"האיש שרצה לדעת הכל", הספר השלישי בסדרת ספרי המתח המצליחה של משעני, שבמרכזה חוקר המשטרה אברהם אברהם, מתחיל, כמקובל, ברצח. זהו רצח מסתורי של גברת בשם לאה יגר, אישה בשנות החמישים לחייה, ואברהם אברהם, שבדיוק מונה לראש צוות חקירה מיוחד, מתעקש להשאיר את המקרה אצלו בתחנה ולא להוציא אותו לצוות חיצוני, מסיבה אחת – לאה יגר מוכרת לאנשי התחנה מהעבר. לפני כמה שנים היא עברה אונס, והם אלו שפתרו את המקרה והעמידו את האנס לדין. במהרה המקרה מסתבך אף יותר - מסתבר שהחשוד היחיד שנראה בזירת הרצח לבש מדי שוטר, והוא יצר קשר עם אנשים אחרים, גם הם קורבנות אונס בעברם. אחת מאותן נשים, מלי ברגסון, נעשית בהמשך הספר לדמות מרכזית בעלילה.
זה ספר שאינו מתיימר לעסוק בנושאים גדולים או לומר משהו חשוב על משהו חשוב. אבל באופן אירוני, הוא מצליח לעסוק בשאלה חשובה מאוד – בשאלת המשמעות של הידע. השאלה הזאת קשורה לנושא שמוזכר כבר בשם הספר, "האיש שרצה לדעת הכל": הכל במותחן של משעני מונע על ידי הידע. החוקר, אברהם אברהם הוא אדם אפרורי שאין בו שום ייחוד, חוץ מתכונה אחת: הרצון שלו לדעת. אותו רצון בדיוק הוא גם מה שמניע את האיש שאחריו אברהם אברהם רודף. וכדי לסגור את המשולש, נזכיר שאותו דבר נכון לגבי הקורא של הספר, שמופעל על ידי אותה התשוקה - לדעת מה קרה.
המשולש הזה לא מיוחד כשלעצמו: מאז ראשיתה, ספרות המתח הציגה את הסקרנות של הבלש כגורם מרכזי. אבל משעני כן מצליח לומר משהו חדש בנושא הזה. אם בבלש הקלאסי, כמו ב"שרלוק הולמס" למשל, הידע הוא החתיכה החסרה שמחזירה את הסדר על כנו ומסדרת את העולם, בסיפורי המתח המודרניים, הסקנדינביים, הידע הוא דבר אפל וקטלני, הורס מערכות יחסים ומאיים להרוס את האדם כליל. אצל משעני התשובה היא גם וגם.
מצד אחד, וזו התחושה שעולה מסוף הספר - הידע הוא הכרחי. לא ניתן לחיות בלעדיו. אך הצורך שלנו לדעת לא הופך את הידע לדבר טוב או מועיל, להיפך: אין לנו ברירה אלא לדעת את מה שעלול להרוס אותנו. היחסים שלנו עם האנשים האהובים והקרובים אלינו ביתר מתבססים על התנועה בין מה שאנחנו רוצים לדעת לבין מה שלא. בכל מערכת יחסים תמיד קיים, ברקע, הרגע שבו הידע על מישהו יהפוך מדבר רצוי למשהו שיערער אותנו.
היחס של משעני אל הידע הופך את ספר המתח שכתב לספר חשוב בעל אמירה רחבה, גם אם הוא שמרני יחסית. במובן מסוים, כל היחסים שלנו עם אנשים, במיוחד עם אלו האהובים והקרובים אלינו ביותר, מתבססים על התנועה שבין מה שאנחנו רוצים לדעת לבין מה שלא. תמיד קיים הרגע שבו הידע על מישהו יהפוך מדבר רצוי לדבר שיערער אותנו.
מעבר ליחסים בין אישיים, השאלה עד כמה אנחנו רוצים לדעת היא שאלה שנוכחת בכל יום במציאות הישראלית, והסיפור הזה הוא משל למציאות הזו. גיבוריו חיים בהוויה שהיא לכאורה מנותקת מהמציאות, שבה האלימות שקיימת בחוץ נותרת על מסכי הטלוויזיה, ובכל זאת היא נוכחת מאוד. היא שייכת בעצמה לתחום הידע, אל מה שאנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לדעת ואל הידיעה שאנחנו חייבים להדחיק - שאם נדע יותר מדי, לא נוכל להמשיך בשגרה.