גל אמיתי נמצא בעיצומן של חזרות אינטנסיביות למחזה "הוא הלך בשדות". "זה פוגש אותי במקום מאוד עצוב", הוא מספר. "העובדה שלדור שאנחנו מספרים עליו במחזה הייתה משמעות גדולה לחיים והיום כולם רק מחפשים משמעות. אז לא היה צריך לחפש, לכולם הייתה משמעות - אנחנו כאן כדי להקים מדינה, כדי להשתלט על האדמות, כדי לבנות בארץ. הם היו מאושרים״.
אמיתי, בן 30, עבר כבר לא מעט תפקידים בתיאטרון. הוא שיחק בין היתר ב״הגיבן מנוטרדם״ בתיאטרון באר שבע, ב״משחקים בחצר האחורית״ בתיאטרון אורנה פורת, "ביבר הזכוכית" בתיאטרון בית לסין ועוד. ובכל זאת, נדמה שתפקידו הנוכחי כאורי בהצגה שכתבה שחר פנקס וביים כפיר אזולאי (על פי ספרו של משה שמיר) חשובה לו במיוחד. ״במידה מסוימת מדובר בתפקיד שהוא חלום שלי. ׳הוא הלך בשדות׳ הייתה ההצגה הראשונה שראיתי בתיאטרון הרפרטוארי. זה היה בתיאטרון באר שבע ב-1996, שרון צור גילם אז את אורי, ואפרת רייטן גילמה את מיקה. אני זוכר כמה התלהבתי מהמחזה אז, בתור ילד בן עשר״.
"במדינה שלנו צריך לרוץ קדימה בלי לשאול שאלות"
ספרו של שמיר פורסם ב-1947 ונחשב לאחת היצירות המרכזיות בספרות העברית החדשה. הוא מגולל את סיפור האהבה בין אורי, פלמ"חניק צעיר ואידיאליסט, ומיקה, נערה שעלתה מאירופה (השואה לא מוזכרת במפורש בספר), וכל זאת על רקע מאבקו של היישוב העברי בערבים. הספר נמכר באלפי עותקים, הועלה בתיאטרון הקאמרי, והפך גם לסרט ב-1967 בבימויו של יוסף מילוא, כשאסי דיין ז"ל מגלם את אורי.
עכשיו, כשאתה נכנס לנעליים הגדולות האלה של אורי, מה הכי משמעותי עבורך בעבודה על המחזה?
״לדעתי מה שמעניין בגרסה שלנו שהיא בעצם עיבוד לעיבוד. שחר פנקס המוכשרת והמהממת עיבדה מחדש את המחזה ולקחה אותו לכיוון שהרבה יותר קרוב לספר. הרבה אנשים ראו את המחזה ולא קראו את הספר, אבל הספר הרבה יותר ביקורתי ופחות מציג את המיתוס של הצבר הישראלי כאיזה גיבור גדול. לכיוון הזה אנחנו הולכים. הוספנו גם סצנות שכתובות בספר ולא הופיעו במחזה. הסיפור של מיקה, למשל, הופך להרבה יותר ברור. אנחנו נוגעים יותר בכל מה שעבר עליה שם בגולה, בפולין".
הקונפליקטים של קום המדינה מדברים אליך?
"כן, עליתי לארץ בגיל שבע והיה לי מבטא דרום-אפריקני חזק, והתעסקתי מאוד בללמוד עברית ולהעביר את המבטא כדי שיקבלו אותי כאחד מן המניין, שזה בעצם מה שמיקה רוצה. ובי, גל, יש את הילד אורי, כל הזמן. גם אני בתור שחקן רוצה לקבל הכרה בחיים שלי ולקבל אהבה ולהיות מישהו בזכות עצמי. אני חושב שכולם רוצים להשאיר חותם בעולם הזה ולעשות משהו״.
הדור של אורי ומיקה הוא בעצם הדור שהקים את המדינה והייתה לו משמעות בילט-אין. לדור שלנו אין מטרה גדולה להילחם עבורה. אתה חושב שזה משפיע?
״ כל אחד מחפש את המשמעת שלו, אנחנו ממש רודפים אחרי האושר, ומאיפה הוא יגיע? מה שעצוב הוא שהם באמת בנו את הארץ כדי שלדורות הבאים יהיה טוב, אבל עברו כל כך הרבה שנים ועדיין לא טוב לנו וקשה פה״.
חלק מרכזי בסיפור המחזה הוא הנפילה של אורי בתאונת אימונים. עשית שירות קרבי כחייל – אתה חושב שיש קשר בין הנכונות של צעירים להקריב את חייהם למען המולדת לחיפוש אחר משמעות?
״לגמרי. אנחנו רצינו להיות גיבורים, כל אחד כמה שיותר קרבי, כמה שיותר מבצעי, כמה שיותר להיכנס פנימה, כמה שיותר לתרום. אני חושב שהמחזה התחיל את הסיפור הזה, של ׳ככה צריך במדינה שלנו, להסתער, צריך לרוץ קדימה, אסור לשאול שאלות׳״.
ובגיל 30 שואלים יותר שאלות מאשר בגיל 18?
״פעמיים כמעט נהרגתי בשירות שלי – במלחמת לבנון השנייה חטפתי טיל לדי-9, ובפעם השנייה זה כמעט קרה במילואים במבצע 'עמוד ענן'. אם היום היו שולחים אותי להיכנס פנימה הייתי שואל יותר שאלות. הייתי נכנס בסופו של דבר, אבל לא באותה קלות כמו שהייתי בן 19״.
משהו בגילאים האלה יותר נתון להשפעה ונוח לקבל פקודות?
״כן. אתה פחות שואל, פחות מבין. יותר ילד שמחפש את האקשן, זה עצוב. עם פחות מזל הייתי יכול לא להיות פה היום, כמו אורי. בכל משפחה יש איזה כאב, יש איזה שכול. אצלי זה אח של סבתא שלי, שנהרג בדיוק בגיל של אורי, וגם במלחמת העצמאות, ואני גם קצת מקדיש את התפקיד הזה עבורו״.
כשחקן צעיר, הכניסה לתפקיד שמזוהה עם שחקן ענק כמו אסי דיין, מלחיצה אותך? יש תחושה של משקל עודף על הכתפיים?
״זה כבוד גדול. את הסרט ראיתי מספר פעמים, ואסי נותן בו תפקיד ענק. כמובן שהליהוק שלו, עם הייחוס המשפחתי, היה מבריק. אבל בכל זאת אני לא יכול להיות אף אחד חוץ מעצמי. אני לא עושה את אסי דיין שמגלם את אורי. אני גל ואני מגלם את אורי, וזה הכי טוב שאני יכול להציע. אני רוצה להיות נאמן לדמות ולספר את הסיפור שלה בכבוד תוך כדי שאני בוחן איפה הסיפור שלה פוגש אותי. אחרי חודשיים של חזרות אני כבר מרגיש שאורי ואני מאוד דומים. יש לנו שאיפות דומות וגם מערכת היחסים בין אב לבנו נוגעת לי. אני חושב שהתפקיד הזה הוא סוג של מתנה עבורי ואני מאוד גאה בו״.
"שמנו את החיים האישיים על הכף לטובת ההצגה"
ההפקה החדשה של "הוא הלך בשדות" מאפשרת גם הצצה לזוגיות מדוברת – זו של אמיתי וארוסתו אגם רודברג, המגלמת את מיקה. רודברג ואמיתי הפכו לזוג לפני כחמש שנים, בזמן לימודיהם בבית המספר למשחק של יורם לוינשטיין. היא כבר הייתה שם מוכר, אחרי תפקידים בסדרות כמו "אהבה מעבר לפינה", "האלופה" ו"חצויה". בשנים האחרונות החליטה רודברג לקחת צעד אחורה והשקיעה את עיקר מרצה בלימודי משחק ובתפקידים בתיאטרון, לצד תפקידה בסדרה "פצועים בראש" של HOT. אמיתי היה מוכר עד כה בעיקר כבן זוגה, אך השנה זכה להנחות את הריאליטי "המשימה: אמזונס" של קשת ונכנס לפריים טיים הטלוויזיוני.
למרות שהכרתם בבית ספר למשחק, זה הפרויקט הזוגי הראשון שלכם. איך מתמודדים עם הלחץ של חזרות וזוגיות במקביל? איך עובדת ההפרדה בין החיים של אורי ומיקה על הבמה לבין החיים של שניכם מחוצה לה?
״ניסינו, זה לא כל כך הלך (צוחק). בוא נודה - זה מורכב מאוד, לא פשוט, אבל יש לזה את היתרונות של זה, אנחנו מביאים איזושהי אמת לבמה. הרי אם אנחנו רבים על הבמה זה כמו שאנחנו רבים בבית, אם אנחנו אוהבים על הבמה זה כמו שאנחנו אוהבים בבית. בסך הכל אני חושב שעמדנו במשימה הזאת יפה. אנחנו עדיין ביחד ואני מקווה שזה ישתלם, שתצא לנו הצגה יפה. אנחנו שמים את החיים האישיים שלנו פה על הכף, מה שלא כל כך נהוג אבל עשינו את זה לטובת ההצגה, לטובת התפקידים ששנינו מאוד רצינו״.
אני בטוח שהכימיה ביניכם חסכה מבוכות שיש בדרך כלל בסצנות אינטימיות, אבל יש בה גם צדדים רעים?
״אם צריכים להתנשק, צריכים לאהוב, צריכים לצחוק, זה לא משהו שזר לנו מן הסתם. זה לא פרטנרית שלא עבדת איתה עדיין ואתה צריך לעבוד קצת על הכימיה ולשבור את הקרח ויש אי נעימויות. כל זה לא קיים. אך עם זאת, לפעמים אנחנו מרשים להגיד אחד לשני דברים שלא היינו אומרים לפרטנר רגיל. זה לפעמים קצת מתערבב, אבל הכל בסדר, באמת שלמדנו איך להתמודד עם זה ועכשיו רק נהנה מההצגה. אנחנו יודעים לעשות את הסוויץ', אנחנו לא לוקחים את הדמות איתנו הביתה, ברגע שיוצאים מהבמה שם זה נגמר. אנחנו יודעים שהכל זה משחק עם כל הכבוד, אנחנו לא ניקח את זה הביתה אבל אין ספק שזה תפקיד חיים פרויקט חיים. אני מנסה להקטין את זה כדי לא להתרגש יותר מדי ולתת לזה לשתק אותי ואני ממש מקטין את זה בראש ואני אומר זה עוד תפקיד, זה עוד תפקיד, אבל בתוך תוכי, בפנים, אני יודע טוב מאוד שרק מספר אנשים שאפשר לספור על כף יד אחת גילמו את אורי. זה כבוד גדול ואני מקווה לא לאכזב״.
מה דעתך על מה שעובר על עולם התיאטרון כרגע והיחסים עם שרת התרבות?
"מעציב אותי היחס, לפעמים יש קצת הרגשה של זלזול במקצוע. אנחנו עובדים מאוד מאוד קשה, אנחנו נוסעים בכל הארץ, עשרים הצגות בחודש, שלושים הצגות בחודש. נכנסים לוואנים ונוסעים לאילת, כרמיאל, באר שבע. מגיעים לכל אולם אפשרי בארץ כדי להביא תרבות ונותנים את כל מה שיש לנו. זאת לא עבודה קלה והייתי שמח אם הייתה קצת יותר הערכה מטעם המשרד״.
"עונה שנייה ל'אמזונס'? יש דיבור"
בשבת הקרובה תגיע לסיומה "המשימה: אמזונס", שהפכה את אמיתי לפנים מוכרות. "אנשים ברחוב מאוד אוהבים את התכנית, ממש כיף", הוא מספר. "אני מרגיש בר מזל שיצא לי לקחת חלק בפרויקט הזה ולהנחות אותו ולעבוד עם האנשים שאני עובד איתם. למדתי מקצוע חדש, מקצוע ההנחיה. רוית ליאור מנדל ואייל אלקבץ (יוצרי התכנית - ב.ב) לקחו אותי יד ביד, כל יום נפגשנו ולמדנו את אמנות ההנחיה, ואני מאוד מרוצה״.
עד כמה זה שונה ממשחק?
״אלה שני דברים שונים לגמרי. ראיתי למשל הרבה את ׳בר׳ גרילס שמנחה את ׳השורד האולטימטיבי׳ וניסיתי לקחת גם קצת השראה ממנו. כמובן שהשתדלתי להביא גם מעצמי לכל הדבר הזה״.
תהיה עונה נוספת?
״יש דיבור על עונה שנייה, ואפילו במקום מאוד מרגש שאני לא יכול לגלות עדיין. הולך להיות מגניב פלוס פלוס״.
מה הולך להיות באירוע הגמר?
״זה הולך להיות מאוד מאוד מרגש, אבל נעבור את זה, ננשום אוויר, ניקח קצת רסקיו״.