נפרדים ממאיר שלו: הסופר והפובליציסט מאיר שלו הלך לעולמו היום (שלישי) בגיל 74, לאחר מאבק במחלת הסרטן. שלו נחשב לאחד הסופרים החשובים והפופולריים בתרבות הישראלית. בין ספריו, שרבים מהם זכו להצלחה בארץ ובעולם ותורגמו לעשרות שפות זרות: "יונה ונער", "עשו", "הכינה נחמה" ו"אבא עושה בושות". הוא הניח אחריו אלמנה, בת ובן. מועד הלוויתו טרם פורסם.
עם היוודע דבר פטירתו, שורה של פוליטיקאים ואנשי רוח ספדו לענק הספרות. הנשיא הרצוג כתב על שלו: "כמה מצער שלא נחוש עוד את הציפייה הדרוכה לעוד ספר חדש של מאיר שלו, שייצא לאור וישנו את חיינו, יהפוך אותם לעשירים יותר, מלאים יותר. כמה עצוב שלא נזכה לחגוג עמו, יליד תש"ח, את יום העצמאות הקרוב. עם פטירתו של מאיר שלו, נותרו מדינת ישראל וארץ ישראל כשהן חסרות את אחד מאוהביהן הגדולים ביותר. הוא היה איש אשר רוח בו, שקרקע המולדת וקורותינו כחברה, כעם וכאומה, פיעמו בכל אחת ממילותיו.
"החיבור העמוק שלו למורשת ישראל מזה, ולנימיהן הרגישים ביותר של הציונות והישראליות המתחדשת מזה, היו תשתית מפוארת לשורה של נכסי צאן ברזל שיוותרו בידינו לעד, כמצבת נצח לפועלו. הוא גרם לכולנו לאהוב את נופי ילדותו האנושיים והפיזיים, עליהם כתב בכישרון כה רב. לאהוב את השפה העברית, את התנ"ך, וכמובן – אותנו, את העם בישראל".
כמה מצער שלא נחוש עוד את הציפייה הדרוכה לעוד ספר חדש של מאיר שלו, שייצא לאור וישנו את חיינו, יהפוך אותם לעשירים יותר, מלאים יותר. כמה עצוב שלא נזכה לחגוג עמו, יליד תש"ח, את יום העצמאות הקרוב.
שר התרבות והספורט מיקי זוהר ספד: "הצטערתי לשמוע על פטירתו של הסופר מאיר שלו. מאיר ז"ל אמן המילים וסופר בחסד עליון. יצירותיו וספריו הרבים מהווים חלק בלתי נפרד מארון הספרים הישראלי ויחקקו לעד בתרבות הישראלית. יהי זכרו ברוך".
ראש האופוזיציה יאיר לפיד כתב בפייסבוק: "כמו כל סופר גדול, מאיר שלו יצר עולם. הוא הלך מאתנו, העולם שברא נשאר על מדף חיינו". חבר הכנסת מיש עתיד וקרוב משפחתו של שלו, רם בן ברק, גם ספד לסופר המנוח: "אבידה גדולה, אפשר להתנחם בכך שנפטר כשהוא מוקף במשפחתו. הוא לקח ללב את מה שקורה במדינה".
"קראתי את היצירה של מאיר שלו בעיקר בצעירותי", אמר הסופר זוכה פרס ספיר, סמי ברדוגו. "אני חושב שהוא ייצג כתיבה שאפיינה חתך בהלך הרוח הישראלי, המקומי, הצברי, ועשה את זה בדרכו - בייצוג ורפרנס למקום, לארץ, למסורת ולתנ"ך. הכתיבה שלו פנתה לקהל רב וגדול והוא נהג להשמיע את דעותיו הפוליטיות והחברתיות הליברליות".
מהספרייה הלאומית נמסר: "שלו העשיר את חיינו בדמויות המופלאות שברא ברומנים שכתב וליווה את ילדינו וילדותינו כפעוטות בספרי הילדים המבריקים ומלאי ההומור שלו. 40 שנה לקחו למאיר שלו לפרסם את הרומן הראשון שלו, 'רומן רוסי'. 40 שנה עד ש"רומן רוסי" נשלח אל מכבשי הדפוס ונמכר כלחמניות טריות – 75 אלף עותקים בשנה הראשונה ליציאתו. שלו ידע להמתין עד שהיה בטוח שהוא רוצה למצוא קוראים לספרים שלו, ומאז מעיין היצירה שלו לא יבש.
"לאחר 'רומן רוסי' כתב שלו - שהיה עד אז עיתונאי, איש רדיו וטלוויזיה - עוד רומנים מצליחים, ספרי ילדים שהפכו לקלאסיקות וספרי עיון ומסות – כולם התקבלו בהתלהבות על ידי הקהל והפכו אותו לאחד הסופרים הישראלים האהובים ביותר. הוא היה קול ישראל חשוב ואהוב בספרות הישראלית".
"אבדה ענקית לעולם התרבות הישראלי עם לכתו של סופר שהיה מוכר בכל בית ישראלי", אמרה לנה קריינדלין, מנכ"לית תיאטרון גשר. "בחודשים האחרונים עבדנו יחד עם שלו בתיאטרון לקראת עליית המחזה הראשון שכתב אי פעם - שכעת יהפוך ליצירתו האחרונה. 'האבות והאימהות', שכתב על האבות והאימהות התנ"כיים, נוגע בכל כך הרבה רבדים בחברה הישראלית - אך כמו שהוא תיאר אותו הוא קודם כל מחזה על המשפחה היהודית. במהלך העבודה המשותפת ראיתי אדם שלמרות מחלתו והתמודדותו, שקוע ביצירה ובאהבה לסיפור הישראלי של כולנו".
שלו נולד במושב נהלל ב-1948. בגיל צעיר עבר עם משפחתו לקיבוץ גינוסר ומשם לשכונת קריית משה שבירושלים. באוגוסט 1966 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת גולני. במלחמת ששת הימים השתתף בקרב תל פאחר ובנובמבר 1967 נפצע במלחמת ההתשה. אחרי שירותו הצבאי למד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
את דרכו החל שלו כעיתונאי ומגיש פינות בטלוויזיה, בין היתר פינה סאטירית בתוכנית "עלי כותרת". הוא גם הנחה את התוכנית "שעה טובה" ששודרה בערוץ הראשון. ב-1988 יצא לאור הרומן הראשון פרי עטו, "רומן רוסי". אחריו פרסם עוד שמונה רומנים, ספרי עיון וספרי ילדים כמו: "אבא עושה בושות", "הכינה נחמה" ו"גומות החן של זוהר" שהפכו לקלאסיקות.
לאורך הקריירה שלו זכה בפרסים רבים. בין היתר בפרס ברנשטיין, פרנס ברנר, פרס ניומן, עיטור אביר מסדר האומנויות והספרות של צרפת ודוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן גוריון בנגב, מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ומטעם מכון ויצמן.
בריאיון לדנה ויס בחדשות סוף השבוע, הסביר שלו כי הוא יעדיף שדברים שכתב לא יתפרסמו לאחר מותו: "להשמיד פיזית טיוטות ודברים שכתבתי ולא פרסמתי. אני מדי פעם רואה בעיתונים שנמצאה פה מעטפה, ופה באיזו תיבת קרטון פריט זה או אחר של ארכיון או משהו, איזו טיוטה של סופר, ומיד מדפיסים אותה. את קוראת את זה ואת מבינה למה הוא לא פרסם את זה. זה פשוט לא טוב. אז למה לעשות את זה אחרי מותו? אני לא מבין".
שלו נחשב לאחד הדוברים הבולטים של השמאל הציוני, וביקר לא פעם את הימין בישראל, ובמיוחד את הממסד הדתי, בחריפות. "קשה להיות בית משפט עליון בירושלים, עיר שחוקי המדינה משעממים אותה, וחברי כנסת בורים שפועלים בה זוממים לחוקק בה ולהשליט ממנה את מה שהם מכנים 'משפט התורה'... הר הבית לא גבה אלא להיפך, הוא נעשה נמוך משהיה. מי שנוהרים אליו הם קנאים וקיצונים, ודבר ה’ שהם לומדים אינו חזון השלום אלא מלחמות דת והזיות משיחיות", אמר שלו בנאום באוניברסיטה העברית, במעמד קבלת ד"ר לשם כבוד מטעם האוניברסיטה ב-2019.
במשך כ-40 שנה פרסם שלו באופן קבוע טור פובליציסטי בימי שישי, שתחילה פורסמו ב"הארץ" וכעבור כמה שנים עברו ל"ידיעות אחרונות". בטור זה, ביקר שלו את מדיניות הממשלה, במיוחד בנושאי חינוך, טבע וסביבה, דת ומדינה. על מצב החינוך כתב שלו באחד מטוריו הזכורים ב-2005: "אקלימו של בית הספר, כולל האלימות, הוא המשך ישיר של האקלים הכללי, כולל האלימות, ובמדינת ישראל, בניגוד לחברה היהודית שהצמיחה והקימה אותה, אין החינוך, ההשכלה והידע מוערכים ונכספים כמו שפעם היו".
בטורו האחרון שפורסם בסוף השבוע האחרון, כתב שלו: "פסח הוא יום העצמאות האמיתי והראשון שלנו. ודאי יותר מזה שמכונה כך היום. ביחד עם היציאה מעבדות לחירות, ערכים כמו שוויון וחירות שנכללים בו, וכמובן הטבע הפורח, עושים אותו החג היהודי הכי יפה ומגוון. אין בו הוולגריות והאלימות של פורים, ולא הקיצוניות של חנוכה ולא הנקמנות של ל"ג בעומר. הוא חג עברי מקומי אמיתי. אני מאחל לנו שחרור וחירות מכל אלה, ואימוץ של קשרים עם הארץ ועם המשפחה".