הרומנים הנפוליטניים / אלנה פרנטה
סדרת הספרים הידועה גם כ"החברה הגאונה" הפכה ללהיט הספרותי הכי גדול שנראה פה מזה שנים – ומסיבה טובה מאוד: פשוט אי אפשר להוריד מהם את היד. סיפור החברות של לנה ולילה מילדות ועד זקנה נוגע גם בנושאים כמו פמיניזם, אלימות, התבגרות ופוליטיקה, אבל תכלס - מדובר בטלנובלה עם כמות בלתי נתפשת של טוויסטים ודמויות שיהפכו למשפחה השנייה שלכם. בחיינו ששמחנו בשמחות של הדמויות יותר מששמחנו בבת מצווה של אחותנו, וכשנשבר להן הלב – גם אנחנו התרסקנו לרסיסים. הספר הרביעי והאחרון בסדרה מתורגם לעברית בימים אלו, וזה הזמן להשלים את שלושת הקודמים כדי להצטרף להיסטריה יחד עם כולם כשגם הוא יגיע יעשה עלייה.
"דומות" / טאנה פרנץ'
חובבי המותחנים, זה בשבילכם – אם חשבתם ש"נעלמת" היה אינטנסיבי, אין לכם מושג מה מצפה לכם פה. הדמות הראשית שלנו היא שוטרת בשם קאסי, שנקראת לחקור מקרה רצח של בחורה צעירה. כשהיא מגיעה לזירת הפשע מצפה לה הפתעה – הנרצחת נראית בדיוק, אבל בדיוק, כמוה. זה מה שגורם לממונה על קאסי לחשוב על רעיון מופרע – לשלוח את קאסי להתחזות לנערה שנרצחה, כדי לעודד את הרוצח לצאת ממחבואו ולהשלים את המלאכה. טאנה פרנץ' כבר כתבה מותחנים אינטליגנטיים, ביניהם "בלב היער" ו"בית מספר שש-עשרה", אבל זה ספר שבאמת מציב רף חדש לז'אנר, ולעצבים שלכם.
"סרט לילי" / מרישה פסל
ובמקרה וחשקה נפשכם במותחן אבל הטעם שלכם קצת יותר מתוחכם, יש לנו את הספר המושלם בשבילכם. אם השם מרישה פסל נשמע לכם מוכר, זה כנראה בזכות רומן הביכורים המבריק, המשוגע ויוצא הדופן שלה, "פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות". למרות שספרה השני "סרט לילי" הוא, בשורה התחתונה, מותחן, לקחו לה שבע שנים תמימות לעבוד עליו. את הקריאה בטקסט תוכלו ללוות בגלישה באתר מיוחד שנבנה עבור הספר, עם תמונות ומסמכים שקשורים לעולם שלו ושאר פיצ'פקעס חביבים אך לא הכרחיים – גם בלעדיו הטקסט לגמרי מספיק. העלילה מספרת על במאי סרטי אימה אגדי שסרטיו היו מזעזעים כל כך שהם נאסרו להפצה ומוקרנים רק במחתרת. גם הבמאי עצמו ירד למחתרת ולא נראה בציבור מזה שנים. אבל כשבתו נמצאת מתה וכל הסימנים מעידים על כך שהתאבדה, עיתונאי אחד מסרב להאמין לכך – ויוצא לחקור את המקרה בעצמו. אם אתם חושבים שזה רומן בלשי גרידא, אתם ממש בכיוון הלא נכון – מדובר בספר אפל, סוריאליסטי, מוטרף, מפחיד (!), ובמילים קצת פחות מנומסות – פשוט דפוק על כל הראש. בקיצור, לא משהו שיבטיח לכם שינת לילה רגועה, על כל המשתמע מכך.
"בניגוד להוראות היצרן" / עידית אלנתן
על פניו, התואר המתאים ביותר לספר הזה הוא "מצחיק": מהעמוד הראשון ממש הוא מתחיל לדהור במהירות, והוא משעשע כל כך שתמצאו את עצמכם צוחקים בקול רם. את הסיפור מגוללת רווקה בת שלושים ומשהו שחיה ביפו, וכשהיא לא עסוקה בלכעוס על העולם, היא מנסה למצוא את החתן המושלם – משימה ממש לא פשוטה. זו מקפצה להרבה בדיחות, אבל כשתסיימו לבלוע את הספר, תבינו שדחפו לכם למנה גם משהו קצת יותר עמוק, שיכול ממש לעקור לכם את הלב מהמקום. והיי, ספר בעל משמעות שאפשר וכיף (!) לקרוא בישיבה אחת? זה הישג בפני עצמו.
"צלה של הרוח" / קרלוס רואיס סאפון
עם מכירות שעברו את רף ה-15 מיליון עותקים, "צלה של הרוח" הוא אחד הספרים הנמכרים ביותר אי פעם – אבל גם בלי קשר לזה, הוא פשוט קריאת חובה. הסיפור מתחיל בנער צעיר שנחשף ל"בית הקברות לספרים נשכחים", ושם מגלה ספר נהדר שנכתב על ידי סופר אנונימי לחלוטין. כשהוא מחליט לברר עוד על הסופר הוא מגלה שגבר מסתורי שרף את כל ספריו של אותו יוצר עלום, ושהעותק שהוא מחזיק בידו הוא האחרון ששרד. עלילת המסתורין שנפרשת משם משולבת בנופי ספרד של המאה שעברה, ברגשות אהבה עזים ובנגיעות פנטזיה מהסוג שעושה חם בלב ורק הספרדים יודעים לכתוב.
טרילוגיית "חומריו האפלים" / פיליפ פולמן
הטרילוגיה הזו היא הרבה יותר מסדרת רבי-מכר לנוער – היא אחת מסדרות הפנטזיות הכי שואבות שיש. גם מבחינה תכנית היא מורכבת למדי – עלילה שמתרחשת במספר יקומים במקביל, רפרנסים לרעיונות פילוסופיים ותיאולוגיים, היגיון פנימי אחיד – אבל שזה לא יפחיד אתכם, כי אתם עלולים לפספס את אחת מחוויות הקריאה הכי ממכרות שיהיו לכם.
"עד שיום אחד" / שמי זרחין
רומן הביכורים של הבמאי שמי זרחין ("הכוכבים של שלומי", "אביבה אהובתי") הוא הדבר הכי קרוב ל"מאה שנים של בדידות" שנכתב בספרות הישראלית, או גרסה קצת יותר רגישה של "החברה הגאונה", אם תרצו. העלילה מתרחשת בטבריה, ועוקבת אחרי שלושה דורות של משפחה מקומית. זיכרונות הילדות מהפנטים, התיאורים מלאי חיים, הדמויות נכנסות עמוק ללב, והעובדה שכל זה מתרחש בישראל רק מקרבת את הספר הנהדר הזה עוד יותר אל עולמו הפנימי של הקורא. פשוט תענוג.
"בוקר בהיר וצח" / ג'יימס פריי
כן, זה אותו ג'יימס פריי משערוריית "מיליון רסיסים קטנים", סיפורו של המכור לסמים שהיה אמור להיות אוטוביוגרפי והתברר כקצת פחות אותנטי ממה שחשבנו. "בוקר בהיר וצח" שומר על סגנון הכתיבה הייחודי שלו, המתאפיין במספר עצום של שורות דיאלוג קצרות ובשימוש קמצני בסימני פיסוק, מה שיוצר קצב מהיר מאוד. אבל בניגוד ל"מיליון רסיסים קטנים", פה פריי חושב בגדול יותר - העלילה עוקבת אחרי חייהן של כמה דמויות החיות בלוס אנג'לס, מזוג סלבס ועד הומלס זקן, והאמת היא שלוס אנג'לס עצמה משחקת בספר תפקיד נרחב כל כך שהיא כמעט יכולה להיחשב לדמות בפני עצמה. הספר הזה כל כך יבש שהוא כמעט קיטש (או להיפך), אבל בכל מקרה – הקריאה בו מסעירה וממכרת, ו-550 עמודיו יעופו לכם כמו כלום.
