לפעמים חלומות מתגשמים. לפעמים הם לא. זהו סיפורה של ואלרי למרסייה, שחקנית, תסריטאית ובמאית צרפתייה שככל הנראה ממש רצתה לעשות סרט על הדיווה הקנדית סלין דיון. ואכן, הסרט נעשה, אבל מסיבות שאינן ידועות לתקשורת, שמה של דיון לא קשור לפרויקט. כך, במקום לספר את סיפורה של הזמרת הידועה סלין דיון, בפסטיבל קאן השנה יוקרן הסרט "אלין", על זמרת בדיונית בשם אלין דיו.

הצפייה בטריילר, שמשווק את הסרט בתור "סיפור בדיוני בהשראת חייה של סלין דיון", עשויה לגרום למעריציה של הזמרת לראות איך הכל חוזר אליהם עכשיו (וסליחה על משחק המילים): אלין דיו היא נערה צעירה מקוויבק עם קול שיכול לסדוק גם את הקשוח שבלבבות, ובשנות השמונים העליזות היא הופכת מברווזון לברבור ומתאהבת במנהל האישי המבוגר שלה. אם לשפוט לפי הטריילר, שזכה השבוע לתהודה מחודשת ברשת לאור הצטרפותו של "אלין" לקטלוג של פסטיבל קאן הקרוב, הסרט כן ישתמש בשיריה של דיון, ובמוטיבים רבים מחייה, אבל לא בשמה.

בניגוד לזמרת האהובה, אחרי צפייה בטריילר הלב של המעריצים לא יכול היה להמשיך הלאה (שוב, סליחה). "כרגע ביליתי כ-12 שעות בהסברים לסבתא הצרפתייה-קנדית שלי על כך שיש סרט על סלין דיון שהוא לא באמת סרט על סלין דיון", כתב אחד מהם בטוויטר. אחר כתב ש"הביוגרפיה הלא-רשמית של סלין דיון שתוקרן בפסטיבל קאן שברה אותי. אם תצטרכו אותי, אהיה על רצפת חדר השינה שלי, מפורק לרסיסים". יכול מאוד להיות שזה בגלל שבנוסף לעובדה שהסרט מספר אחד לאחד את סיפורה של אחת הזמרות המצליחות אי פעם, הוא בקושי מצליח להסתיר את העובדה שאף אחד לא הרשה להפקה להשתמש בשמה האמיתי. יכול להיות שזה בגלל שלמרסייה, שגם מגלמת את דיון - סליחה, דיו - בת 57 ומגלמת את דיון בשנות ה-20 המוקדמות שלה. כך או כך, הטריילר הזה משעשע מאוד, ולא בהכרח מהסיבות הנכונות.

ועדיין, חשוב לציין שבעבר כבר נעשו ביוגרפיות מוזיקליות בנסיבות דומות מאוד: הסרט "ולווט גולדמיין" של טוד היינס מ-1998 היה אמור לספר את סיפורו של דיוויד בואי, אבל בהיעדר אישור מהזמר עצמו, היינס היה צריך לספר על מוזיקאי בדיוני בשם בריאן סלייד. בלי שירים של בואי (אבל עם עזרה מלו ריד), הסרט הפך לקלאסיקה מודרנית. בכלל, ביוגרפיות על מוזיקאים לא תמיד יכולות לעסוק בצדדים הפחות נעימים של גיבוריהם, במידה והסרט נעשה בפיקוחם או בפיקוח מנהלי עיזבונם, ולכן סרטים רבים נעשים "בהשראת" סיפור חייהם של אומנים מסוימים. 

הסרט "רוז" מ-1979, למשל, התבסס בחופשיות על סיפור חייה של ג'ניס ג'ופלין, אבל לא העז להשתמש בשמה משום שמשפחתה לא אישרה זאת להפקת הסרט (כשסיפור דומה חוזר גם בסדרה "רוק 30"). למרות ההתנגדות, בט מידלר, שגילמה את בת דמותה של ג'ופלין, הייתה מועמדת על תפקיד זה לאוסקר. סביר להניח שזה לא יהיה המצב עם "אלין", ובכל זאת - אין סיבה שלא נהיה אופטימיים לגביו. אולי אפילו נזכה שאירוויזיון 1988, בו דיון ייצגה את שווייץ וזכתה במקום הראשון, ייכנס לסרט. ואם נזכה להופעת אורח של בת דמותה של ירדנה ארזי - אלונה פרזי? - כנציגת ישראל שהגיעה למקום השביעי, מה טוב.