יום קשה לעולם התרבות הישראלית: המשורר, יוצר וחתן פרס ישראל, חיים גורי, הלך הבוקר (ד') לעולמו, והוא בן 94. ב"חדשות הבוקר" של קשת 12, ניב רסקין שוחח עם כמה מבני משפחתו וחבריו של גורי, וביניהם בתו של המשורר, חמוטל גורי, שסיפרה בדמעות על שעותיו האחרונות: "אבא נפטר בבית, בחדר השינה שלו. הוא ישן במשך 55 שנה לצד אמי, עליזה, ונפטר בשנתו ב-2 לפנות בוקר ללא סבל, כמו שהגיע לו וכמו שרצינו בשבילו. הוא היה איש מופלא, שחי 94 שנים מרתקות, סוערות. הוא חי כאן בכל אחד מהצמתים המשמעותיים של הארץ הזאתי. הוא היה אב מדהים, ואוהב, ודאגן עד כלות. ומשורר דגול ומופלא".

"זה כמעט מתבקש לומר ששיר 'הרעות' ו'באב אל וואד' הם השירים שהכי מוכרים ומזוהים איתו, אבל אני דווקא חושבת בשעות האלה על השיר שלו, שמסתיים בשורות 'אתה תשאר, עשוי מאותיות/ משהו, בכל זאת, יישאר ממך". אני מוצאת הרבה הרבה נחמה בשורות האלה, ואני יודעת שגם הוא, בשבועות האחרונים הקשים, מצא הרבה נחמה בזה שכל כך הרבה יישאר ממנו, לכל מי שאהבו אותו". 

הסופר עמוס עוז, נפרד גם הוא ממי שנחשב לאחד מחבריו הקרובים מזה שנים, ושיתף בקושי לעכל את הידיעה: "חיים גורי היה חבר קרוב, חבר אישי מאז שהייתי בחור בן 17, ובאתי אליו להביא לו שירים גרועים. היינו קרובים... חיים גורי היה אדם חם וגם משורר חם. הוא היה איש חברי, ויש הרבה אנשים שאוהבים את האנושות, אבל חיים לא רק אהב את האנושות - הוא אהב בני אדם. יש אנשים שאוהבים את ישראל - חיים אהב ישראלים". 

כשנשאל על החברות ארוכת השנים ביניהם, סיפר כי "היו זמנים שהיינו נפגשים הרבה וכשנעשה קשה להיפגש היינו מדברים בטלפון. היא הייתה חברות שבכל פעם שחיים כתב משהו אני הייתי מגיב, ובכל פעם שאני הייתי כותב משהו - חיים הגיב, לפעמים בביקורתיות על פי רוב, בהערכה רבה, אבל תמיד תמיד בלי חנופה. היו דברים שחיים כתב ואהבתי יותר היו דברים שהוא כתב ואהבתי פחות ולהיפך. השיחה הייתה פתוחה וגלויה. וטוב היה לראות אותו". 

גם המשוררת אגי משעול ספדה את המשורר המנוח: "גורי יפה הבלורית והתואר הלך הלילה לעולמו בחיק המשפחה, ואני מרגישה שיחד עם מותו מת משהו מארץ הישראל היפה. כי במובן מסוים הוא הפסקול הפואטי של תולדותינו - מהפלמ"ח ועד השליחות שלו אחרי השואה להונגריה, ליווי משפט אייכמן. אבל מעבר לזה, הוא היה חבר ומשורר אהוב כל כך על רבים. רק לפני כמה זמן אני זוכרת אותו נלחם את הקרב האחרון שלו בשער הגיא, כשרצו לקרוא על שם רחבעם זאבי את המקום ואת דרך ירושלים. והוא עמד שם, ובקול בוכים כמעט שר את 'באב אל וואד' - זה בלתי נשכח. הוא היה איש מדהים, גורי, כל כך אהוב על כולם, כל כך סקרן לגבי כל מה שקורה פה, התעניין בשירה שנכתבת היום, אהב את הקהל, נדיב כל כך בערבי קריאה, אני כבר לא מדברת על הזיכרון הפנומנלי שלו שהוא יכול היה לדקלם פואמות שלמות בעל פה. עצוב מאוד". 

מוקדם יותר הבוקר ספדה לו שרת התרבות מירי רגב: "נעצב ליבי לשמע הידיעה המרה על פטירתו של חיים גורי. הוא היה מגדולי משוררי דור תש"ח וליווה את תקומת עמנו בארצו. השורה האלמותית משירו "הרעות" - מה רבים שאינם כבר בינינו - מהדהדת בי, עת אנו נפרדים מרבים מאותם יפי הבלורית והתואר, אשר טביעות אצבעותיהן חקוקות בקרקע וברוח של עמנו. גורי ז"ל היה וישאר לעד מ'פרחי האש' של תקומתנו הלאומית במדינת ישראל. יהי זכרו ברוך".

"בור נפער בלב", כתב נשיא המדינה רובי ריבלין בעמוד הפייסבוק שלו. "נחמה ואני מבכים הבוקר את לכתו של חיים גורי, המשורר הלאומי בן ימינו. איש שהיה לסמל. משורר העצמאות, משורר הרעות, לוחם ואיש רוח. 
מורה של חיים ומורה דרך. בן דור המייסדים שהיה למייסד של פרקי השירה והיצירה הגדולים שלנו, ודרכם חיזק את המסדים הערכיים והמהותיים של קיומנו כאן כעם, כאומה. גורי היה גאוותנו. רוח שנשבה בגוף, בקיום היומיומי, והשמיעה מילים של תבונה. של עוצמה. של מוסר. אהבנו אותו מאד. את חוכמתו ואת ישראליותו. 
אליקה אחותנו, אנו מחבקים באהבה אותך, את הבנות, את הנכדים. נישא את מילותיו תמיד". והם לא היחידים - פוליטיקאים רבים ביקשו להספיד את המשורר, ביניהם יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג והשרים נפתלי בנט ואביגדור ליברמן.




גורי, ממשוררי דור תש"ח ("הרעות", "באב אל וואד" ועוד) וזוכה פרסים רבים, נולד בתל אביב בשנת 1923 והתחנך בקיבוץ בית אלפא, בגבעת השלושה ובבית הספר החקלאי כדורי, יחד עם ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. משנת 1949 ועד יומו האחרון התגורר בירושלים. הוא הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, נכדות ונכדים.

mako תרבות בפייסבוק