבת אוכל, שיתוף פעולה סבוך עם כוחות המודיעין הישראלי החוצפנים, והרבה הרבה גופות. כדי לחקור את כל זירות האירוע המגוונות, אלפון והקוראת עושים ביחד מסע דילוגים מקסים ומעורר השראה בפריז, דרך מלונות יוקרה, מועדונים מפוקפקים, רחובות מרכזיים וצדדיים, והמון המון ידע של תושב העיר, כזה שהקוראת הייתה מתה להצטרף אליו לטיול אמיתי בפריז.
לחקירת המקרה, ולניסיון ההסבר של מה שקורה בתוך היחידה פנימה, מצטרף אלוף משנה עבאדי, שגדל בפריז ויש לו מוניטין מפוקפק ביחידה, אבל תועפות קסם אישי. וכאן מתחילה הבעיה. הבעיה היא שכל הבנות מתות עליו. וכן, בינו לבין אוריאנה יש קליק מיידי ובלתי ניתן להסתרה שגורם להם להבין מיד כל רמז שהם מחליפים ביניהם, ולהביט זה בזו וזו בזה בתשוקה דרך הנברן: מין מכשיר טכנולוגי מאד ומודיעיני מאד, שיודע גם לזהות מיקומים, גם לבצע שיחת וידיאו מוצפנת, וגם לזהות רחשי לב. זה בסדר להתאהב, אבל להתאהב בקצין החתיך של היחידה? באמת, אוריאנה?
אלפון, עיתונאי רב חשיבות ופעלים רוב הזמן, מקפיד למחוק את האשליה של בדיון. כל מי שקרא עיתונים בשנים האחרונות, במיוחד את העיתונים שדב אלפון כותב בהם, ובמיוחד את כתבותיו של אלפון עצמו, יודע מיהו המיליארדר שמושך בחוטים. כל מי שקורא עיתונים בשנים האחרונות, ובמיוחד את העיתון שאלפון כותב בו, יודע משהו על החלטה לבחור בגיבורה נשית ובגיבור מזרחי. הרעלה השקופה הזאת שאלפון מניח על המציאות כדי להפוך אותה לבדיון היא אולי סוג של בדיחה או בונוס, משהו לקוראים מיטיבי לכת, אבל את הקוראת הזאת היא מרגיזה, משום שהיא אינה מוסיפה להנאת הקריאה בספר או לעומק של הדמויות, אלא רק מאותתת לקוראים ולקוראות שהם נמצאים בחברה טובה, חברה שבה יודעים לקרוא גם בין השורות.
זהו מותחן ריגול, אבל הוא אינו מותח. הוא קריא מאד, כתוב היטב ואין בו שום דבר בלתי סביר, ואפילו הפתרון הוא ריאליסטי לגמרי ומתקבל על הדעת, אבל את הפתרון הזה אפשר לנחש פחות או יותר מהשליש הראשון של הספר. יש הרבה ספרי מתח שבהם הפתרון הוא לא העיקר, אלא הדרך אליו היא החשובה, במיוחד עבור מי שקראו בחייהם הרבה ספרי מתח, ולמרות שבספר הזה הדרך מבדרת ואופנתית - היא גם נוסחאתית ולא מחדשת, למרות השליטה של אלפון בטכנולוגיה, במודיעין ובפריז. מהספר ניכר כי הוא עומד להיות הראשון בסדרה, אז אפשר רק לקוות כי בספרים הבאים הדמויות של אוריאנה ועבאדי יקבלו מספיק נפח, כדי שיוכלו לשאת על כתפיהם את כל הדברים שאלפון יודע על העולם.
לילה ארוך בפריז / דב אלפון, הוצאת ידיעות ספרים. לקריאת הפרק הראשון באתר "עברית"