תחשבו על דמות שאהובה עליכם. זו אהבה שהולכת אתכם שנים וזה כיף גדול, בין אם זה גיבור חיובי או בכלל נבל מרושע. אם הוא חיובי אתם נהנים לראות אותו עושה את כל הדברים הגדולים מהחיים או המורכבים להפליא. הוא מייצג עבורכם משהו, ערך כלשהו שאתם יכולים להזדהות איתו ויוצר חיבור. ואם הוא נבל? כיף לכם לשנוא אותו ולראות אותו עושה את כל הדברים שלא הייתם עושים כי אתם טובים יותר. הוא מספק לכם התפרצות מבוקרת של יצר הרסני ממרחק בטוח.

אך כל מערכת יחסים כזו בין דמות לקהל שאוהב אותה, חזקה ככל שתהיה, היא תלויה בדבר. ישנם קווים שאם ייחצו הם עלולים לערער את האמון והחיבה שלנו כלפיהם. חלקנו, אפשר לשער, יסכימו שלא רבים יתחברו לנבל שמחסל גורי כלבלבים, מזיק לילדים או פוגע בחסרי ישע אחרים. זה כבר יותר מדי. אבל מה קורה כשלדמות האהובה עלינו מתגלה לפתע חיבור לשואה, או גרוע מכך - לנאצים?

זאת כנראה אחת הסיבות שעולם הקומיקס רועש, גועש ובעיקר כועס כבר מ-2016, כשהחלו להתפרסם טיזרים לאירוע הקיץ הקרוב של חברת הקומיקס מארוול. "אירוע קיץ" הוא שם גג לסיפור גדול שמתרחש בחוברות הקומיקס של החברה הוותיקה בשנים האחרונות - זהו נרטיב-על שמחבר בין דמויות מכותרי קומיקס שונים בבת אחת, כאשר הסיפור עצמו מקבל מיני-סדרה מרוכזת בדרך כלל. דוגמה לאירוע מוכר כזה היא "מלחמת אזרחים", שרובנו מכירים מהעיבוד שלו למסך הגדול בסרט עם כוכבי "הנוקמים", "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". 

האירוע של הקיץ הקרוב - "האימפריה הסודית" ("Secret Empire"), שנוצר תחת ידיהם של ניק ספנסר ודניאל אקונה - עתיד להיות די שונה. החוברת הראשונה יצאה השבוע בעותק דיגיטלי, ובמהלך הסיפור, ארגון היידרה (HYDRA) העתיק, שמזוהה עם תפיסת עולם פשיסטית וקרבה לרייך השלישי, מנסה להשתלט על העולם. הגילוי שהצליח לזעזע רבים, ונחשף עוד ב-2016 בסיום סיפור שכתב ספנסר הנ"ל ואִייר המעצב חזוס סאיז, הוא שלארגון הזדוני יש עוזר לא צפוי - קפטן אמריקה בכבודו ובעצמו, שלפתע הפך לסוכן של היידרה, ובכך הפנה עורף לכל חבריו (או באופן כוללני יותר - לכל אמריקה).

קפטן אמריקה היידרה (צילום:  יחסי ציבור )
הפנה עורף לאמריקה. קפטן אמריקה בטוויסט המתריס של "האימפריה הסודית" | צילום: יחסי ציבור

על אף שהעובדה שהקפטן עבר צד היא סיבה מספקת למהומה שלילית - ולא רק בגלל שמדובר בדמות חיובית שהופכת לדמות שלילית - העובדה המרעישה אולי יותר היא הדמות הנוספת שרומזים כי היא עתידה להצטרף להיידרה: מגנטו, המוטאנט היהודי (שהפך לנבל-על) מ"אקס-מן".

עבור חובבי הז'אנר והעוקבים אחר סדרת הסרטים, נראה כי אין בהיסטורית הקומיקס שתי דמויות שאמורות להיות יותר רחוקות מהיידרה. זה שנים שהארגון הוותיק משמש באופן נוח עבור יוצרי הקומיקס כאלגוריה לנאצים, ולפעמים ממש כממשיכי דרכם עם דמות מובילה בשם וויליאם פון סטראקר שמזוהה כנאצי, והמנהיג שלה – רד סקאל (גולגולת אדומה), שהוא נבל מסיפורי "קפטן אמריקה".

בשנים האחרונות מארוול מנסים להוציא את היידרה מחוץ לשורשי הרייך השלישי, ולהציג אותה למעשה כארגון קדום יותר שמקורו עוד במצרים העתיקה, כאשר שיתוף הפעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה משויך לענף אחד בלבד של היידרה, בעוד ענף אחר שלה פועל כדי לחתור תחתיו ותחת האידיאולוגיה הנאצית, ולהפוך את היידרה מבפנים.  

בסיפור הנוכחי קפטן אמריקה אמור לשתף פעולה עם הענף הזה בהיידרה, ולעזור לו להשתלט על הארגון ועל העולם. כל זה קורה בעקבות פעולה קסומה ששינתה את העבר של קפטן אמריקה באופן רטרואקטיבי, כך שהוא יחשוב על היידרה כעל ארגון עם צדדים חיוביים, בו הייתה חברה סוכנת שלו שהצילה את חייה של אמו, למשל. ספנסר הכותב הבטיח שהפיכת העור של קפטן אמריקה היא לא גימיק או טריק, אך השימוש בשינוי העבר נשמע כמו משהו שייפתר ובסופו של דבר יחזיר את הקפטן להיות לוחם הצדק שכולם אוהבים.

החשד בגימיק מובן כשמכירים את הרקע של הדמות ומתי ואיך היא נוצרה. את קפטן אמריקה יצרו ב-1941 ג'ו סימון וג'ק קירבי, שני יוצרים יהודים אמריקאים (כמו גיבורי על רבים נוספים שנוצרו על ידי יוצרים יהודים), והוא שימש כנער פוסטר שהחטיף סנוקרת מפוארת להיטלר על הקאבר של החוברת הראשונה שלו, 9 חודשים לפני שארצות הברית הצטרפה למלחמה.

 

קפטן אמריקה היטלר (צילום:  יחסי ציבור )
נער הפוסטר שהחטיף להיטלר. קפטן אמריקה בחוברת מ-1941 | צילום: יחסי ציבור

לעולם לא עוד

עם כל הכבוד למאמצים לבדל את היידרה מגרמניה הנאצית, אחרי שוברי קופות שהציגו את היידרה כממשיכת הדרך של הרייך ("קפטן אמריקה", "קפטן אמריקה: חייל החורף") והעובדה שהאג'נדה שלהם באופן כללי פאשיסטית, נכון לעכשיו, קשה עד בלתי אפשרי לזהות את הארגון עם משהו בעל סנטימנט חיובי. זו גם לא הכוונה, הם עדיין אמורים להיות הנבלים בסיפור הנוכחי. הם פשוט נבלים שאף אחד לא נהנה אפילו לשנוא, ואם לא די בכך - כעת הם גם מתעסקים עם דמויות שקשה לקבל ככאלו שיזדהו עמם.

החיבור של מגנטו אליהם מקומם אף יותר, כי הדמות עצמה - שלילית ככל שתהיה - נתפסת כנבל מורכב ומעניין, ואחד שהכוח המניע אותו מעורר הרבה אמפתיה. עם השנים קיבל מגנטו סיפור עבר כילד יהודי ששרד את השואה, והטראומה של רצח משפחתו ומיליונים נוספים, והזוועות שראה, מלווים אותו ומשפיעים על כל החלטה ותפיסה שלו. מהותו – המוטיבציה שלו לכל דבר שהוא עושה, לטוב ובעיקר לרע – היא טראומת הילדות שלו כניצול שואה כאשר המוטיב החוזר שלו הוא "לעולם לא עוד". חלקכם אולי עוד זוכרים את מגנטו (מייקל פאסבנדר) מדקלם ב"אקס מן: ההתחלה" את המוטו הזה, כהצדקה איומה להרג חפים מפשע בעימות השיא של הסרט.

במקור, כשהאקס מן הופיעו לראשונה ב-1963, מאויירים על ידי ג'ק קירבי וכתובים על ידי סטן לי (גם הוא יוצר יהודי אמריקאי, כמובן), ניתן היה לקרוא את מגנטו והחבר (שהפך ליריב) ד"ר אקסבייר כאנלוגיות למלקולם אקס ומרטין לות'ר קינג. הם מייצגים שתי גישות לפעולה לשינוי – האחת באופן חיובי ומתון והאחרת באופן רדיקלי יותר. במידה מסוימת, אי אפשר באמת להשיג שינוי בלי שילוב כלשהו של שתי הגישות, כשם שהשניים ממשיכים להתנגש ולהתקיים יחד בקומיקס, בטלוויזיה ובקולנוע.

הרדיקליות של מגנטו לצד טראומת העבר שלו ממשיכות להוות את האלמנטים המרכזיים בדמותו לאורך השנים. ב-2013 הוא קיבל סדרת קומיקס משלו כשעל אחד השערים הוא מופיע עם חוטי תיל מלופפים סביב ראשו בצורה של קסדתו המפורסמת. בסדרת הטלוויזיה המצוירת משנות ה-90 ישנה התייחסות רחבה יותר ליחס לכל מי ש"אחר", כאשר המוטנטים ממשיכים להוות ייצוג הולם לכל קהילה מודרת, בהתאם לפרשנות. בחלק מהפרקים אף מתואר עתיד דיסטופי שבו מתבצעת רדיפה שיטתית של המוטנטים, והם נכלאים במחנות עבודה.

מגנטו תיל (צילום:  יחסי ציבור )
רדיקליות לצד טראומת עבר. מגנטו על שער חוברת הקומיקס | צילום: יחסי ציבור

בסרטי הקולנוע מהטרילוגיה הראשונה מ-2000, האנלוגיה בין מוטנטים לקהילה הגאה הייתה כמעט מובהקת, כולל סצנות של "יציאה מהארון" מול הורים. לצדה, מגנטו המשיך לתת ייצוג לפחד מהאחר כשורד שואה, כולל הפגנת הכוח שלו עוד במחנה, בסצנה מצמררת במיוחד שהראתה את חוסר האונים נוכח הרוע השיטתי.

בסרטים החדשים יותר - "אקס-מן: ההתחלה", "אקס-מן: העתיד שהיה" ו"אקס מן-אפוקליפסה" - מגנטו מעורר שוב הרבה מאוד אמפתיה, לצד רתיעה. ב"אפוקליפסה" העיסוק בעברו ממשיך ביתר שאת, כאשר נבל העל אפוקליפס עושה ניצול ציני בטראומה של מגנטו כדי לרתום אותו לשורותיו. הוא לוקח אותו פיזית למחנה השמדה ומגנטו שואל אותו איפה הוא היה בשואה. אפוקליפס מחרחר תשובה על כך שהוא מצטער ושהוא היה שרוי בשינה (זה נכון, אבל עדיין לא הופך את הדיאלוג הזה לפחות מביך). אפוקליפס מנצל את הזעם והטראומה שנגרמו בגלל השמדה המונית של מיליונים כדי לעורר אצל מגנטו דחף להשמיד בחזרה.

אולי זו גם הסיבה שסולחים לו על מעשיו בסרט בקלות יחסית. הפחד הקמאי והמוצדק מאז רודף אותו עמוק לתוך סרטי ההמשך, מצד אחד מוסיף לדמות שלו עניין מורכבות, ומצד שני יכול גם לעורר אנטגוניזם בשלב הזה. מגנטו עשה הרבה יותר מדי נזק בשביל שימשיכו לסלוח לו. אבל אולי זה סמל מטאפורי לקורבן לפשע, לא משנה כמה נורא, משוחרר מאחריות עתידית לכל מעשיו הוא הופך לפוגע בעצמו.

מהבחינה הזו החיבור שלו להיידרה יכול להיקרא גם כחיבור בין כוחניות ופאשיזם לנבל כוחני ותו לא. ובכל זאת - קשה להתעלם מהרקע שלו. אחת הפרשנויות לחיבור הנ"ל שעדיין לא פורסם - מדובר בטיזר בלבד (שוב) - מגיעה בצורת כריכה חלופית לחוברת שעתידה להתפרסם, ומראה שהחיבור בין היידרה למגנטו אמור לנקות את הארגון באופן סופי מהחיבור ארוך השנים לאידיאולוגיה הנאצית. הרי מגנטו לא היה חובר לארגון כזה אם באמת היה לו קשר להיטלר. או שמא? כנראה שנצטרך לחכות לחוברות ההמשך כדי לגלות מה באמת הולכת להיות המעורבות של מגנטו בסיפור ואיך כל זה יתפתח. בינתיים, אפשר להבין למה כולם כועסים, או לפחות נרעשים מאוד.