מאיפה הגיע הרעיון לטרילוגיה ארוטית?
"אני כותבת מגיל מאוד צעיר, בערך מגיל 14. כתבתי בעיקר שירה וסיפורים קצרים, ולקראת שנות ה-20 הפסקתי לכתוב. לפני שנה וחצי בערך קראתי את "50 גוונים של אפור" ומאוד אהבתי את הסיפור. לאו דווקא בגלל הארוטיקה, אלא כי הייתה דמות גברית מאוד מעניינת ומסקרנת. זה נגע בי בכל מיני מקומות שחשבתי שהשארתי מאחור, שאלות שהתעסקתי בהם כשהייתי צעירה, כמו האם אני אהובה ומה המקום שלי בעולם. הקריאה פתחה בי צלקות והדרך שלי להתמודד הייתה לשבת ולכתוב. זו לא הייתה הכוונה, לכתוב טרילוגיה ארוטית, אבל זה מה שיצא בסוף. ישבתי וכתבתי כל לילה אחרי העבודה, ואחרי 4 וחצי חודשים מצאתי את עצמי עם טקסט מאוד ארוך, אותו חילקתי לטרילוגיה."
בכריכת הספר הראשון מצוין שגם את וגם טליה סובלות ממאניה דיפרסיה והפרעות אכילה, כמה מהסיפור האישי שלך נכנס לתוך הספר?
"הדמויות בדויות. אמנם חייתי באנגליה לתקופה קצרה, אבל שום דבר מהעלילה לא קרה לי. מה שאני כן לקחתי מהחיים שלי זה את ההתמודדויות האישיות שלי עם מאניה דפרסיה והפרעות אכילה, התמודדויות שהקצנתי דרך דמותה של טליה."
בספר, הגיבורה, שסובלת ממחלת נפש, מגיעה לסיטואציות מאוד קשות ומסוכנות בגלל ההתעקשות שלה להמנע מלקיחת כדורים. האם את לא חושבת שזה מעביר מסר מוטעה על היכולת להתמודד עם המחלה?
"ברמת האישית, אני בחרתי לקחת תרופות ביום שאובחנתי והייתי בטיפול תרופתי 3 שנים, בנוסף לטיפול פסיכולוגי. את ההשפעות של התרופות אני מכירה, לא במקרה הפסקתי לכתוב באותו גיל. טליה היא דמות, היא צעירה והיא בחרה לא לאבד את היצירתיות שלה. אני כסופרת לא צריכה לקחת אחריות על הקוראות שלי, זה הסיפור של טליה והן צריכות להבין ממנו את מה שזה אומר להן. לי היה אכפת לאן אני הולכת, התחננתי שיצילו אותי, רציתי להיות כמו כולם, דברים שלטליה לא אכפת מהם."
"טליה קיימת בעולם כבר שנה וחצי. אני חושבת שהיא נגעה בהרבה נשים בצמתים שהן פוגשות בחיים שלהן, כי בסופו של יום היא מתמודדת עם אותן סוגיות שכולנו מתמודדות איתן, רק בקיצוניות שלה. אלו שאלות של משקל, לב שבור, אמון וגבר שהיא רוצה ולא רוצה אותה. אני חושבת שבגלל זה הן מתארות אותה לא כדמות מספר, אלא כחברה טובה. אותי זה נורא מרגש."
איך את רואה את הספר? כמעורר מינית או כסיפור אהבה?
"אני חושבת שזה ספר שאמור לעורר. הארוטיקה נכנסה לספר כי טליה היא דמות חשופה, היא בלוגרית שכותבת בשם בדוי ומרשה לעצמה לדבר על הכל. זה לא היה נכון לסיפור שהיא תהיה כל כך חשופה בכל הבט אחר בחייה, אבל תשאיר את חדר השינה מחוץ לעניינים. דמות כל כך חשופה לא יכולה להיות מתחסדת. בשורה התחתונה, בן טליה ובן הם זוג מיינסטרמי, ולכן גם החלק הארוטי בספר הוא סקס של מיינסטרים. רוב הזוגות מוצאים גיוון דרך שינוי בלוקיישנים ודברים דומים, וכך גם טליה ובן. לא הייתי הופכת אותם להפוך זוג BDSM רק כדי לתת עוד פלפל לספר. העדפתי להישאר יותר נאמנה לדמויות שלי ולמה שהן מייצגות."
איך את כותבת את הקטעים היותר אירוטים בסיפור?
"לכתוב את סצנת הסקס הראשונה היה לי מאוד מוזר. הייתי צריכה להתמודד עם כתיבה של סצנת סקס בעברית, שפה שהכל נשמע לי מאוד סטרילי בה, כי אני קוראת בעיקר באנגלית. מנגד, טליה מאוד מפורשת בתיאורים שלה וכך גם אני. אחרי הפעם הראשונה, זה בא לי בקלות והפך להיות כיף גדול. מצאתי בזה תחושת שחרור והנאה גדולה. לא הרגשתי שהמיניות נדחסה לספר בכוח."
מנגד, ברוב הפעמים שטליה ובן שוכבים הם מצליחים לגמור ביחד. את מרגישה שהסיפור שלהם נאמן למציאות?
"בתחילת הספר הראשון טליה לא גומרת בכלל. היא אומרת לבן "אני גומרת, אבל לא בחברה". ברגע שהיא בוטחת בו, כמו שהיא לא בטחה באף גבר לפני, אין לה בעיה לגמור. יש דברים שהם בז'אנר, הספר הזה עמוס בנושאים שהם, בעיניי, יותר מעניינים מהארוטיקה. אם הייתי מכניסים לשם גם את העיסוק בארוטיקה שלה ובאורגזמות, זה היה מעמיס על הספר יותר מדי. זה לא האישיו שם."
את מרגישה שרומנים ארוטיים פחות נחשבים מהרומן הרומנטי הקלאסי?
"כן, ואני לא מצליחה להבין למה. יש איזו נטייה לתייג את הספרות הארוטית כספרות פחות איכותית. אבל אם מסתכלים ברמת ההצלחה והמכירות, אלו ספרים שמככבים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. הסופרות שמובילות את הז'אנר הן בסט סלרס ברובן. אנחנו כל הזמן מדברים על איכות, אבל נשים מדברות ברגליים וגם הסופרות משתפות פעולה, בין אם בעמודי הפייסבוק שלהן, או בקשר הישיר שלהן עם הקוראות. יש קהל ענק שצורך את הז'אנר הזה. בסופו של יום, כאחת שקוראת לא מעט, גם אם אני מנקה בחלק לא קטן מהם את הארוטיקה, עדיין יישאר סיפור נורא טוב. לשפוט את כל הסופרות לפי ההצלחה של 'חמישים גוונים של אפור', יהיה כמו לשפוט את כל הספרות הישראלית בסטנדרטים של עמוס עוז או דוד גרוסמן. זה לא הוגן ומפספס הרבה דברים טובים אחרים שקורים במקביל."
"הכל מפה לאוזן. אני בשום שלב לא שילמתי על קישורים ממומנים, לא הקפצתי את המודעות שלי. את 'תחרה וצבע' פרסמתי בחינם באתר אינטרנט שבניתי במיוחד - כל שבוע העליתי שני פרקים מהספר והזמנתי נשים לבוא ולקרוא. רק כשהגיעה בקשה למכור את כל הספר, התחלתי למכור אותו בפורמט דיגיטלי. כשהעליתי את הספר הבא בסדרה הייתה היסטריה והשרתים של אתר מנדלה, בו הוא נמכר, קרסו. בהמשך פנתה אלי הוצאת "א(ה)בות" שביקשה להוציא את הספר כספר דיגיטלי ומודפס."
אילו עוד תגובות את מקבלת? האם את נפגעת מביקורות שליליות?
"אני קיבוצניקית ובקיבוץ מפרגנים לי מאוד על זה שרדפתי אחרי החלום שלי. כבר שהתחלתי לכתוב, יצאתי מנקודת הנחה שלא כולם יאהבו אותי. סופר שיגידו לו את זה מהתחלה צפויה לו הקלה. אף פעם לא כולם יאהבו הכול וזה בסדר שלא כולם אוהבים את מה שאני עושה. מצד שני, יש הרבה שהספר נגע בהם במקומות שלא טובים להם. לקח להם הרבה זמן להתחבר אליו."
האם נזכה לראות עוד מטליה ובן בהמשך?
"אני אצטט את אי. אל. ג'יימס: "לעולם אל תגידי לעולם לא". אני מאוד אוהבת את איך ש'פנינה ומשי' הסתיים, ואני חושבת שהוא הסתיים נכון. היום אני לא בטוחה אם נכון להמשיך את הסיפור שלהם. יחד עם זאת, אם יום אחד זה יקרה ויבוא אני לא אעצור את עצמי בכוח. מאוד קשה לחזור לכתוב אחרי טרילוגיה עם נגיעה אישית כל כך גבוהה, להכיר דמויות חדשות ולהתחבר. אני חושבת שהרבה בנות מתחברות לטליה בגלל שהן יודעות איך בדיוק היא אוהבת את הקפה שלה. אלו פרטים קטנים שמגיעים ממקום מאוד אישי. כשכתבתי אותה, ביססתי אותה על עצמי. הרבה יותר קשה לבנות דמות חדשה עם אהבות משלה והדרך בה היא מתבטאת."