פלייליסטים מספרים: השירים של הספרים שאנחנו הכי אוהבים

על הילד / ניק הורנבי

כמה קול היה ויל פרימן? זו השאלה שפותחת את הפרק השני ב"על הילד", ויש גם תשובות: ממש קול. קפוא כקרח. מתחת לאפס. יש לו יותר מחמישה אלבומי היפ הופ! הוא גם עשה אקסטזי ואכל פולנטה עם פרמזן! "על הילד", שיצא ב-1998, נכתב בתנופה מסחררת של ניסיון לתפוס את הרגע, ולכן גם התיישן עוד לפני שיבשה הדיו. בסרט על בסיס הספר שיצא ב-2002 הוחלף הפסקול לחלוטין. "על הילד" לא רק מתעטף בהילה הזוהרת של מה שקול ב-93' – נירוונה, סנופ דוג, סטוצים  ­– אלא גם מסמן בנחרצות את מה שכבר ממש לא: רוברטה פלאק, בסדר, אבל גם ג'וני מיטשל, ולמרבה החוצפה, ברוס ספרינגסטין, שויל פרימן קיבל עוד נקודות קוליות כי מכר את כל האלבומים שלו. למיקסטייפ שלנו הכנסנו גם את המקובלים וגם את הלא מקובלים, ותראו בעצמכם מי עבר את מבחן הזמן ומי לא. לדעתנו הוא מתחרט על המכירה ההיא. 

(צליל אברהם)

מועדון האידיוטים / ג'ונתן קו

"מועדון האידיוטים", הוא ספר על התבגרות ומאבקים: ועדי העובדים שמנסים להילחם באנגליה שהופכת אט-אט לתאצ'ריסטית, פיגועי הטרור של המחתרת האירית במלחמתם לאיחוד אירלנד, וכמובן, המאבק שחווה כל מתבגר - המאבק בלב שלך שעומד מלכת כל פעם שהקראש שלך חוצה את מסדרון בית הספר.

אחת מזירות המאבק הכי חמות בספר היא זו המוזיקלית. הפאנק הכועס והלא אלגנטי מאיים לדחוק את מקומו של הרוק הבריטי המתקדם (קנטרברי. כלומר, פיהוק). זוהי תחילתה של אנגליה חדשה, זועמת יותר, מנומסת פחות, כזו שאין לה כוח שיזיינו לה את השכל ביותר משלושה אקורדים ושלוש דקות. הקוטביות בין המוזיקה הנוחה והמתוחכמת לכעס מלוכלך, מספרת לא רק את הסיפור של אנגליה בשנות ה-70, אלא של כל מתבגר שמחפש להבין מי הוא דרך המוזיקה שהוא שומע. המעבר בין הרציונל והאסתטיקה של הפרוג ללכלוך ורגש בלתי מרוסן במועדוני פאנק אפלים, מלמדת אותנו על ההתפתחויות והאופי של הדמויות, לא פחות מהדיאלוגים (הנהדרים). לא אספר באיזה צד אני, רק אציין שאני עדיין קצת מאוהבת בדאג.

(סיון מזרחי)

ביום שהמוסיקה מתה / אופיר טושה גפלה

כל מי שקרא את "עולם הסוף", התוודע ליכולת המופלאה של אופיר טושה גפלה לטייל על הגבול הדק שבין החיים והמוות. המקום הזה שמפחיד כל כך מצד אחד ומרתק כל כך מנגד, הוא גם זירת ההתרחשות של הספר הזה. אינוביל, עיר בדיונית ושכוחת אל, חיה את חייה הרגילים והמשעממים עד ליום שבו נער מסתורי מגיע אליה ובידיו ערימה של תיקים אישיים. בכל אחד מהתיקים נכתב שמו של אחד מתושבי העיירה והתאריך המדויק שבו יעזוב את העולם.

דורה מאטר, גיבורת הספר, היא היוצאת מן הכלל. בגיל 18 היא פותחת את התיק שנושא את שמה רק כדי לגלות שיום מותה לא ידוע. איך מתחילים את החיים בלי לדעת את התשובות מראש? איך מתנהלים בתוך עולם שכולו פחדים וחששות? הוודאות היחידה בחייה של דורה (ובחיינו כקוראים של סיפור חייה) הופכת להיות המוזיקה. בעזרתה היא מצמידה מילים וצלילים לכל אדם, סיטואציה ושלב בחייה, ומאפשרת לנו לנגן רגשות ותחושות, כמו שמעולם לא ידענו שאפשר.

(אילן קפרוב)

גיבורי הבלוז / רוברט קראמב

רוברט קראמב ידוע (לאלה שמכירים אותו) בעיקר כחלוץ קומיקס מחתרתי, שמשנות השישים ועד היום נחשב לאחד מהאמנים המובילים והמשפיעים בתחום. אך היכרות מעמיקה יותר עם החומרים שלו (וצפייה בסרט התיעודי המדהים "קראמב" מ-1994) מגלה שהמוזיקה היא אלמנט מהותי ביצירה שלו. קראמב, אספן תקליטים אובססיבי וחובב בלוז מושבע, מתייחס לתקליטים והאמנים האהובים עליו כמעט בכל ספר או חוברת שהוציא לאורך השנים.

בשנות השמונים הוא הוציא שלוש סדרות של קלפי אספנות המוקדשים למוזיקאים האהובים עליו – "גיבורי הבלוז", "גדולי הג'אז המוקדם" ו"חלוצי מוזיקת הקאנטרי", עם ביוגרפיות קצרות ואיורים מקסימים של האמנים האהובים עליו. ב-2006 אוגדו שלושת הסדרות הללו לספר אחד, הכולל גם דיסק של 21 שירים שנבחרו על ידי קראמב עצמו. דפדוף בספר והאזנה לדיסק מספקים לא רק הזדמנות ללמוד קצת על שורשיה המוקדמים של המוזיקה העממית אמריקאית, אלא גם הצצה לעולמו של אחד האייקונים הגדולים (והמשונים) של תרבות הנגד במאה ה-20.  

(מיכאל כהן)

פנים צרובי חמה / שמעון אדף

פלורה שמעה את אלוהים כשהייתה בת 12 ובעקבות כך שינתה את שמה לאורי. אורי אלחייני. היא חוזרת לדבר אחרי תאונה מסתורית וממשיכה את חייה בנתיבות של שנות השמונים, בתהליך התבגרות בין משפחתה לבין החברים וגם האויבים מבית הספר. שמעון אדף מקפיץ את העלילה 20 שנים קדימה, אל מרכז תל אביב, אז אורי כבר נשואה, אמא לילדה פקחית וסופרת ילדים ונוער שאלוהים מתגלה אליה בשנית ומטלטל את חייה.

הספר של אדף מלא ברפרנסים תרבותיים: לספרים, לתכניות טלוויזיה וגם למוזיקה – ללהיטי אייטיז להם הילדים הקשיבו בילדותם, במסיבות הכיתה בנתיבות וגם לשירים כואבים ונוגים של יוצרי ולהקות אינדי, כולם גברים, המגיעים בצורת פודקאסט אותו שלח לאורי חבר ילדות. 

* בספר מוזכרים חמישה שירים נוספים שלא נכנסו למיקסטייפ

(עידית נרקיס כ"ץ)

יער נורווגי / הרוקי מורקמי

הסיפור נפתח בנחיתתו של טורו ווטנבה בנמל התעופה בהמבורג. מהרמקולים של המטוס בוקעת נעימת השיר  "Norwegian wood״ (יער נורווגי, כשם הספר) של הביטלס. מאותו רגע ואילך נפרש בפנינו סיפורו של ווטאנבה, בחור צעיר מטוקיו, שנת 1968, המגולל בפנינו את חוויותיו, מחשבותיו, ובעיקר אהבותיו. כל זאת כשברקע המוזיקה לה האזין, הספרים אותם קרא, הנופים והדרכים בהם חלף. השמועה מספרת כי בעת כתיבת הספר, האזין מורקמי 120 פעמים לפחות (!) לאלבום Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band

(ערגה שילוני)

כרוניקות חלק א' / בוב דילן

האוטוביוגרפיה של בוב דילן עמוסה ברפרנסים מוזיקליים, לפעמים מדובר בשירי עם ישנים שבוב שמע כילד, לפעמים שירים של משוררי ביט שמעולם לא הוקלטו אבל דילן שמע בלילות קרים באיזה מועדון אפלולי באיסט וילג' בניו יורק. יש שתי דרכים לקרוא את הספר – האחת, לדלג על הרפרנסים הלא מובנים ופשוט ליהנות מסיפוריו של האיש הזקן על "הימים ההם". השנייה, והמומלצת יותר, היא לעצור וללמוד קצת על נקודות הציון שהמוזיקאי הגדול של המאה ה-20 בחר להתעכב עליהן. בדרך תגלו שהאיש הזה, שחקר כל תו והושפע ממנו לטוב וגם לרע, היה ככל הנראה גם אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בהיסטוריה.

פסקה לדוגמה: "שירי פולק התנגנו בראשי, כמו תמיד. שירי פולק היו הסיפור התת-קרקעי. אם מישהו היה שואל מה קורה, 'מה גרפילד נורה, חוסל. אי אפשר לעשות שום דבר'. זה מה שקורה. אף אחד לא היה צריך לשאול מי זה מר גרפילד, ואנשים פשוט הינהנו בראשם, הם פשוט ידעו. זה היה מה שהמדינה דיברה עליו. הכל היה פשוט – ונראה שיש בזה מין היגיון נפלא ונוסחתי". הקורא הממוצע לא יכול להבין כלום מהפסקה המהממת הזאת, אלא אם יעשה חיפוש קצר בגוגל ויגלה שדילן מצטט כאן שורה מתוך השיר "מר גרפילד" של ג'וני קאש, שיר פולק שתיאר את ההתנקשות בחייו של נשיא ארה"ב ג'יימס גרפילד. זו הייתה הדרך של דילן להתמודד עם הרצח של ג'ון קנדי. מוזיקה. והמוזיקה הזאת, מכל הסגנונות ומכל הזמנים, ניגנה לו בראש ללא הפסקה והפכה אותו למה שהוא.

(עמית סלונים) 

* הפונטים שעל הקלטות באדיבות אאא פונטים