בתחילת השנה הסעירה תלונה במשטרה את עולם הקולנוע הצרפתי. העיתונאי אדווי פלנל, העורך הראשי והמייסד של Mediapart, התלונן כי הבמאית והשחקנית הצרפתייה מייוון תפסה את שיערו וירקה בפניו בזמן שאכל במסעדה. זאת, בשל תחקיר שפרסם פלנל לגבי האשמות באונס ותקיפה מינית נגד הבמאי לוק בסון, שלו הייתה נשואה מייוון בשנות ה-90 ושאיתו היא חולקת בת.
"נגרמה לי טראומה של ממש מהאירוע", האשים פלנל. חודשיים לאחר מכן, במהלך ריאיון בתכנית טלוויזיה צרפתית לכבוד צאת סרטה החדש "ז'אן דו בארי", שאותו היא מביימת ושבו היא מככבת לצד ג'וני דפ בתפקיד הקאמבק שלו, התוודתה הבמאית שהמקרה אכן קרה: "האם אני מאשרת שתקפתי אותו? כן", הודתה, "אני אדבר על זה כשאהיה מוכנה". מאז היא מסרבת לדבר על המקרה.
גם בריאיון איתה בפסטיבל חיפה, שנפתח בשבוע שעבר עם הקרנת בכורה של הסרט במקביל להפצתו בארץ, מייוון ממש לא רגועה. בריאיון שנערך איתה לפני כן היא לא אהבה שהצלם הציץ בטלפון שלו. היא דורשת לכבות את המזגן, וטוענת שאנשים שזזים בחדר מאוד מפריעים לה. כשאני שואל אותה על העבודה עם דפ, שזהו תפקידו הראשון לאחר המשפט המתוקשר עם האקסית אמבר הרד, היא נלחצת ומסרבת לענות. לבסוף היא מתרצה רק כשאני מסביר לה שמדובר בפן המקצועי ולא הרכילותי.
מה לראות בפסטיבל חיפה 2023? כל הסרטים שאסור לפספס
"אני וג'וני הסתדרנו מצוין", היא מסבירה, "ניסינו אפילו לאלתר חלק מהסצנות, אבל מהר מאוד חזרנו לתסריט המקורי כי הרגשנו שהאלתור הופך את הסצנות ללא אותנטיות. לואי ה-15 היה אדם ביישן ושקט וגם מאוד אפל ומלנכולי. אדם שאהב מאוד סקס ואת תענוגות החיים. הוא היה גם אדם עצוב בגלל שאיבד לא מעט ילדים לאורך השנים. במייל הראשון שלי לג'וני ציינתי שמדובר באדם רומנטי וקצת עצוב, וחשבתי שהוא יתאים לתפקיד. הרגשתי שלג'וני יש בהחלט מאפיינים שיאפשרו לו להיכנס די בטבעיות לדמות".
מייוון נולדה לעולם הקולנוע כבת לשחקנית ולבמאית קתרין בלקודג'ה, וכבר כילדה שיחקה במספר סרטים. בגיל 17 בלבד התחתנה והרתה לבמאי הנודע לוק בסון, וגם הופיעה בסרטיו "האלמנט החמישי" ו"ליאון". ב-2006 ביימה את סרטה הראשון וב-2011 זכתה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן עם סרטה המוכר ביותר עד כה, "פוליס". ארבע שנים לאחר מכן התקבלה לתחרות הרשמית בקאן עם הסרט "מלך שלי", והשנה סרטה "ז'אן דו ברי" נבחר לפתוח אותו. בשבוע שעבר, כשהגיעה לפתוח את פסטיבל חיפה, היא קיבלה פרס הוקרה מיוחד מטעמו.
איך הרגשת בערב הפתיחה?
"מצוין. היה לי מאוד נחמד. ביקרתי בישראל לפני הרבה שנים, אבל אז לא הייתה לי את הסקרנות שיש לי היום ואני מאוד מתרגשת להיות כאן שוב".
"בהתחלה הייתי מעוניינת בשחקנית אחרת, אבל לאט לאט הבנתי שרק אני יכולה להבין את הדמות. יש לי לפעמים את ההרגשה שנבחרתי לספר את סיפורה. אני בחרתי בה והיא בחרה בי"
החזון שלי, המילים שלי
בסרט מגלמת מייוון את דמותה האמיתית של ז'אן דו בארי, אישה מהמעמד הנמוך בצרפת של המאה ה-18, המטפסת במעלה הסולם החברתי באמצעות יופייה ופתיינותה והופכת לנערת ליווי יוקרתית לבני אצולה. כשהיא פוגשת יום אחד את המלך לואי ה-15 (בגילומו של דפ), אדם ביישן וחובב מין שבוגד ללא הרף במלכה, זו אהבה ממבט ראשון מבחינתו. הוא הופך אותה לבת הלוויה הרשמית שלו, דבר שלא מתקבל באהדה בארמון בשל מוצאה ומעמדה החברתי. בנותיו, בסיוע המיועדת למלוכה מארי אנטואנט הצעירה, עושות הכל כדי לסלקה מהארמון, אך ז'אן דו בארי היא אישה בוטה ואמיצה שלא משחקת לפי כללי המלוכה והנימוס הדקדקניים. מערכת היחסים בינה לבין המלך רק הולכת ומתהדקת.
מה גרם לך להתעניין בדמותה של ז'אן דו בארי?
"גיליתי אותה כשצפיתי ב'מארי אנטואנט', הסרט של סופיה קופולה. ז'אן גולמה על ידי אסיה ארג'נטו הנהדרת וכשראיתי אותה על המסך היא סקרנה אותי. מיד הלכתי וקניתי ספר על חייה ורציתי ללמוד עוד ועוד עליה, אבל עדיין לא הייתי מוכנה לעשות עליה סרט. כך במשך עשר שנים חזרתי לספר ולדמותה של ז'אן, עד שב-2016 החלטתי שאני מוכנה לכתוב תסריט עליה".
כיצד ניגשת לכתיבת התסריט?
"הייתה לי תחושה שכל הסרטים ההיסטוריים שראיתי ואהבתי היו יחסית פשוטים מבחינת הנרטיב שלהם, לעומת סרטים שלא אהבתי שהיו מלאים בפרטים ועל גבול התיעודיים. היה לי ברור שאני לא רוצה ליצור סרט תיעודי על חייה המדהימים של ז'אן, וגם לא סרט סבוך מבחינה עלילתית, והבנתי די מהר שאאלץ להשמיט בסרט לא מעט פרטים מסיפור חייה. הסרט הזה הוא החזון שלי, המילים שלי ואיך שאני תופסת את דמותה. אני חושבת שמדובר בסיפור אוניברסלי וגם מודרני".
החלטת מראש לגלם את הדמות שלה?
"בהתחלה הייתי מעוניינת בשחקנית אחרת, אבל לאט לאט הבנתי שרק אני יכולה להבין את הדמות. לא היה פשוט לככב ולביים במקביל, והתהליך די מעייף, אבל מאוד אהבתי להיות משני צדי המצלמה. למרות שאני אישית מעדיפה תמיד להיות עם השחקנים ופחות עם אנשי הצד הטכני. יש לי לפעמים את ההרגשה שנבחרתי לספר את סיפורה. אני בחרתי בה והיא בחרה בי. הרגשתי שאני ממש במשימה להרים את הפרויקט הזה".
את חושבת שהסרט רלוונטי לימינו?
"תראה, הרבה שואלים אותי לגבי מעמד האישה אז והיום. להגיד לך את האמת? אין לי תשובה בעניין הזה, ואני גם לא הולכת למקומות האלו. הסרט לא נעשה כדי להביא עמדה סוציולוגית ואני לא בטוחה שיש לי את הכלים לענות על שאלה שכזו. אין לי גם תשובה ברורה לזה שאני עושה סרט על דמות כזו או אחרת - אלו רגשות ומחשבות שקשה לי אפילו לבטא במילים. אולי זה תפקידם של עיתונאים ומבקרי קולנוע לשאול את השאלות האלו, אבל לי אין ממש תשובות".
"לדעתי, רק על זאמור אפשר לעשות סרט נפרד", מספרת מייון על אחת הדמויות הבולטות בסרט, עבד שחור צעיר שניתן לז'אן במתנה בידי המלך, "הוא דמות מדהימה מבחינה היסטורית. הוא ניתן לז'אן כמתנה ואז ז'אן מגדלת ואוהבת אותו כבן ובסופו של דבר הוא בוגד בה. אני זוכרת שכשכתבתי את התסריט כמה וכמה אנשים אמרו לי, 'את הולכת להסתבך בגלל הדמות של העבד הצעיר הזה'. אפילו ג'וני אמר לי, 'את בטוחה שאת רוצה להשאיר את הסצנה שבה מוענק זאמור לז'אן כמתנה?'. לי לא הייתה בכלל בעיה עם זה. אני יודעת שיש סצנות בסרט שייראו פרובוקטיביות או לא נעימות לחלק מהאנשים, אבל זה לא אומר שאני אוותר על האמת שלי. אני לא מפחדת מאף אחד. בעיניי יש גם הקבלה בין ז'אן לזאמור - שניהם הגיעו מלמטה, אבל ז'אן יכולה בזכות יופיה להתקדם בסולם החברתי וזאמור לא".
התלבושות בסרט נהדרות וססגוניות. ז'אן מובחנת גם מבחינת בגדיה, לעומת שאר הדמויות בסרט. היא בדרך כלל בשחור או בעיקר בלבן, זה היה מכוון?
"לפי כל הספרים שקראתי עליה, הטעם שלה בבגדים היה די פשוט והיא בעיקר לבשה לבן. היא אהבה את המראה הטבעי ולא אהבה להתפאר בכלל. לכן הלבוש שלה מאוד שונה משאר אנשי הארמון, שרק מנסים להתלבש בכמה שיותר הוד והדר, עד גיחוך לפעמים".
הסרט שינה אותך?
"בוודאי, אני עוד לא קולטת באילו דרכים. זה הסרט הראשון שאני עושה ללא אלתורים וגם הסרט הראשון שלי שאני משחקת בו דמות אהובה. בסרטים האחרים הדמות שלי לא הייתה חביבה, בלשון המעטה. היו לי דמויות אפילו עם ממד של רוע. זה גם הסרט הראשון שבו הרגשתי, כמו הדמות של ז'אן, שאני מוכנה לחשוף את עצמי לצופה ללא מגננה כלשהי".
רון פוגל הוא מבקר אתר Seret, מרצה וחבר האקדמיה לקולנוע. לכתבות וסקירות נוספות