אין תמונה
אמנית. אילוסטרציה
קקי על דגל ישראל, אמנות או סתם חרא? כולנו קיבלנו הזדמנות להרהר השבוע בנושא בזכות נטלי כהן וקסברג, שעוררה סערה לאחר שהעלתה לרשת סרטון שבו היא עושה מספר 2 על הדגל. לא רק דגל ישראל, אגב, כל מיני דגלים. בפרובוקציה, ברור, אבל האם חלק מתפקיד האמנות הוא לא לאתגר ולעצבן? אגב, זו לא הפעם הראשונה שבה כהן מסתבכת בגלל האמנות שלה. באפריל היא ביקרה ביד ושם בשמלה ורודה וכתר והעלתה מיצג שבו גילמה את השואה.

לדבריה, מדובר באמנות סאטירית, וקקי הוא חלק חשוב באמנות שלה. באופן טבעי, היא הצליחה לעצבן כמה אנשים. הצל, למשל, אבל זאת לא חכמה. בעקבות מיצג הקקי נעצרה וקסברג (חוקית, קיים איסור על ביזוי סמלי המדינה, מסתבר), ונאסרה עליה הגלישה באינטרנט למשך שלושים יום. לא קל.  

כמובן שוקסברג מעוררת לא מעט אמוציות ותהיות לגבי חופש הביטוי, אמנות וחילוף חומרים, אבל היא ממש לא לבד. יש לא מעט אמנים שעושים דברים מטורפים לגמרי בשם האמנות וגם במקרה שלהם לא ברור אם מקומם בגלריה או באסלה. מה שבטוח הוא שלקול שלהם יש מקום וזכות, ושבין אם הם מרתיעים, מגעילים או מצחיקים אותנו, לפחות הם גורמים לנו לחשוב. הנה כמה מהם.

פיוטר פאבלנסקי (צילום: facebook.com/oxanashalygina)
פיוטר פאבלנסקי. כואב | צילום: facebook.com/oxanashalygina

פיוטר פאבלנסקי – אמנות מסמור האשכים

פיוטר פאבלנסקי הוא אמן רוסי שהתפרסם בזכות דרכים די קיצוניות בהן הוא מביע מחאה. אחת מהן הייתה להתיישב עירום במרכזה של הכיכר האדומה במוסקבה ולמסמר את אשכיו לרצפת האבן. נשמע כואב. "אמן עירום, שמסתכל על אשכיו הממוסמרים למדרכת הקרמלין, הוא מטאפורה לאדישות, לחוסר העניין הפוליטי בחברה הרוסית המודרנית" כתב פאבלנסקי, שבעבר גם תפר את שתי שפתיו יחדיו במחאה על כליאת חברות להקת פוסי ריוט, ובאוקטובר האחרון חתך את תנוך אוזנו, גם כן כמחאה פוליטית על המצב ברוסיה. כפי הנראה מתישהו ייגמרו לפאבלנסקי איברי הגוף, אבל סביר להניח שהמצב ברוסיה ימשיך להיות מסריח. באסה.

מרינה אברמוביץ' – לבהות באנשים עד שהם בוכים

אמנית המיצג מרינה אברמוביץ' אמנם לא תעשה עליכם קקי, אבל בטח תצליח לגרום לעגמת נפש כלשהי. באחד ממופיעה החליטה לבחון את תפקיד האמן ככלי פאסיבי ושכבה במשך שש שעות ללא תנועה בגלריה, מוקפת ב-72 חפצים, חלקם מסוכנים כמו שוט, מספרים ואפילו אקדח וקליע. ככל שעבר הזמן, אנשים הפכו ליותר ויותר אלימים כלפיה, אחד אפילו כיוון לראשה את האקדח. במיצג אחר היא ישבה ללא תנועה ומבקרי המוזיאון התיישבו מולה והיא בהתה בהם. חלקם החלו לבכות. במיצג מפורסם נוסף היא שיחקה ברולטה רוסית – נעצה סכין במהירות בין אצבעותיה, כל פעם שנחתכה החליפה סכין. אמנות זה כואב.

מילי בראון – לצייר בקיא

מילי בראון היא אמנית צעירה שהחליטה שיהיה מעניין להקיא קשת של צבעים. ובמקום להתנסות בחוויה על ידי גידול תינוק, כמו כולנו, היא החליטה פשוט לשתות חלב מעורבב עם צבעי מאכל, להקיא אותו ולצייר עם התוצרת. כלומר כמו נטלי כהן וקסברג רק מחור אחר, ובלי מעורבות משטרתית.

פיירו מנזוני – אמנות זה חרא

הנה מישהו שהבין כבר מזמן שכל הקטע הזה של אמנות זה סתם חרא. בשנת 1961 ארז האמן פיירו מנזוני את הקקי שלו בתשעים קופסאות שימורים, והציע אותן למכירה תחת הכותרת "100% חרא של אמן". באופן מפתיע, החרא נמכר. לפני כמה שנים אפילו שילמו יותר מ- 120 אלף יורו עבור אחת הקופסאות במכירה פומבית. יש לציין שהקופסאות לא נפתחו מעולם.

ערומה על ברזלים (צילום: weibo.com)
מיטת הברזלים של ז'ן ג'י. לילה טוב | צילום: weibo.com

ז'ן ג'י – ערומה על ברזלים

אמנית סינית בשם ז'ן ג'י הופיעה במוזיאון לאמנות עכשווית בבייג'ינג במשך 36 ימים, במיצג שבו היא ישנה בעירום על מיטה שעשויה מחוטי ברזל. המבקרים יכלו להכנס בחופשיות ולקשקש להנאתם עם ז'ן והמיצג הפך לפופולרי למדי. כמובן שג'י סיימה את החוויה כשהיא שרוטה ופצועה, אבל לפחות היא גילתה שהיא יכולה לישון בכל מצב. גם אנחנו.


Vito Acconci - Seedbed (1972) by Video_Blog_REWF

ויטו אקונצ'י – לאונן מתחת לרצפה

והנה אחד ממש קריפי: מיצג מפורסם למדי של ויטו אקונצ'י הציג את האמן בגלריה בניו יורק, כשהוא מתחבא מתחת לרצפה מזויפת במשך שלושה ימים, שמונה שעות ביום, ומאונן. מיקרופונים קטנים שהקיפו אותו שחררו לחלל הגלריה את גניחותיו ואנחותיו החרישיות להנאת המבקרים שטיילו מעליו, חלקם אפילו לא יודעים שמתחת לרגליהם שוכב מישהו ומשפשף. מה שבטוח זה שלא היינו רוצים להיות זה שניקה שם אחרי שהכל נגמר.

כריס בורדן – רובים ומסמרים

כבר בשנת 1971 הבין האמן כריס בורדן שלהתעלל בגוף של עצמך זה מוכר, ועבודתו כוללת וידאו של עצמו נורה בגלריה בידו השמאלית. דרמטי, כפי הנראה גם כואב, אבל אולי קצת פחות מעבודה מפורסמת אחרת של בורדן, שבמסגרתה צלב את עצמו בעזרת מסמרים למכונית פולקסווגן. בשני המקרים הוא שרד, מה שהופך את כל העסק להרבה פחות דרמטי. לא נורא.

דמיאן הירסט – חתיכת פרה

את הפרות החצויות של דמיאן הירסט כולם מכירים, אבל הן עדיין מופרעות מספיק על מנת להיכלל ברשימה. מדובר במיצג הכולל פרות מבותרות לשתיים המשומרות בפורמלין להנאת מבקרי הגלריה, ששמחו להעביר את היום בבהייה במעי פרה. אגב, עוד לפני כן הציג הירסט את חיבתו לפרות מתות עם מיצג שהעלה במפעל נטוש, ובו כלוב זכוכית גדול שבו ראש פרה כרות, רימות שניזונות ממנו וזבובים שמתפתחים מהרימות. שמחה גדולה.

ברט ינסן – חתול מת מעופף

ונסיים ביצירת האמנות החשובה ביותר במאה האחרונה: האמן ההולנדי ברט ינסן כל כך אהב את חתולו, ארווין, שלא היה מסוגל להיפרד ממנו גם כשנפטר. הוא פחלץ את החתול האהוב והפך אותו לסוג של הליקופטר מעופף תחת התירוץ "הוא קיבל את הכנפיים שלו". ואנחנו קיבלנו יוטיוב של חתול מת מעופף, שזה לא פחות חשוב.