מבחינות רבות, "עולם מוזר" הוא עוד סרט של דיסני. הדמויות נראות כמו כל דמות מונפשת מבית האולפנים שראינו בשנים האחרונות, הסיפור משפחתי ומחמם לב, העולם פנטסטי ומנקר עיניים. זהו סיפורה של משפחת קלייד, שחיים בארץ אבאלוניה הבדיונית. האבא, סרצ'ר, הוא חוואי מסור שאחראי ליבול שמתחזק את אבאלוניה כולה, והוא עושה זאת בזמן שהוא מגדל באהבה גדולה את בנו אית'ן יחד עם אשתו מרידיאן, ועדיין מתמודד עם טראומה אחת מעברו: אביו, חוקר הרפתקן בשם ייגר, נטש אותו כדי להמשיך לתור אחרי הלא-נודע. כשאבאלוניה נמצאת בסכנה, נשיאת אבאלוניה תופסת את סרצ'ר ואומרת לו – אתה הוא תקוותנו היחידה. בוא תציל אותנו. ולמרות שלא ביקש מהם, אליו מצטרפים גם אשתו, בנו ואפילו הכלב.
וזה בנאלי רק לכאורה. הלכה למעשה, "עולם מוזר", שביים דון הול ("6 גיבורים") עם שותפו ליצירה קווי נויין ("ריה והדרקון האחרון") הוא באותה מידה סרט רדיקלי, לפחות ביחס לאולפן השמרני שהפיק אותו: עד לפני כמה שנים, הזוגיות המאושרת והבורגנית של סרצ'ר הלבן ומרידיאן השחורה הייתה משהו שלא רואים מצד דמויות ראשיות בסרט. וזה עוד מילא – בתחילת הסרט מתגלה שאית'ן דלוק על אחד מחבריו לספסל הלימודים. אף אחד לא מניד עפעף מול העובדה שהנער הצעיר הזה מעוניין רומנטית בנער אחר, ולא בנערה. וכל זה בסרט שמיועד קודם כל לילדים צעירים ולהוריהם ועולה לאקרנים מסביב לעולם בסוף השבוע הקרוב, רגע לפני חג ההודיה: דיסני רוצים ש"עולם מוזר" יהיה להיט, ואין להם בעיה שללהיט הזה תהיה דמות ראשית קווירית במובהק.
באיזה רגע החלטתם שאית'ן יהיה קוויר בצורה כל כך אגבית?
"ברגע שהדמות נולדה", הול מספר בריאיון ל-mako. "אית'ן תמיד נכתב כדמות קווירית מוצהרת, וזה הלב של מי שהוא. אבל זה לא סרט יציאה מהארון, זה רק היבט אחד של אית'ן. הוא גם נועז, הוא גם אימפולסיבי".
נויין: "מה שחשוב באמת זה האמפתיה שלו. האמפתיה שלו נושאת אותך לאורך הסרט, מערכת היחסים שלו עם אביו ועם הכוכב עצמו, עם העולם המוזר".
"לא משנה כמה אקשן וראווה אתה מביא, סרט צריך לבוא ממקום אישי. השאלה הכי חשובה שבמאי צריך לשאול את עצמו היא 'למה': למה חשוב לך לספר את הסיפור הזה? זה הפך לכוכב המנחה עבורי"
קווי נויין
לקבל עצות גרועות מסבא
"עולם מוזר" הוא למעשה דרמה משפחתית שממוקמת בתוך סרט הרפתקאות אה-לה "אינדיאנה ג'ונס" (שבעצמו היה באיזשהו שלב סיפור על מערכת היחסים הסבוכה של בנים עם אבותיהם). כשהדמויות הראשיות מגיעות לארץ תת-קרקעית משונה ויפהפייה, הגיבור סרצ'ר מוצא את אביו הנעדר, ייגר קלייד, ומגלה שעדיין יש לו פאסון של פלמ"חניק מחוספס וגברי. וכשאותו גבר אלפא פוגש לראשונה את נכדו הצעיר, הוא כל כך שמח לגלות שהוא סבא, שממש לא אכפת לו שנכדו נמשך לבני מינו – העיקר שייתן לו ללמד אותו איך מפלרטטים. השיעורים שהוא נותן לו לא טובים במיוחד, אבל מקסים לראות אותו מפרגן כל כך.
"אנחנו יודעים איך זה לקבל עצות גרועות מהסבים שלך", אומר נויין. "אני רואה איך ההורים שלי נותנים לילדים שלי עצות איומות כל הזמן, והם חושבים שזה מאוד חכם, ואני כזה 'היי, מחשבים לא עובדים ככה יותר'. ובכל זאת, אני נותן לזה לקרות כי הילדים שלי אוהבים את הסבים שלהם, והם אוהבים להקשיב להם גם אם הם טועים לחלוטין".
השניים לא באמת מסבירים למה החליטו שאית'ן יהיה נער צעיר וקוויר, אבל יכול להיות שזה קשור לשחקן שנותן לדמות את קולה: ג'בוקי יאנג-ווייט, קומיקאי ושחקן צעיר שידוע בעיקר בזכות חשבון הטוויטר הלא-לכל-המשפחה שהוא מתפעל למעלה מעשור. הוא יכול לצייץ בלי לראות בעיניים הגיגים כמו "אמריקאים משלמים מיסים כדי להרוג אנשים" ובמופעי סטנדאפ הוא יכול להצהיר ש"כשאני בשיקגו אנשים חושבים שאני חצי שחור, חצי לבן, כשאני בניו יורק אנשים חושבים שאני פורטו-ריקני, אבל כשאני בבית מרקחת כולם פשוט חושבים שאני גונב. וזה נכון, אני באמת גונב!".
הדמויות נוצרו במיוחד עבור השחקנים?
הול: "אחרי הליהוק הדמויות יותר נתפרו מסביב לשחקנים. קשה שלא לראות איך הדמויות דומות לאנשים שמדבבים אותן: ג'ייק ג'ילנהול, לוסי לו, גבריאל יוניון וג'בוקי יאנג-ווייט. הם היו עם הסרט שנה וחצי – שזה בערך כל הזמן שהיה לנו לעבוד על הסרט באופן כללי – והם היו חלק מהקונספט הראשוני של הסרט, עד למה שאתה רואה על המסך. הם נתפרו לדמותם, כי הם יצרו את הדמויות בשעה שאנחנו יצרנו אותן".
"עולם מוזר", כאמור, מאוד מזכיר את העולם שבו אינדיאנה ג'ונס וחבר מרעיו הסתובבו לפני ארבעים שנה. זוהי מחווה לז'אנר שנעלם מן העולם: גם "שודדי התיבה האבודה" והמשכיו היו למעשה הומאז' לסרטי ההרפתקאות הקלאסיים על חוקרים נועזים שיוצאים למשימות ביעדים אקזוטיים ברחבי העולם, ו"עולם מוזר" נשען עליהם, ומעדכן אותם לכבוד 2022.
"אבא שלי ראה את הסרט בהקרנת הבכורה לפני כמה ימים. ניסיתי ליידע אותו מראש על מה הוא יהיה, כדי להזהיר אותו. הוא התרגש ופגש את ג'ייק ג'ילנהול, שחיפש אותו בעצמו"
דון הול
סרט צריך לבוא ממקום אישי
"ההשפעות על הסרט הזה נמצאות עמוק בתחילת מאה ה-20", מספר מפיק הסרט, רוי קונלי. "רומנים מאת ז'ול ורן וה.ג'. וולס, סיפורים על קבוצת חוקרים שיוצאים לתוך העולם ושם הם מוצאים משהו שלא נראה אי פעם. היצירות האלה אחראיות ל'קינג קונג', למשל".
אתה יכול לזכור עולם בדיוני כמו זה שמוצג בסרט ונשאר איתך מאז שהיית בעצמך ילד צעיר?
"גדלתי בעידן שבו לא היה כזה דבר סטרימינג, לא היו כבלים. היו שלוש רשתות טלוויזיה וארבע תחנות טלוויזיה עצמאיות. תחנות הטלוויזיה האלה היו משדרות סרטים אחר הצהריים. הייתי חוזר הביתה מבית הספר, ובאופן מוזר זאת הייתה ההשכלה הקולנועית שלי. אהבתי את סרטי 'טרזן', ספציפית את אלו שבהם כיכב ג'וני וייסמילר".
היהודים בישראל היו מאוד גאים בג'וני וייסמילר בזמנו.
"ובצדק הייתם! הוא היה איש מדהים".
"עולם מוזר" מקפיד להזכיר שהוא שייך לז'אנר הזה: כמו ש"שרק" נפתח כסיפור שמסופר לנו דרך ספר אגדות עתיק, הסרט נפתח כסיפור שמובא לנו מחוברת קומיקס מצהיבה. ומוקדם בסרט, רגע שדומה באופן חשוד לשוט הפתיחה של "המחפשים", מערבון אפי משנות החמישים שתכף חוגג 70 שנה ליציאתו.
רק רוצה לוודא שלא דמיינתי שום דבר: השוט שבו סרצ'ר פותח את הדלת היה רפרנס ל"המחפשים" של ג'ון פורד?
הול: "אולי".
נו, בחייכם. אל תעשו לי "אולי".
"כן, כמובן. חשבתי שזה יהיה הנהון יפה לסרט של ג'ון פורד".
למה דווקא הסרט ההוא?
"זאת הייתה קריצה נחמדה לשם של הדמות (הסרט נקרא באנגלית 'The Searchers', ולדמות הראשית כאמור קוראים סרצ'ר, ז"א), זה שוט כל כך איקוני ויפהפה וחשבתי שזה יהיה הומאז' נחמד".
נויין: "מבחינה סיפורית, בכל פעם שבה הרפרנס ל'המחפשים' מופיע, יש קפיצת זמן. בפעם הראשונה הקפיצה היא בין חייו של סרצ'ר כנער צעיר ל-25 שנים לאחר מכן, כשהוא נשוי ואב לילד. בפעם השנייה הקפיצה מתרחשת שנה אחרי התרחשות הסרט".
הול: "אתה תמיד מחפש את התמונה המתחרזת הזאת, שתוכל להשתמש בה כדי להראות איך הזמן עובר".
מה סרט החוקרים-יוצאים-להרפתקה-אקזוטית האהוב עליכם?
הול: "'שודדי התיבה האבודה' הוא הסרט האהוב עלי בכל הזמנים, אבל זה יותר מדי ברור מאליו. אני חושב שכנראה 'קינג קונג' המקורי, מ-1933. עבורי זאת הדוגמה המושלמת לז'אנר הזה, קבוצת חוקרים שמוצאים עולם נסתר שמלא ביצורים פנטסטיים".
נויין: "קצת בא לי לענות ש'קינג קונג' החדש מ-2005, אבל אני בוחר ב'פארק היורה'. יש לו השפעה עצומה על הסרט שלנו: אי אבוד עם דינוזארים, אדם נגד הטבע, כל זה. המוזיקה. מאוד הושפענו מסטיבן ספילברג וג'ון וויליאמס כשהנרי (ג'קמן) הלחין את הסרט שלנו".
קווי, זוהי הבכורה שלך כבמאי. מה למדת?
"בסופו של דבר, לא משנה כמה אקשן וראווה אתה מביא, סרט צריך לבוא ממקום אישי. למדתי את זה מדון. הוא אמר לי שהשאלה הכי חשובה שבמאי צריך לשאול את עצמו היא 'למה': למה חשוב לך לספר את הסיפור הזה? זה הפך לכוכב המנחה עבורי. זה לא רק מעשיר את הסיפור אלא גם מעורר השראה בצוות כולו. זה מה שיגרום להם להישאר ערים בלילה ולעבוד קשה, אם הם יודעים שזה משמעותי עבור הבמאי שהם עובדים איתו".
הסרט הזה מספר על קונפליקט בין החוואי שנשאר במקום לחוקר ההרפתקן והנווד. מה אתם יותר?
"לדון יהיה יותר קשה לענות כי הוא בן של חוואי, כמו אית'ן. אתה יודע, למרות שאנחנו מעמיסים על ייגר את החטא האיום של נטישת הבן שלו, שנינו מאוד דומים לו. אתה לא מגיע לאולפני האנימציה של דיסני בלי שתהיה לך את האמביציה הזאת, לרדוף אחרי האופק. אנחנו מקריבים זמן עם המשפחות שלנו כדי לעשות סרטים כאלה – ולכן הם לפעמים כמו מכתבי אהבה שלנו למשפחות. בגלל זה היה קשה להפוך את ייגר לנבל".
דון, אבא שלך אהב את הסרט?
"כן, הוא ראה אותו בהקרנת הבכורה בהוליווד לפני כמה ימים. ניסיתי ליידע אותו מראש על מה הוא יהיה, כדי להזהיר אותו. סרצ'ר הוא במידה רבה אבא שלי – אדם שקט, צנוע שאוהב את החווה יותר מכל דבר אחר. הוא התרגש ופגש את ג'ייק ג'ילנהול, שחיפש אותו בעצמו. דיברתי עם ג'ייק הרבה על אבא שלי, לכן הוא רצה לפגוש אותו. זה היה רגע מגניב".