נטלי כהן וקסברג כועסת. אחרי שבחודש שעבר מיצג אמנותי בו צולמה כשהיא עושה את צרכיה על דגל המדינה, חולל מהומה והוביל למעצרה, העלתה כהן וקסברג סרטון נוסף בו היא מגיבה להאשמות נגדה. "מאז המעצר האחרון עדיין לא ברור לי מה קורה עם החקירה שלי", היא סיפרה. "חושבים להגיש נגדי כתב אישום. המחשב שלי הוא עדיין אצלם וגם הטלפון הנייד והם עדיין לא מחזירים לי את הדברים. אני כל הזמן בקשר עם העו"ד והיא כותבת מכתבים, אבל לא ברור לי מה קורה כרגע, אם זה סוג של ענישה או לצורך חקירה".
למה החלטת להעלות את הסרטון החדש?
"רציתי להעלות אותו כבר אחרי שעברו 30 הימים שבהם אסרו עליי לגלוש באינטרנט, אבל מסיבות טכניות זה קצת התעכב. רציתי לעשות סרטון נקמה ומה שעלה לי באופן הכי טבעי כשחשבתי על האופן שבו המשטרה פעלה היה דאעש. כי הפרימטיביות שלהם היא בדיוק אותו הדבר מבחינתי. המשטרה עצרה אותי כי עשיתי קקי. הקונטרסט בין זה שמניף את החרב ובין זה שאני בסך הכל מדברת על קקי – זאת המציאות הסוריאליסטית ההזויה שאני חיה בה רק בסרטון אומנותי. אני מקבלת מלא איומים לרצח, אנשים מאיימים כל הזמן. וגם מה שהמשטרה עשתה זה הדבר הכי אלים שיש. הם שמו לידי אקדח ומספיק ששמים לידך סכין כדי שלא תוכלי לדבר".
"כשהתקשרו להודיע לאמא שלי שנלקחתי לחקירה – היא שאלה "על מה?". מה שענו לא אפילו לא היה 'בגלל הסרטון'. השוטר שאל אותה: 'את יודעת מה הבת שלך כותבת?'. החקירה בעצם לא התבססה רק על הסרטון עם הדגל, אלא על כל החומרים שאני כותבת עליהם וברגע שכבר עוצרים אותך על חומרים אומנותיים שאתה כותב לעצמך זה באמת רוסיה של סטלין או של פוטין".
למה את מגדירה את זה כסרטון נקמה?
"הנקמה היא מבחינת האמירה של הסרטון - גם אם תהרגו אותי הרעיון שלי ימשיך להתקיים. הדגל בישבן. אם אני לא אגיד את זה - מישהו אחר יגיד. גם אם תהרגו אותי לא יהרוג את הרעיון. הסכין על הצוואר נועד להפחיד. אבל בוודאי שזה לא יעזור והסרטון רק מקצין את הפער בין מה שעשיתי ומה שעשו לי".
קשה להאמין שהסרטון הזה יזרז את החזרת החפצים שלך.
"יכול להיות שזה לא יעזור, אבל גם אם הייתי מחכה עוד שנתיים תמיד אפשר היה לעצור אותי שוב. אני לא יכולה לשתוק והוצאתי את מה שהיה לי לומר בצורה אומנותית - שאסור לקחת ברצינות את כל הסמלים האלה. למה אין שנאה בין ערים למשל? כי הן דואגות רק לעניינים פרוצדוראלים: ביוב וכו'. זה בעייני צריך להיות תפקידה של המדינה".