"ספרות ילדים ונוער במסווה, בפועל פדופיליה אלימה", "כל מי שמעורב בהוצאת הספר הזה חולה נפש", "להחרים הוצאות שמוציאות ספרים כאלה", "לאסור על אחזקת הספר בספריות", "לשרוף" - אלה רק כמה מהתגובות שקיבל לפני כשבוע הפוסט הוויראלי שכתבה חמוטל שהינו על הספר "בּיטֶרבּלוּ", שכנראה התגלגל גם אליכם אם אתם חברים בקבוצת הורים כלשהי.
הפוסט, ובו שהינו מזהירה מפני הספר ומציגה ציטוטים מתוכו העוסקים באונס וברצח, פורסם לפני חמש שנים ומאז הוא מופיע מעת לעת וגורף כמויות לייקים ושיתופים שהוצאות ספרים יכולות רק לחלום עליהם (3,000 לייקים, מספר דומה של תגובות וכ-6,000 שיתופים עד כה). בפוסט פרסמה שהינו ציטוטים מתוך הספר, וביניהם: "ילדות קטנות מושלמות עוד יותר כשהן מדממות", "נוסף על שאר הניסויים המטורפים שכפה עליהן לסבול, הוא גם ביצע ניסויים שקשורים בהיריון ובתינוקות" ו"הוא הכריח אתכם לצפות בהן בזמן שחתך אותן ואנס אותן. זאת לא היתה אשמתכם, ת'יל!". בין שלל התגובות המודאגות אפשר גם למצוא "הודעת הרגעה" מאת ספריית קדרון, ובה מודיעה הנהלת הספריה כי בכוונתה להסיר את הספר ממדפיה.
"אני חושבת שרוב האנשים שמזדעזעים מהפוסט לא קראו את הספר", אומרת בשיחה מתרגמת הספר יעל אכמון. "הם נתקלו באוסף הציטוטים הזה, ציטוטים מיומן המלך שהוא הרע הגדול של הסדרה, ומגיבים לזה כאילו הספר תומך במה שכתוב שם באיזשהו אופן, שזה כמובן לא נכון. וגם יש משהו אירוני בתגובות, כי המסר העיקרי של הספר הזה הוא שחייבים לדבר על דברים רעים, חייבים להוציא אותם לאור, אסור להעמיד פנים שהם לא קרו. זה מסר נפלא בעיניי - והתגובות קוראות להשתיק, לצנזר, לסלק, לשרוף".
"יש משהו אירוני בתגובות, כי המסר העיקרי של הספר הזה הוא שחייבים לדבר על דברים רעים, חייבים להוציא אותם לאור - והתגובות קוראות להשתיק, לצנזר, לסלק, לשרוף"
"ביטרבלו" הוא הכרך השלישי בטרילוגיית "שבע הממלכות" שכתבה קריסטין קאשוֹר (שיצא בהוצאת כנרת זמורה ביתן), המספר על המלכה הצעירה ביטרבלו שמתמודדת עם ההרס שזרע בממלכתה אביה הסדיסט בזמן כהונתו, ומנסה לחשוף את עוולותיו. "כן, הנושאים שמוצפים שם קשים מאוד, אבל לא במקרה הנושאים האלה נבחרו דווקא לספר של בני נוער", מוסיפה אכמון. "זה ספר שאומר - תדברו על דברים רעים שקורים לכם, אל תנסו להסתיר אותם, כי רק ככה אפשר להקל על טראומה. זה יכול להיות בסיס נהדר לשיחות בין הורים לילדים, ובאופן כללי כדאי שהורים יקראו את הספרים שהילדים שלהם קוראים. לא כדי לצנזר, להיות שומרי סף, אלא כדי שיידעו מה מעניין את הילדים שלהם".
"ביטרבלו הוא ספר YA (Young Adults) מבריק. מאחלת לכל בת מצווש ומעלה שתקרא אותו. ואגב, יש אפלה בעולם, גם בהארי פוטר הקדוש וגם בכל אגדה", כך כתבה בעמוד הפייסבוק שלה הסופרת והעיתונאית ליאת אלקיים בתגובה לעליהום המחודש על הספר, שהגיע גם לקבוצת הורי הכיתה של בתה.
"קראתי את כל הספרים בסדרה לא פעם ולא פעמיים, ואלה ספרים מעולים, במיוחד לנערות וגם לאמהות שלהן", מוסיפה אלקיים בשיחה. "מי שחובב ספרי מדע בדיוני ופנטזיה יודע שספרים שנעים סביב גיבורה נשית הם נדירים בז'אנרים האלה, וביטרבלו היא דמות שאפשר ללמוד ממנה הרבה דברים טובים לחיים - היא חכמה ונחושה ואמפתית וסולחת. אם מישהו היה אומר – 'בספר הזה קורים דברים קשים ואלימים, מה אתם אומרים, מאיזה גיל כדאי לתת לבת שלי לקרוא את זה?' - זאת שיחה שהייתי נכנסת אליה בשמחה, וזאת סוגייה שמעסיקה גם אותי בתור אמא. אבל זאת לא הייתה השיחה, השיחה הייתה – בואו נפסול, בואו נשרוף ספרים. וזה לוקח אותנו ל'1984'".
גם חמוטל שהינו, כותבת הפוסט, מסתייגת מרוח התגובות: "בשום שלב לא אמרתי שהספר הזה לא ראוי להיות על המדף, תורידו אותו, תצנזרו אותו. אין לי בעיה עם המיניות ואין לי בעיה עם האלימות שיש בספרים ובאופן כללי אין לי בעיה עם ספרים", היא משתפת. "אני כעסתי על זה שהספר כל כך זמין לילדים, ואני מדברת על הצורך בסיווג ספרים, באיזושהי הכוונה. זה שאנשים אמרו - תעשו לספר ככה, תגנזו אותו, מי הסוטה שכתב אותו - אני לא אחראית לזה".
בעקבות העניין המחודש בנושא החליטה שהינו להקים את קבוצת הפייסבוק 'תנו לקרוא בשקט', ובה היא מזמינה הורים לכתוב סקירות ספרים המתמקדות בסיווג גילי ובמידת האלימות, המיניות והאימה בספרים. "זה הפתרון של נטפליקס, ואת לא יכולה לומר שנטפליקס זה ארגון שמרן, פוריטני וחשוך, אולי להיפך. הם באו ואמרו בואו נסווג את הסדרות והסרטים שלכם, 16+, 13+. אנחנו מדברים על התוויה, כל אחד יעשה את השיקול שלו. אם הילד שלך בוגר ואתה חושב שהוא יכול להתמודד עם ספרים של בני 16 אז שיקרא ספרים של נוער בוגר".
"זה הפתרון של נטפליקס, ואת לא יכולה לומר שנטפליקס זה ארגון שמרן, פוריטני וחשוך"
"בארה"ב החלוקה לגילים בספרי ילדים ונוער מאוד מקובלת", מדגישה אכמון. "לפעמים זה מופיע ממש על הספר עצמו, ובכל הביקורות יש התייחסות לאילו גילים הספר מתאים. אני חושבת שיש לזה יתרונות אבל גם חסרונות, כי ברגע שיוצרים קטגוריות אנשים נוטים להיצמד אליהן ולא כל הילדים הם אותו הדבר, מה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר. אז להגיד בנחרצות - הספר הזה שייך לגילים כאלה וכאלה, זה מגביל". אכמון גם מדגישה כי חשוב להבחין בין סיווג גילי לאזהרות טריגר, שלאחרונה מחלחלות גם אל עולם הספרות: "אלה שני דברים נפרדים שבאים משני מקומות שונים. אזהרות טריגר נועדו לאפשר לאנשים להימנע מדברים שעלולים לגרום להם מצוקה נפשית, ואני בעד להכניס את זה לספרים. זה צעד של ערבות הדדית. אפשר להוסיף את האזהרות בסוף הספר למשל, באופן שלא יספיילר לאף אחד. לעומת זאת, סיווג ספרים לפי תכנים בדרך כלל קשור ברצון של הורים שהילדים שלהם לא ייחשפו לתכנים מסוימים, וזה גם עלול לגלוש למקומות של צנזורה", היא מוסיפה. "אני מכירה אתר אמריקאי גדול שמסווג ספרים לפי התכנים שלהם ושם נושאים מסוימים מסומנים כבעייתיים. אז זה יכול להיות תכנים מיניים, זה יכול להיות קללות, וזה יכול להיות יחסים חד מיניים או זהויות לא הטרונורמטיביות. זה יכול להגיע למקומות מאוד בעייתיים".
"אנשים אוהבים מאוד לסווג, להכניס למגרות, אז שיילכו על זה. אבל אני לא סומכת על אף אחד שיחליט בשבילי", אומרת אלקיים. "בעיניי לחפש שמישהו אחר יחליט בשבילך זה קצת עצלנות הורית. אם יש דברים שאני אומרת לבת שלי לא לקרוא או לא לראות אני יודעת שספציפית לה זה לא מתאים. דבר אחד יכול להטריד אותה ודבר אחר ממש לא. ולפעמים אני קוראת קצת איתה ואנחנו רואות ביחד לאן זה הולך, האם זה משהו שמפחיד אותה או לא. ואז יש פה שיח בין הורה לילד. אני אומרת, דברו עם הילדים שלכם, תתעניינו בגבולות שלהם, הם הרי רוצים לדבר על זה. אני לא מכירה אף ילד שההורה שלו שואל אותו מה חשבת על הספר הזה ואין לו מה להגיד. וחוץ מזה, ספרות זה המקום האחרון שצריך להיות מודאגים בו היום. גם אם הילד שלכם קרא מוקדם מדי את 'ביטרבלו' תגידו תודה, כי זה אומר שבשעה הזאת הוא לא היה בכל מני מקומות מסוכנים באינטרנט".