עם מערכת יחסים משומנת וגלונים של מים כחול-לבן, הסתער המופע החדש מדרום אמריקה על ישראל והבטיח חוויה בלתי נשכחת. בפועל תקבלו אוסף מוזר של סיפורים בלי הקשר ואקרובטיקה מרשימה, שייפלטו אתכם חזרה אל העולם בתוך פחות מ-50 דקות
רוצים לשבת בשורות הראשונות? תחשבו שוב
כששמעתי לראשונה על המופע החדש והרטוב שעושה את דרכו אלינו, לא בדיוק הבנתי במה מדובר מלבד העובדה שהולכים להופיע בו גברים לטיניים, מה שהספיק בשביל להדליק אצלי התעניינות ראשונית. לאחר חיפוש קל ביוטיוב וצפייה בטריילר שנראה די מרשים, התחלתי לחשוב שמדובר במופע שווה. חמישים פרסומות בטלויזיה ושבעים שלטים בתחנות אוטובוס מאוחר יותר, כבר הייתי משוכנעת לחלוטין שמדובר באירוע שאסור לפספס. מופע שהגיע מדרום אמריקה לביקור של שלושה שבועות בלבד בארץ הכולל רקדנים, שחקנים, פירוטכניקה, אקרובטיקה, וידאו, סאונד, והרבה מאוד מים – מה כבר יכול להיות רע...? באתר הכרטיסים נכתב: "בואו להיסחף למופע עוצמתי שבין מציאות להזיה!" יאללה, איפה קונים?!
לאחר סקירה של כל אפשרויות התשלום וההנחות בחבר, בהצדעה, לאומי קארד ושאר ירקות, הסתבר שהמחירים נעים בין 120-200 שקלים לכרטיס ושניתן לרכוש שני סוגים של כרטיסים למופע – כרטיסי עמידה על הפרקט ומקומות ישיבה בטריבונות. בסופו של דבר, צפיתי במופע ממקומות העמידה, טעות קריטית לבחורה שהטבע התקמצן עליה בסנטימטרים. במשך רוב ההופעה הצלחתי לראות רק את החלק העליון של הבמה, ואת ראשו של הבחור הגבוה שעמד בדיוק לפניי (למה בהופעות כאלה כולם פתאום שחקני כדורסל?!). מקדימה היה סיכוי גבוה יותר להירטב ולכן בחרתי להישאר בעמדת הצפייה היבשה שלי. כשבחנתי מה הייתי יכולה להרוויח באזור הישיבה בתוספת תשלום סמלית, נראה היה שהשורות הראשונות די נמוכות ושהיושבים בהן כנראה לא רואים טוב. זאת משום שישבו באותו גובה של הקהל העומד אבל מאחוריו. המסקנה - אם כבר ישיבה אז לא בשורות הראשונות של הטריבונה.
הרבה מאד אקרובטיקה, מעט מאד קשר
מישהו אמר שנת בצורת?
את המופע פתח אחד השחקנים שהסביר שתפקידו הוא ליצור לדמויות. לא בדיוק הבנתי מה זה אומר, אבל תיארתי לעצמי שיהיה לכך קשר למשהו שיקרה בהמשך המופע, מה שהתברר כהנחה שגויה. הסתכלתי סביב לראות אם אני היחידה שפספסה משהו, אבל קלטתי עוד כמה פרצופים אבודים בצורת סימן שאלה. כנראה שאני לא לבד. בשלב די מוקדם הגעתי למסקנה שהעלילה במופע הזה היא כמו עלילה של סרט פורנו – חסרת מהות אבל מהווה רקע לאפקטים החשובים באמת. מילא, חשבתי, בטח המופע עצמו מפצה. אז זהו, שלא ממש.
קצת לאחר ההקדמה הגיע ההיילייט הבולט של המופע – התזות המים. אין ספק שאחד מהאפקטים המרשימים של המופע הוא בכך שגרמו לזה להיראות כאילו האנשים שעל הבמה משפריצים מים מהידיים, מהחזה או מחלקי גוף אחרים. נראה שבוצעה עבודה טכנית רבה מאחורי הקלעים כדי לגרום לזה לקרות, אבל בפועל? לא מעניין לצפות בזה מעבר לכמה דקות. לאחר מכן הופיעה ברקע דמות עם פנים מתקלפות שהזכירה את הפרסומת של "ישראל מתייבשת", מה שקצת צרם לי במופע בו נשפכות כמויות אדירות של מים (מישהו אמר שנת בצורת?).
בהמשך שולבו אפקטים מרשימים כגון אנשים שנתלו מהתקרה, משחקים מעניינים עם המרחב וחוקי הכבידה ועוד כמה פעלולים שהיו נחמדים ויזואלית, אבל כל קשר ביניהם היה מקרי בהחלט. סיפור אחיד שיגרום לכם להיסחף לעולם הרטוב והלטיני הזה, לא ממש תמצאו כאן. אגב, המופע כלל בין היתר אלמנטים מוזיקליים ומראות שעלולים להיות מעט מפחידים עבור ילדים. באתר רשום שילד מתחת לגיל 12 חייב ליווי מבוגר ואכן ראיתי כאלו בקהל. אמנם איני אמא, אך לו הייתי, ייתכן וילדיי היו נשארים בבית בליווי בייביסיטר.
לא שמעתם על ינואר השחון?
מה, זהו?
כארבעים דקות לתוך המופע, הופיעה על הבמה מפלצת ענקית ובאותם רגעים עברו גם השחקנים של המופע בין הקהל העומד. יש לציין שזה קטע יפה ומרשים, וברגע הזה הרגשתי שכנראה עכשיו מתחיל המופע ושכל מה שהיה עד עכשיו היה הקדמה רגועה יותר לאקשן האמיתי, השקט שלפני הסערה.
לא עברו עשר דקות, וכל אנשי המופע כבר עמדו מאחורי הדרקון הגדול ומחאו כפיים בטון של סיום. רגע, לא הבנתי, כבר נגמר?!? משך המופע חמישים דקות? לא יכול להיות. הייתה תחושה (או תקווה) שמשהו עוד עומד להתרחש ושהסיפור עוד לא נגמר, אבל הקהל בטריבונות כבר החל לנוע לעבר היציאה. בשלב זה ירדו השחקנים לאזור העמידה כדי לרקוד עם הקהל, מה שגרם לי לחשוב: "אוקיי, כנראה שהחלק המעניין הוא מה שיקרה עכשיו עם הקהל" אבל גם זה, נמשך כחמש דקות בלבד.
כשיצאתי מהמופע, בין קהל האנשים שעושה דרכו החוצה נשמעו רחשים מאוכזבים כגון "מה, זהו?", "מאכזב, לא?", וקול נשי בקרבתי אמר "האמת, ציפיתי ליותר". האמת? גם אני.
