לתאמר נפאר יש מחשבות על הגירה. כך, לפחות, מכריז הראפר ביצירת ספוקן וורד חדשה בשם זה שהעלה לרשת בשבוע שעבר. את הטקסט האישי והביקורתי שכתב מדקלם נפאר לצלילי מוזיקה מקורית של איתמר ציגל ("החצר האחורית"). בקליפ עומד נפאר כשלגופו תחתוני בוקסר בלבד, בזמן שדמות מחטטת בחפציו, ואז יוצא למסדרון ארוך ומתחיל להתלבש. בשורה שחוזרת על עצמה שוב ושוב הוא מכריז "חפש לי במזוודה, יא בן כלבה!", כשהוא מוחה מול הדמות שחדרה לפרטיותו.

"'חושב על הגירה' היא יצירת ספוקן וורד שקיימת בדרך כלל רק במחשבות שעוברות בראשי, כאשר אני מוקף בכעס, תיסכול וייאוש", אומר נפאר בשיחה עם mako תרבות. "הטקסט מתחיל במילים 'חושב על הגירה' ונגמר ב'אולי מיהרתי בהחלטה' (לעזוב)למה? כי זה מונולוג ביני לבין עצמי, על כמה אני רוצה להילחם ולשנות וכמה אני רוצה פשוט לחזור להיות רק אבא ומוזיקאי בלי אחריות".

נפאר מרחיב גם על השינוי שחל בחייו בשנה האחרונה כשהפך לאחד הסמלים הבולטים של מחאה תרבותית-פוליטית בישראל, בין היתר לאחר שכיכב בסרטו של אודי אולני, "ג'נקשן 48", לצידה של סמאר קופטי. "אם פונים אליי לאיזה ערב פוליטי, לעשות שיר פוליטי, אין לי כוח כבר. אני רוצה לעלות עם שירי האהבה שלי ושירי המועדונים שלי", הוא אומר. "אבל להתעורר ולראות בתים הרוסים בקלנסווה ואום אל חיראן? לראות שהמשטרה יורה אש חיה על מישהו שהיא באה להרוס את הבית שלו והורגת אותו? זה לקום, להסתכל במראה, לתת לעצמי כמה סטירות ולהגיד לעצמי שיש עוד הרבה עבודה לעשות. אין לנו ברירה".

אתה באמת חושב על הגירה?

"אני לא מהגר לשום מקום. אני פה, המיליון וחצי פלסטינים עדיין פה, למרות הנכבה שממשיכה מאז 1948 ועד היום, למרות הטיהור האתני היומיומי כמו שראינו בקלנסווה ובאום אל חיראן".

"מחשבות על הגירה" / תאמר נפאר

בכל פעם בה אני חושב להגר, אתם מזכירים לי שאני נשוי למאבק.

ואני מנסה להסביר לכם שהתאלמנתי.

אני רוצה לקרוא לדיילת, לבקש כוסית, להרכין את הראש אחורה,

לספור את הכוכבים, מבלי להביט למטה.

אז חפש לי במזוודה יא בן כלבה.

חפש לי במזוודה יא בן כלבה!

כל מה שהשארתם לנו מהמולדת זה טי שירט עם כמה קלישאות וכמה גרביים.

סבא אבו ג'מיל, זוכר את החנות שהייתה לך ביפו,

ליד מגדל השעון?

היית מגיע אליה ממנשייה כל בוקר על החמורה שלך.

היית מקשט עוד (לנקד) ומוכר אותו.

לגורל יש חוש הומור אכזרי,

כי הם גירשו אותך ובמקום נפתחה חנות מוזיקה.

אנשק את ידיך, אנא מחל לי.

אתה יודע מי קונה משם? הנכד הראפר שלך.

אז חפש את המזוודה. חפש לי במזוודה יא בן כלבה!

כן הגרביים הן שלי.

אבל אל תעז לשאול אותי על הטי שירט!

זה הזכיר לי אותך, איך החולצה החמיאה לגוף שלך.

כשצעקת סיסמאות שאני זוכר היטב אך אני זוכר עוד יותר את תנועת השפתיים שלך.

היינו אז בהפגנה נגד הפקעת אדמת בית קברות "אל ראחמה".

פשטו עלינו.

אנחנו צעקנו "לברוח" את צעקת "להתעמת”,

אז המסתערב משך אותך חזק.

ומכח ההתנגדות שלך

חולצתך נקרעה, ונחשפו שדייך.

ובמקום להשתמש ביד החופשייה שלך בשביל להרים את החזייה,

העדפת לתת לו סטירה.

מיהרתי לעזוב.

 

בכל פעם בה אני חושב להגר, בכל פעם...

בכל פעם בה אני חושב להגר אתם חושבים שאני נשוי למאבק,

ואני מנסה להסביר לכם שהתאלמנתי!

אני רוצה לקרוא לדיילת, לבקש כוסית, להרכין את הראש אחורה

לספור את הכוכבים, מבלי להביט למטה!

אז חפש לי במזוודה יא בן כלבה!

אז חפש לי במזוודה יא בן כלבה,

כל מה שהשארתם לנו

מהמולדת זה טי שירט עם כמה קלישאות וכמה גרביים.

חפש לי במזוודה יא בן כלבה!

סבא אבו אל ג'מיל, יהי זכרך ברוך.

החמורה מתה.

היום יש מכונית, מטוס.

ובים ההמצאות הזה, אין לנו שום חכה.

אז עזוב אותי. עזוב אותי מכל סיפורי ה-"אנחנו המצאנו את זה ואת זה".

הנכד שלך עד לזה שכל מה שהמצאנו זה את המשפט: "אנחנו המצאנו את זה ואת וזה".

סבא, אומות! אומות דרכו על הירח, ואנחנו עסוקים בלדרוך את הנשק

מול כל מי שמעז לדמות את אחותנו לירח.

את כל כובד הכבוד שמנו על פיסת עור

בקושי מ"מ ומוחבאת בין רגלי האישה.

אז חפש לי במזוודה! חפש לי במזוודה בבקשה!

הנה, קח את הגרביים, לא רוצה אותם.

אבל אנא ממך, אל תשאל אותי שום שאלה על ה-טי שירט.

זה הזכיר לי אותך, איך התאמת אותה לחצאית.

איך רקדת בעדינות, כשתות ארד שרו לנו את "נורה”.

ביד אחת חיבקת אותי ובשנייה החזקת בקבוק של טייבה.

רוב הקהל היה עסוק בלהסתכל עלינו ולרכל.

אחד הבחורים התקדם אליי ושאל אותי אם אני בעלך.

הסתכלת עליו וענית לו: ״לא״. הסתובבת אליי ונישקת אותי חזק.

מיהרתי לעזוב.