תשעה סיפורים / ג'.ד. סלינג'ר (כנרת-זמורה-ביתן)
בשביל הרבה אנשים, סלינג'ר הוא מילה נרדפת ל"התפסן בשדה השיפון". האנשים האלה לא יודעים מה הם מפסידים. היצירות המקוריות והגדולות באמת של סלינג'ר הן הנובלות והסיפורים הקצרים שלו, ושני קבצים כאלה, "תשעה סיפורים" ו"הרימו את קורת הגג, נגרים", יוצאים עכשיו לאור בהוצאה מחודשת. יש לקוות שהסיפורים הקצרים, המושלמים והעצובים נורא של סלינג'ר יהפכו סוף סוף לחלק ממחזור הדם של חנויות הספרים שלנו, בדיוק כמו התפסן. או במקומו.
ואם אין לכם כח לקרוא: תמחו על כך ש"יום נפלא לדגי בננה" שונה ל"יום מושלם לדגי בננה".
השלישי / ישי שריד (עם עובד)
ישי שריד, עובד, כנראה, בזיגזגים, ואחרי שביסס את עצמו כקול מוערך ומרכזי יחסית בספרות הישראלית באמצעות ספר מתח ורומן על גננת, הוא שובר חזק הצידה בספרו הרביעי, לו נתן את השם המתחכם, "השלישי". שריד נכנס כאן לאזור הלא מטופל יחסית של הדיסטופיה הישראלית, עם ממלכה עתידית שנקראת יהודה, בה מוקם בית משפט ומוכתר כהן גדול, וכמו בהיסטוריה היהודית, הנפילה בלתי נמנעת.
ואם אין לכם כח לקרוא: תגידו שמיציתם את המהלך עוד עם "החדש של אורלי קסטל בלום".
לואובוי / ג'ון ריי (עם עובד)
הרבה זמן לא יצא אצלנו ספר כזה, שכולו פאנק ורוח נעורים במדרגות הנעות של הסאבוויי: נער בן 16 בורח אל מעמקי הרכבת התחתית של מנהטן, שם הוא פוגש נערה אחרת ושניהם יוצאים במסע להצלת העולם מהתחממות גלובלית. כשהספר הזה יצא לאור בארה"ב ב-2009, ג'ון ריי הושווה לדיוויד פוסטר וואלאס ונכנס לכל רשימות הסופרים הצעירים והמבטיחים, אבל מאז לא הוציא עוד ספר, ונשארנו עם לואובוי ועם שטף התודעה הטינאייג'רי שלו, שיגרום לכם להתגעגע לניינטיז.
ואם אין לכם כוח לקרוא: תודו שאתם פשוט לא יכולים לסרב לספרים שהעטיפה שלהם נראית ככה.
ארבע רכבות, שלוש חתונות והיעלמות / זולא, צ'כוב, קריין, קונן-דויל (זיקית)
רעיון מבריק של הוצאת זיקית: בספרון זעיר, 111 עמודים, שיצא בסדרת "מיני זיקית", כונסו ארבעה סיפורים קצרים מהמאה ה-19 וה-20 בהם קיבלה הרכבת מקום של כבוד. המצאת הרכבת, מסבירים העורכים, הייתה חידוש טכנולוגי ששינה את התפיסה האנושית של זמן ומרחק. בכל אחד מארבעת הסיפורים האלה הרכבת היא תפאורה דרמטית ומסעירה כל כך שמניעה את העלילה, והנושא מכוון את הקריאה אחרת לגמרי מאשר אם הסיפורים היו מופיעים בקונטקסט רגיל. קבצים כאלה הם תמיד דרך טובה להתחיל להכיר כמה סופרים גדולים, והקובץ הזה מתוק במיוחד.
ואם אין לכם כח לקרוא: תמיד אפשר להתחיל לעבוד על אסופת סיפורי טרטור מרכבת ישראל.
כבוד / אליף שאפאק (הקיבוץ המאוחד)
כמה אנחנו דומים לטורקים? אם יש לכם ספק או שעניינים פוליטיים מעמעמים את שיקול דעתכם, שבוע בחברת ספר של אליף שאפאק יבהיר את העניין סופית: אנחנו טורקים. שאפאק הוכיחה את ההומור העצמי הלאומי שלה ב"הממזרה באיסטנבול", ספר מצחיק נורא על משפחה ארמנית עליו שילמה בישיבה בכלא, ובספר החדש שלה, "כבוד", היא שוב מטפלת במטען הרגיש הזה של התנגשות תרבויות בטורקיה, הפעם עם תאומות כורדיות, שהחיים זורקים אחת מהן ללונדון. שתיהן מספרות את הסיפור של הדור הצעיר בטורקיה, שנקרע בין עבר לעתיד ועושה מאמץ נואש לשפר את עתידו.
ואם אין לכם כח לקרוא: תגידו שעכשיו הבנתם למה ישראלים כל כך אוהבים לנסוע לטורקיה.
הבלתי נראים / רוי יקובסן (כתר)
כבר כמה שנים שכל קיץ הטמפרטורות עולות, הראש קודח, ובינתיים מגיעים לפה עוד ועוד ספרים על נורווגים. כמה קר לנורווגים, כמה קשה להם עם כל השקט הזה, החושך וכדומה. ורוי יקובסן מרחיק עוד יותר, אל האיים הקטנים שבצפון נורווגיה, שם התנהלו עד לא מזמן, ככה הוא אומר, חיי פיורדים בקצב איטי כמו קרחון שנמס. בקיצור, אם אין לכם חופשה קרירה ואירופית באופק, יכול להיות שהספר הזה יעזור, אבל בזהירות.
ואם אין לכם כח לקרוא: השלצדף הוא השיבולת של הספר הזה.
ארוחת בוקר ישראלית / ניצן ויסמן (הקיבוץ המאוחד)
כמה ישראלי הספר "ארוחת בוקר ישראלית"? בתחילת הסיפור הראשון שלו מוזכרות המלים "לשכת גיוס". בתחילת הסיפור השני מוזכר "חלון לים התיכון" של פוליקר. בשלישי שקית ירוקה של סטימצקי. הסיפורים של ניצן ויסמן כל כך מקומיים ומלאים באזכורים ספציפיים של משטרה צבאית, יחידות הורים וסלנג ביידיש, שאי אפשר להתעלם מהלוקאליות של המסר שהוא מנסה להעביר לגבינו ולגבי האובססיה שלנו למה ישראלי. אבל יש בזה משהו.
ואם אין לכם כח לקרוא: תגידו שכשמוציאים פה ספר ביכורים של סיפורים קצרים, זה כנראה פוליצר.
כל צבעי השקט (כנרת-זמורה-ביתן)
נכון, נכון, אתם צודקים. לא כל דבר שיש לו כריכה הוא ספר. אבל כשמסתכלים על ערימת הספרים שיצאו לאור החודש אי אפשר שלא להמליץ על ארבעה ספרי הצביעה למבוגרים שביניהם: שלושה ספרים בסדרת "כל צבעי הקשת" – "הגנים המופלאים", "בודהיזם" ו"אלף לילה ולילה", ועוד ספר אחד, של הוצאת מודן, שנקרא "הגן הסודי", כולם נחטפו על ידי העורכים במערכת שלנו כמו עוגיות עבאדי במטבחון. לצבוע זה קצת כמו לאפות עוגיות או לעשות יוגה: מרוב ריכוז לדייק ולא לצאת מהקוים אתה פשוט לא חושב על כלום, וזה נהדר.
ואם אין לכם כח לצבוע: שימו אחד במשרד לרגעים של סטרס קשה.
ועוד כמה ספרים שיצאו החודש:
אף שרציתי עוד קצת עוד / חיים גורי (הקיבוץ המאוחד ודניאלה די-נור). קובץ שירים עדין וכן להכאיב של חיים גורי, זקן משוררינו.
נוסעת ללא מלווה / סמואל ביורק (הכורסא וידיעות ספרים). רב מכר סקנדינבי שמשלב שלושה מרכיבי יסוד: רצח, דיכאון ואהבה.
הדברים שאני רוצה / גרגואר דלקור (כנרת זמורה ביתן). פנטזיה צרפתית שעכשיו גם עובדה לסרט על אישה בגיל העמידה שזוכה בלוטו.
קופי ופייסט / יואב רוזן (אפיק). ספר ביכורים על החיים לפני ואחרי מלחמה.
קול הדברים הנופלים / חואן גבריאל ואסקס (כתר). רומן לטיני דרמטי על חייו של מרצה למשפטים לאחר תאונה קשה.