טלי אורן היא כנראה אחת משחקניות התיאטרון העסוקות ביותר בישראל בימים אלה. היא מככבת במקביל בשלוש הצגות שונות: "החבדניקים", "לא מתחתנת" ו"מרי לו" - כשאת האחרונה היא מכירה די מקרוב. לפני עשרים שנה, כשהייתה בת 24, אורן שיחקה בגרסה הראשונה של המחזמר המבוסס על שיריו של צביקה פיק. עכשיו, לאחר פטירתו, היא חזרה לשחק בגרסה העדכנית של "מרי לו", אבל בנעליה של דמות אחרת.

בפעם הקודמת גילמה אורן את דמותה של סיגי, בת הדוד של מרים (מרי לו), אותה גילמה באותה התקופה יעל בר זוהר. בגרסה של ימינו, בתיאטרון הארצי, אורן משחקת בתפקיד הדודה של הדמות הגברית הראשית במחזמר, גבריאל. מי שמגלם את גבריאל הפעם הוא השחקן טל גרושקה, שנכנס לנעליו של אמיר פרישר גוטמן המנוח. "זה מקבל איזשהו טעם של ריגוש עם משמעות מאוד גדולה, בגלל שגם צביקה וגם אמיר כבר לא כאן", מספרת אורן על התחושות עקב החזרה למחזמר.

מה השתנה כעבור 20 שנה?
"בשבילי זה משוגע. היה איזה קטע שהתלבשתי מאחורי הקלעים, ואני שומעת שיר ומרגישה כאילו אני עכשיו 20 שנה אחורה באותו רגע בחדר תלבושות. התחלתי לבכות, ממש התרגשתי מזה. ואני אישה, אז הייתי ילדה, מה ידעתי".

איך זה מרגיש להיות שוב על הבמה אבל עם קטעים אחרים לשיר?
"תעירי אותי בשתיים בלילה ואני אזכור. יש לי אפילו שיר שהייתי עושה את התפקיד ההפוך בו לפני עשרים שנה אז זה נורא כיף. אבל אני בתוך הדבר הזה, אז אני פשוט שוחה".

קרה לך שהתבלבלת והתחלת לשיר טקסט שהוא לא שלך?
"לא. אולי בחזרה".

קרו לך פדיחות מאחורי הקלעים?
"'בחבדניקים'. אני מגלמת אישה דתייה עם שביס ויש קטע שיש חושך, ואנחנו מחליפים בגדים נורא מהר. אני צריכה להעיף את הכובע, ומתחת יש לי כרבולת ונצנצים. בקיצור, כיבו את האור, והייתה שם פשלה והקהל ראה הכל. ראו אותי מחליפה בגדים וזה הוציא אותי מריכוז. אז אני באה לעלות לבמה, ואני קולטת שלא הורדתי את הכובע, אז אני זורקת אותו. ופתאום אני מסתכלת הצידה ואני רואה שהורדתי את הכרבולת שצריכה להישאר עליי, והיא על הרצפה כרגע. האור אמור להידלק ואני עם גרביון על הראש, וכל הקאסט איתי קולט באותו רגע, והם צריכים לשיר. זה היה מצחיק מאוד. אני לא מאמינה שזאת העבודה שלי. אני כל ערב יוצאת לתיאטרון עם קהל מדהים, פרטנרים מדהימים, נורא כיף".

בימים אלו אורן מופיעה על הבמות גם עם מופע היחיד שלה "לא מתחתנת". מדובר במופע בסגנון קומי מוזיקלי אותו היא כתבה בתקופה הקורונה יחד עם בעלה אורן יעקובי.

איך זה התחיל?
"בקורונה הייתה נפילה כזאת של 'אני לא הולכת לתיאטרון כל ערב', וזה היה דיכאון באמת. לפני זה, כל הזמן אמרו לי 'תעשי כבר מופע', ואמרתי שאין לי זמן כי אני עושה הצגות. גם פחדתי נורא. אבל פתאום היה שקט אימתני, אז אמרתי: 'אוקיי, זה הזמן'".

איך זה לעבוד עם בעלך?
"חשבנו שלא נצליח לעבוד ביחד בחיים. תמיד כשניסינו היינו רבים, אבל משהו הסתדר וזה היה פשוט מדהים לעבוד ביחד, אנחנו יושבים ונקרעים בצחוק. הוא מכיר אותי יותר טוב ממה שאני מכירה את עצמי. יש קטע במופע שאני מדברת עליו, שהוא הזכיר לי ושכחתי. על זה שתמיד כשאני כותבת את השם שלי באנגלית, והמקלדת על עברית בטעות, זה יוצא 'אשך'. הוא ממש מכיר אותי".

על מה בעצם ההצגה?
"מישהי שאומרת לעצמה רגע לפני החופה, 'זה לא יקרה'. היא בחדר חתן כלה והיא קולטת שלושה נגנים. היא לא מבינה מי הם ומתברר שאמא שלה הזמינה אותם לקבלת פנים. וזה הדבר האחרון שהיא רצתה. היא מנסה לשכנע אותם פשוט לקחת אותה הביתה כי זה לא יקרה. ותוך כדי היא מספרת להם על כל הבחירות הגרועות בחיים שלה, והיא עושה נאמברים, ומדברת עם הקהל". 

אנחנו נמצאים בתקופה שבה כל האמנים נדרשים להביע את דעתם הפוליטית.
"אני מאוד מעורבת בדבר הזה. אני לא קוראת לזה פוליטי כמו חברתי. אני במחאות, אני כותבת באינסטגרם, יש לי בעיה מאוד גדולה עם כל מה שקורה".