תשכחו מבתולות טהורות ומיליארדרים קינקיים, טרנד סדרות הפורנו הספרותיות נמצא כבר בשלב ביזארי ובדיוני הרבה יותר מזה שלמדנו להכיר בהיסטריית "50 גוונים של אפור". לא מעט רומנים גרפיים למבוגרים ניסו לחקות את ההצלחה הגדולה של הסופרת אי. אל. ג'יימס, אבל ספק אם מי מהם הלך כל כך רחוק כמו סדרת הספרים של וירג'יניה ווייד.
אם השם "לגמור בשביל ביגפוט" (Cum For Bigfoot) נשמע כמו מטאפורה למשהו אחר, תיאור עלילת הספר הראשון מתוך 16 (!) בסדרה של ווד לא מותיר שום מקום לספק: קבוצה של נשים שיוצאות לטיול ביער הלאומי Mount Hood ליד פורטלנד, אורגון, נחטפת על ידי יצור מסתורי ועצום ממדים דמוי קוף המתגורר ביערות, ועוברות שורה של חוויות מיניות שנעות על הטווח שבין סטיות לתקיפה של ממש.
ווייד (שם בדוי שאימצה לעצמה הסופרת), עקרת בית, נשואה ואם לשניים, החליטה להגשים את חלום נעוריה ולהפוך לכותבת ביום שבו בנה הבכור סיים את הלימודים בתיכון. הניסיונות הראשונים שלה בתחום הרומנים ההיסטוריים העלו מעט מאד הצלחה, אבל ברגע שהחליטה לעבור לז'אנר הארוטי עם הספר "לפתות את ג'ניפר", הגיעה הפריצה הגדולה. ספרה השני ("סטייסי והבחורים") זינק לראש רשימות רבי מכר יוקרתיות כמו אלו של הניו יורק טיימס ו-USA Today והפך את התחביב למקור הכנסה פורה במיוחד.
"היה לי רעיון מטורף לסיפור", אומרת ווייד בראיון ל-Business Insider, "בכלל לא תכננתי למכור אותו להוצאה גדולה". לדבריה תהליך כתיבת הספר הראשון בסדרה (226 עמודים) ארך רק שבועות ספורים. בסיומו מכרה הסופרת את הזכויות ישירות להוצאה לאור של קינדל (הקורא האלקטרוני הפופולארי של אמזון) תמורת 70 אחוזים מהרווחים. על אף שבשבועות הראשונים המכירות היו חלשות, עד סיום 2012 הורד הספר לא פחות מ-100 אלף פעמים. הסכום הזה לא כולל מכירות באתרי ענק נוספים של ספרים דיגיטליים כמו Itunes או Barnes & Noble. בחודשים טובים במיוחד, מספרת ווייד, עומדת ההכנסה על יותר מ-30 אלף דולר. בחודשים פורים פחות היא מסתפקת בששת אלפים. "אין לי על מה להתלונן", היא קובעת.
במקביל להצלחת הסדרה, "התפתחה" ווייד גם לתתי ז'אנרים נוספים בתוך עולם הפנטזיות האסורות. בין היתר היא עובדת בימים אלה במקביל גם על "נלקחה על ידי פיראטים" ו-"פיתויו של הלורד האפל", גם כאן אין צורך בדמיון מפותח מדי כדי להבין את הכיוון הכללי. אבל בשלב זה אף אחת מהן לא מגיעה לפופולאריות הגדולה של סדרת ביגפוט. כעת מסתבר שהפרויקט הביזארי הזה היה בכלל עסק משפחתי: "אבא שלי שהוא מורה לאנגלית, היה העורך שלי", חושפת וויד, "אמא שלי תרגמה את הספרים לגרמנית".
אבל לא הכל ורוד בממלכת הסקס הקריפי, מסתבר. "אני לא יודעת לאן עוד לקחת את הסדרה מכאן", מתוודה ווייד רגע אחרי שחרור הספר ה-14 בסדרה (שבמהלכה, באופן הגיוני לחלוטין, הנחטפות מתאהבות כמובן בקופיף הענק שחושק בהן). "כל ספר היה כמו פרק מאופרת סבון. כבר השתמשתי בכל קו עלילה אפשרי שכולל משולש אוהבים, היה ספר על אובדן זיכרון, היה אחד שבו אחת הגיבורות ילדה לביגפוט. אני לא ממש יודעת לאן לקחת את זה מכאן. נראה לי שאני קרובה לסוף. טוב נו, אולי רק עוד אחד. אני חייבת לסיים את הסדרה איכשהו, לתת לה סיום ראוי".
אם ההצהרה הזאת מצערת אתכם, זה הזמן להתעודד. ההצלחה של ווייד כנראה שחררה מעצור חבוי בלא מעט כותבים אחרים שמשחררים בימים אלה ספרים אלטרנטיביים שמתרחשים בעולם של ביגפוט והמאהבות שלו. הסופרת ג'סי בונד, למשל, שחררה מארז שלם שעוסק במערכות יחסים בין בני אדם ליצורים מיתולוגיים, ביניהם: קנטאור, שד, ייטי וחייזרים. אהבה חייתית, מסתבר שיש לזה שוק.