כבר כמה שנים שבמגזין Bustle מתחזקים מדור בשם "28", בו נשים מפורסמות מתחומים שונים עונות על שאלות שקשורות למקום בו היו בחייהן הפרטיים והמקצועיים בגיל 28. בין מרואיינות העבר במדור אפשר למצוא את דרו ברימור, היידי קלום, סינתיה ניקסון, קמלה האריס, סופיה קופולה, אלאניס מוריסט, גלן קלוז ועוד שמות רבים. והאחרונה לענות על השאלות היא סלמה הייק, שבמהלך הראיון התוודתה על הקשיים שחוותה באותו פרק של חייה, כמו גם על הפשע הלא מאוד מזיק שחטאה בו.
"נוח לי מאוד עם הגיל שלי כיום", אמרה הייק בת ה-55 בראיון. "היה לי נוח גם בשנות הארבעים לחיי, אבל אני חייבת להגיד שלהתקרב לגיל 30 היה קשה". בגיל 28, הייק בדיוק סיימה את צילומי "דספרדו", הסרט שנחשב לפריצה הגדולה שלה. "שמתי הרבה לחץ על עצמי, אבל האופן בו העולם מתנהל שם הרבה לחץ על נשים", היא סיפרה. "אנחנו נכנסות לשנות העשרים שלנו עם הרבה סיבולת, עם חלומות שאנחנו רוצות את הכל ומהר - אהבה, קריירה יציבה, תינוקות. ואז את מגיעה לסוף שנות העשרים ויוצאת הרוח מהמפרשים, כי זה לא מציאותי. אנחנו מפחדות שאם לא נצליח לעשות את כל זה עד גיל מסוים, זה יהיה קשה יותר ויותר, או שאף פעם לא נצליח".
"באותה התקופה, אמרו שתאריך התפוגה שלך כשחקנית הוא גיל 28. שאם לא פרצת עד גיל 28, זה לא עומד לקרות לך - כי הקריירה של שחקנית פחות או יותר נגמרת בגיל 30, מה שהיה נכון באותה התקופה. זה לא נכון עכשיו", היא הוסיפה. "אחרי 'דספרדו' חשבתי שעשיתי את זה. הם שילמו לי מעט מאוד כסף ובזבזתי אותו מהר מאוד על בגדים. חשבתי שיזרקו עלי עוד סרטים. זה לא קרה. קיבלתי את כל תשומת הלב הזאת, אבל אף אחד לא הציע לי עבודות. אז כשהתקרבתי לגיל 30, הייתי מדוכאת. בדיוק נפרדתי מבן זוג. כולם ידעו מי אני, אבל לא קיבלתי כבוד בתעשייה".
"לא התמודדתי עם זה טוב", הייק אמרה. "הייתי עצובה. גם הייתי מאוד מפורסמת, אז זיהו אותי ברחוב. לא הייתי לי פרטיות אבל גם לא הייתה לי קריירה או כסף או כבוד. שמתי על עצמי הרבה מאוד לחצים. בתקופה הזאת ניסיתי להפיק את 'פרידה' ולא הצלחתי, ובאותו הזמן התחילו הבעיות שלי עם הארווי וויינשטיין". הייק הייתה אחת מהקורבנות הרבים של וויינשטיין, וכתבה על כך חיבור למגזין הניו יורק טיימס ב-2017.
אז איך היא השחקנית התמודדה עם הלחץ והדיכאון? "נהגתי לעשות משהו מאוד שובב ולא חוקי", סיפרה הייק למגזין. "אני חושבת שאני יכולה להגיד את זה עכשיו, עברה תקופת ההתיישנות. אני יכולה להתוודות. הייתי הולכת לבית קולנוע בצהריים, מתי שמכרו כרטיסים בחצי מחיר. הייתה לי רשימה של כל הסרטים שמציגים במהלך סוף השבוע והייתי מסדרת אותם ככה שיכולתי לראות אותם אחד אחרי השני במחיר של סרט אחד. בין לבין הייתי מסתתרת בשירותים, קוראת תסריטים לאודישנים ושמה כובע או מחליפה חולצה כדי שלא יזהו אותי לפני שנכנסתי לעוד סרט. הייתי רואה איזה ארבעה סרטים בערב במחיר של כרטיס אחד בחצי מחיר. הבאתי איתי גם מים וחטיפים מהבית, כדי לא למשוך תשומת לב וגם כי הם היו יקרים בקולנוע. מתתי על זה. אהבתי לצפות בסרטים לבד ואהבתי את השובבות של לרמות את המערכת".