תשובה לשאלה הנצחית "האם דייג אוהב דגים", כנראה שכבר לא נקבל, אבל בניגוד ליחסים האמביוולנטיים של יורדי הים עם היצורים השוכנים בו, אצל האמיצים המפליגים בספינות החלל אין ספק - אסטרונאוטים אוהבים את החלל החיצון. אם הנכונות להיתקע במשך חודשים בקופסאות פח קפואות ונטולות כבידה לא מספיקה כדי להבהיר את הנקודה, מתברר שבזמנם הפנוי הם בוחרים לראות סרטים על, אלא מה, החלל. כמו שאר הגיקים בעולם, גם הגיקים שנמצאים במרחק 380 קילומטר מכדור הארץ חלו בקדחת "מלחמת הכוכבים", וערכו הקרנה חגיגית של "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" על סיפון תחנת החלל הבינלאומית.


האסטרונאוט האמריקאי מארק ונדה היי העלה לטוויטר תמונה של חמישה מתוך ששת האסטרונאוטים שנמצאים בתחנה, מקובצים יחדיו סביב מסך עליו הוקרן מה שנראה כמו "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי". אם זה נראה לכם ממש כיף, חשוב לזכור שמעורב בעניין הרבה חוסר נוחות ובחילה, והתיאור שהוסיף מארק רק הופך את זה לפחות מפתה: "ערב סרט בתחנת החלל, עם 'כיסאות חבלי בנג'י', שקיות שתייה, וסרט מדע בדיוני!".


אוקיי, בלי להיות יותר מדי שליליים, חייבים להודות שהצורך לקשור את עצמך לכיסא בחבלי בנג'י רק כדי לראות סרט, נשמע כמו חוויה מתישה. שלא לדבר על האומלל בצד ימין של התמונה, שצריך להחזיק בעמוד כמו לשמור את עצמו יציב מול המסך. בנוסף, שקיות שתייה זה בהחלט דבר נחמד, אבל אי אפשר להגיד שזה ערב סרט ראוי לשמו בלי פופקורן.

אך אם נניח בצד את סוגיות הנוחות והכיבוד, בחירת הסרט עצמו מעלה שאלות מטרידות: מדוע אחרי חודשים ארוכים מחוץ לכדור הארץ הם לא בוחרים בסרט שיזכיר להם קצת את הבית? האם הם התרחקו כל כך מהעולם שלנו, עד שקשה להם להזדהות עם המצוקות הקטנות של יושבי כדור הארץ?


גם בבדיקת ציוצי עבר, נראה שהאסטרונאוטים בוחרים לראות דווקא סרטים שמתרחשים בחלל, למרות שהם יכולים פשוט להציץ מהחלון ולראות את הדבר האמיתי. בשנת 2015, האסטרונאוט סקוט קלי העלה תיעוד של יושבי התחנה רואים את "להציל את מארק וואטני", כנראה כדי לקבל עצות למקרה שיתקעו לבדם במאדים. ואם זה לא מספיק מטריד, אותו סקוט קלי העלה גם תמונה של הקרנת הסרט "כוח משיכה", סרט ריאליסטי יחסית שמתאר את הסיוט הכי גדול של כל אסטרונאוט. כנראה שהאנשים האלה ממש אוהבים את החלל.


mako תרבות בפייסבוק