העיר העתיקה של באר שבע רותחת. זה יותר תיאור אוביקטיבי של מזג האוויר באמצע השבוע הראשון של אוגוסט מאשר תיאור של סצנת התרבות הצומחת כאן, אבל אם מחפשים היטב, ניכר שלא מעט אנשים עובדים על כך שזה ישתנה.
ולא שחסרים בעיר הדרומית מוסדות תרבות. יש לה תיאטרון משגשג, סצנת פרינג', תזמורות, פסטיבלים וחיי לילה מרשימים. נראה שחשיבה עירונית על תרבות גם לא חסרה פה, ושבעיריית באר שבע יש הרבה אנשים שרואים בתרבות צורך חיוני, לא משהו שעושים כדי לצאת ידי חובה. ובכל זאת, הבית למחול, יוזמה תרבותית שנחנכה בתחילת החודש בעיר העתיקה, רואה בעצמו אבן דרך משמעותית בטיימליין התרבותי של באר שבע.
"הבית למחול", שהוא כרגע קודם כל הבית הטרי של להקת המחול "סול" של הכוריאוגרף אייל דדון, שוכן במבנה עותמאני משופץ שהיה בעבר חלק מהבסיס הצבאי מחנה ורד. באור הדמדומים הקיצי, הבניין ששופץ בהשקעה של 20 מיליון שקל דומה יותר מהכל למבני מתחם התחנה התל אביבי, אבל ההשראה שלו מגיעה ממחוזות רחוקים יותר: ממרכזי מחול בערים אירופיות שמבקשים להיות הרבה יותר מבמה לרקדנים, ושואפים לשלב את המחול בתחומי חיים ותרבות נוספים, להפוך אותו לחלק מהנוף העירוני.
על פי המייסדים, המקום יפעל גם כרזידנסי לרקדנים שיספק להם מקום לחזרות ומקום לינה בזמן עבודה על יצירה חדשה, והרחבה שסביב הבית מתפקדת כבר עכשיו כאזור בילוי שמזמין את התושבים למופעים חינמיים ולמשקה. או כמו שדדי אלופר, היזם שעומד מאחורי "הבית למחול", מתאר את זה: "כאשר אתה נכנס לבית למחול אתה נכנס לעולם חוויתי, אתה מגיע שעה וחצי לקראת, פונה לחצר, לוגם כוס יין תוצרת הנגב, נוגס בגבינה תוצרת הנגב, יושב בבוסתן ונהנה מהרוגע והשלווה ומשם ממשיך לצפות בערב שכולו חווית מחול".
כדי לדמיין את קריית התרבות העתידית שאמורה לקום באזור "הבית למחול" נדרש מאמץ מסוים, אבל אפשר רק לקוות שהחזון של אלופר וחבריו יושלם בהקדם. בפגישה עם עיתונאים לפני הופעת טרום בכורה של "ג'ורג'ט" החודש, אלופר מציין להקות מחול שהפכו את הבית שלהם לאבן שואבת ליוצרים ושינו את סביבתם, כמו הלהקה הקיבוצית בקיבוץ הגעתון, להקת בת שבע בשכונת נוה צדק בתל אביב והאנגר אדמה באזור התעשייה של מצפה רמון. כאן, לצד הבית למחול ובית הספר לאדריכלות שנבנה בשכנות, צפויים להיבנות מוזיאונים ולהצטרף מיזמים תרבותיים שישלבו את תושבי השכונה ואת האמנים המקומיים.
אם לשפוט לפי המופע "ג'ורג'ט", "הבית למחול" והלהקה שפועלת בזכותו בבאר שבע הם בשורה אמיתית. במופע שבו משתתפים שישה מרקדני הלהקה, כולם רקדנים עם ותק בלהקות היוקרתיות ביותר, אין שום דבר מתחנף ואין ניסיון ליצור מופע שיקלע דווקא לטעמם של מי שאינם הצופים הרגילים בהופעות מחול מודרני. המופע, שכולל גם קטעי וידיאו שמצולמים בלייב ומשודרים באותו הזמן על הבמה, עוסק בלופ האינסופי שהוא החיים המודרניים ובמחשבות אובססיביות, ולא מתייחס לתרבות, אמנות ויצירה רק כ"חוויה". זה מופע שדורש תשומת לב ונשאר עם הצופה, כמו שאמנות אמיתית צריכה לעשות.